י

י

יום שלישי, 15 בינואר 2013

תעמולת בחירות - הצבע 'אמת'!!


ככל שמתקרבות הבחירות מתגבר הבילבול שאני פוגש על כל צעד ושעל. הביטוי הכי מטריד הוא התהייה של אנשים טובים להצביע לאלדד יניב... סממן נוסף הוא ההתעקשות של מתלבטי מפלגת העבודה לא לתמוך ב'עבודה' בגלל שמות כמו מירב מיכאלי, סתיו שפיר או יוסי יונה. ויש כמובן את אלו שמפנטזים על 'ציפי', ואת אלו שעל 'יאיר'. חברות וחברים, אם אתם בעד הליכוד, סחתין. לגיטימי. אם בעד 'הבית היהודי', שיהיה. למרות שבנט הוא פוסט-ציוני, אמנם ימני, אבל פוסט-ציוני.



אבל אם הנשמה שלכם בצד השני של המפה הפוליטית, בצד של הציונות הקלאסית, זו שבנתה את המדינה הזו, אותה ציונות שגם הימין אימץ אותה בעשרים השנים האחרונות (פשרה טריטוריאלית וכלכלה לאומית - עוד רגע אחזור לשם להסביר את זה שוב), אז אני לא מצליח להבין על מה ולמה ההתלבטות. מירב מיכאלי היא כתם ברשימת העבודה? נכון. יוסי יונה הוא פוסט-ציוני? נכון. סתיו שפיר, אגב, היא לא זה ולא זה. היא, יחד עם מיכל בירן, איציק שמולי ואחרים, בשורה למפלגה. אבל לא זה העניין. כלומר לא מועמד איקס או מועמדת וואי, אלא החבילה כולה, או ליתר דיוק מה יהיה גודלה.
אלדד יניב??? אתם ירדתם לגמרי מהפסים? האיש הזה הוא זיקוק של כל הרוע שיש בדמוקרטיה. הציניות, השרלטנות, המניפולטיביות, היומרנות הריקה. יאיר לפיד? בחור חביב, רק חבל שהוא לא נשאר בעיתונות, שם מקומו. ציפי??? האם צריך להזכיר לציבור החכם והמתלבט מה קרה לפני 4 שנים?? 'ציפי' או 'ביבי' הביאו להצטמקות השמאל ולמבוכה הפוליטית הגדולה שלמרבה המזל ברק ידע לתת לה סוג של מענה, לא לפני שפרץ ושות' התחילו לעשות לו את המוות.
מה שמביא אותי לעניין ההוא שהופיע בסוגריים. תראו חברים וחברות: הפוליטיקה הישראלית נעה על שני צירים - חברה ובטחון. חברה זה כלכלה וכל השאר (דת, מדינה, חינוך וכד'). בטחון זה תהליך מדיני, פלסטינים, גרעין איראני (וכל מה שנגזר מהם). העמדה היסודית של תנועת העבודה הציונית אומצה על ידי כל המיין-סטרים הישראלי, שכולל את כווווולם כמעט, חוץ מאת זועבי ואת השותף הקואליציוני שלה, מיכאל בן-ארי. 
עובדה: כל המפלגות, ממרצ ועד הבית הלאומי, מדברות על פשרה טריטוריאלית ועל נחיצות הפתרון המדיני. הויכוח הוא כמובן על הדרך. ובתחום הכלכלי, כל המפלגות יודעות שהמלים 'כוחות השוק' הן סיסמא בלבד. לכולם ברור שהשאלה היא לא האם הממשלה תהיה מעורבת בכלכלה, אלא איך ולטובת מי. לכוווולם כמעט ברור שאף מפלגה לא תקבל 61 מנדטים ושלכן גם הממשלה הבאה תהיה ממשלת קואליציה. לכוווווולם כמעט ברור שקואליציה פירושה פשרה, ופשרה היא תמיד משהו חלקי ולכן חוץ מלקיקיוניסטים המקצועיים (אלדד יניב, עלה ירוק ועוד ליצנים מסוגם) ברור שגם בארבע השנים הבאות רוח מפאי תמשיך לשרור מעל הארץ הטובה הזו.
בקיצור או לסיכום: בניגוד לקיקיוניסטים למיניהם שחושבים הפוך, לכמעט כווווולם ברור שללא הרוח המפאיניקית שנשבה כאן מאז שנות העשרים שום דבר לא היה צומח כאן. ואם כל זה ברור, מדוע לתת את הכוח לחקיינים ולא לדבר המקורי עצמו???

6 תגובות:

  1. אם הכנסת את אלדד יניב ועלה ירוק באותה קטגוריה, ועוד הוספת לה את התואר "ליצנית", ברור כשמש שלא קראת את המצע (או שקראת ואתה סתם משקר ומשמיץ).

    הנה המצע, לעיונך:
    http://aleyarok.org.il/agenda-text/

    השבמחק
    תשובות
    1. העניין הוא לא המצע אלא פיצול הקולות. אין לי ספק שלאנשים בעלה ירוק יש מה לומר ושלפחות חלק מהדברים סבירים ואפילו יותר מזה. אז מה? אז כלום. תמיכה בעלה ירוק פירושה המעשי הוא תמיכה בליברמן. זה הכל.

      מחק
  2. אתה יכול להסביר איך בדיוק אתה חושב שמפלגת העבודה יכולה לקדם פשרה טריטוריאלית וכלכלה לאומית כסרח בממשלת נתניהו? מזל שראש המפלגה לא חושבת כמוך והצהירה שהיא לא תכנס לממשלה בראשותו.

    השבמחק
    תשובות
    1. כפי שעושים זאת בממלכת הכוח הממשית: באמצעות פשרה ומאבקים. איך אמר ברק שאני מניח שאתה מתעב עד עמקי נשמתך? אם אתה לא בזירה אתה ביציע. ואם אתה בזירה לפעמים אתה חוטף ולפעמים מחטיף. שלי תלך לאופוזיציה? נחייה ונראה. רק דבר אחד בטוח. אם היא תהיה באופוזיציה המטרות שלה (ושלי וכנראה גם שלך) יתרחקו עוד יותר. ואז מה תגיד? 'אמרתי לכם'. כל הכבוד. אכן עמדה אחראית שמקדמת כלכלה לאומית ופתרון מדיני. אני הברברי לא שם, אלא בממלכת ההבחנה המשעממת בין דרגות של רוע. הליכה לאופוזיציה סבירה רק במערכת דו-מפלגתית כפי שהיתה כאן במשך כעשרים שנה. היום אלו מותרות במקרה הטוב, טיפשות עמוקה במקרה הסביר יותר.

      מחק
  3. מילים כדורבנות.
    ולשאלתך: "מדוע לתת את הכוח לחקיינים ולא לדבר המקורי עצמו???" התשובה תימצא בחוג לפסיכולוגיה ולא בהיסטוריה או במדעי המדינה.
    גם אני תמיד רוצה להתחבר לאנדרדוג, וכאיש שמאל בא לי ללכת על המפלגות הקטנות וה"מיוחדות". אני חושב שזה סממן של תרבות, אולי של דור, אולי של חיי רווחה.

    בכל מקרה, למרות החשק לפרובוקציה, אצביע עבודה.

    השבמחק
  4. מדויק! פיצול הקולות בין מפלגות קטנות, חשובות או קיקיוניות, רק מוריד מהכוח האמיתי שלנו כבוחרים ומהיכולת לעשות את השינוי החשוב באמת- להוריד את ביבי מהכס. מי שלא אכפת לו שביב ימשיך להרוס לנו את המדינה- שיצביע למי שהוא רוצה, שלא יצביע אפילו. אבל מי שרוצה באמת לשנות, חייבים להתחיל מהראש.

    השבמחק