י

י

יום שני, 3 במרץ 2014

אתה שואל - איתן אבריאל ו'ה-מארקר' משיב (בעצם איתן שואל ואיתן משיב, ככה יותר פשוט)

כן, כן, כדאי גם לכם להיות כמוני מנויים על דה-מארקר, 'מגזין העסקים של ישראל'. גם כי אין עיתונות כלכלית מוצלחת יותר בארץ הקודש, להוציא אולי כלכליסט שתרומתו להשכלתנו חשובה אך מזווית אחרת.

וכמובן, 'דע את האויב' הוא כלל גדול בתורה הפוליטית והחברתית. ויש תמונות, וצחוקים, וככה. יפה הגליון, מלא כרימון. וכמובן רני רהב שקיבל מהם זובור שחבל על הזמן וכן ירבו זובוריזמים כגון אלו.

עד כאן פרסומת ל'דה-מארקר', עלי, בכיף, כנסו כנסו.



ומכאן לאיתן אבריאל העורך של המגזין, שבגליון האחרון מחודש פברואר שהסתיים לא מזמן, גליון מס' 157, הציב בכותרת מאמר המערכת שלו בו הוא נוהג תמיד להציג את תוכן הגליון עם המלצות וחידודים, את המלים 'תעלומת המחאה'.

כותרת זו הלכה כמובן באותו הכיוון של הכותרת הראשית של הגליון כולו: "העם רוצה שום דבר", רמז דק למחאה החברתית. במאמר המערכת כתב אבריאל כך: "ביקשנו לברר לא רק מה קרה למחאה העליזה בקיץ ההוא, אלא בעיקר שאלנו שאלת המשך: האם ישנו נושא, אם או עיתוי אשר עשויים לגרום למחאה להתעורר מחדש".

"איך עונים על שאלה כזו?" המשיך אבריאל וענה: "מדברים עם אנשים ובעיקר עם אלו שכבר עשו את זה פעם, הלא הם מנהיגי המחאה של קיץ 2011". החבר'ה התכנסו, "כולם הגיעו, חייכו, הצטלמו והשיחה החלה - הדיון התפזר ואיבד כיוון... בתוך דקות הם החלו לתכנן כיצד לחדש את המחאה...חוסר ההבנה ביניהם - לעתים אפילו שפה משותפת - בלטו מאד. אחדים התעקשו להתמקד בדיור בר השגה, בעוד אחרים דיברו על יוקר המחיה...הנסיון שלנו לראיין את אנשי מחאת 2011 משקף במידה מסויימת את הסיבה לדעיכתה ואת אחת הסיבות לכך שגל חדש אינו מתרומם...".

אכן תמונות קשות. פניו הרציניים של אבריאל הניבטים אל הקורא מפינתו הימנית של עמוד מאמר המערכת, אומרות רצינות, דאגה, חשיבות עצמית ובטחון בעתיד טוב יותר. כאילו אבריאל אומר לנו: "לו רק היתה כאן לצד עיתונות כלכלית אחראית גם הנהגה חברתית שכמו באוקראינה, ברזיל וטורקיה (ההשוואה היא שלו) היתה מתמידה על מחאה חברתית, הדברים היו משתפרים. נו טוב, לפחות עיתונות כלכלית רצינית יש כאן".

והקורא יקרא. אבל במקום לבזבז את זמנו על הראיון המשמים עם "מנהיגי המחאה" (המרכאות שלו) בעמ' 44, מוטב לו לקפוץ למאמר נוסף של אבריאל, שהוא בעצם הסיפור האמיתי של 'דה-מארקר' ושל דעיכת המחאה. בעמ' 112 תמצאו את הדברים כתובים שחור על גבי לבן: "בשבח הספקולנטים".

ואם לא ברור, זו התשובה לשאלה מדוע אין מחאה חברתית בישראל. כי כשהאנשים שלכאורה מזדהים עם המסרים הדי מבולבלים מלכתחילה של תינוקות שנישבו בחינוך א-פוליטי וחף מהוראה של כלכלה-פוליטית ומנסים על בסיס אפס-תודעה-ראויה לשמה לחולל שינוי בעצם תומכים בפה מלא בשורש השורשים של הצרה הכלכלית של העולם כולו, אז באמת חבל על הזמן.

הנה כל הפיסקה הקודמת בשורה אחת: הסיבה למצב הכלכלי בישראל ובמקומות אחרים הוא ההון הספקולטיבי. נקודה. כל השאר (שחיתות, רדיפת בצע של קבלנים, הון-שלטון וכן הלאה) הם נגזרות שלו. לא רק שמנהיגי המחאה לא מבינים את זה, אלא שמי שמנסה להציג עצמו כאוהד שלהם, מבין את זה אבל חושב שהספקולציה היא הפתרון ולא הבעיה.

ממש ממש בקיצור: מנהיגי המחאה ללא ספק מבולבלים. אבל איתן אבריאל לא פחות מהם.

יש לכם את הקישור, תוכלו לקרוא בעצמכם. ממש טקסט מושלם לעוד נאום של גורדון גקו לטובת עוד פרק בסידרת סרטי 'וול-סטריט'. אסתפק בכל אופן בשביל המצפון בכמה שורות מרהיבות פרי עטו של העורך הכלכלי של 'דה-מארקר'. שימו לב לתיחכום: "בזירת המט"ח יש לספקולנטים תפקיד קריטי בשכלול השוק". סליחה רגע על ההפרעה. שימו לב למינוח. "שכלול". הלאה. "מזה חודשים רבים תוקפים חברי כנסת, פקידים, יצואנים ותעשיינים את 'הספקולנטים' (המרכאות הלועגות למי שעושה שימוש במונח הזה במובן שלילי הן שלו כמובן)". והנה עכשיו הפאנצ': "השוק הענק הזה (של המט"ח) נזיל מאד בדיוק בגלל המסחר הספקולטיבי, המהווה יותר מ80% מסך המחזור היומי, וזאת מבלי לשקלל עסקות עתידיות ואופציות".

ולכן, מכיוון שהשוק הוא ספקולטיבי, צריך ספקולנטים. אתם מבינים? מכיוון שבשכונה שלי יש מסחר בסמים, חשוב מאד שיהיו סוחרי סמים שישכללו את המסחר בסמים. מכיוון שבשכונה שלי יש תעשיית מין חשוב מאד שיהיו סוחרי נשים שישכללו את תעשיית המין. מכיוון שבאזור שלי יש זיהום אוויר, חשוב מאד שיהיו מזהמי אוויר שישכללו את זיהום האוויר. מכיוון שבכביש הזה יש בלי סוף תאונות בגלל נהיגה פרועה במהירות מופרזת חשוב מאד שיהיו נהגים פרועים שינהגו במהירות מופרזת וישכללו את התאונות הרבות שיש בכביש הזה.

וכן הלאה.

אבריאל מבולבל אבל לא טיפש. לא פחות ואולי חשוב בהרבה: מכיוון שאבריאל הוא גם עיתונאי של ממש (במגבלות הפרדיגמה אותה היטיב כל כך לסכם בשתי מלים: "בשבח הספקולנטים") הוא חושף בפנינו אמיתות בהירות. הנה החשובה ביותר בגליון 157: אל מול הספקולנטים אליהם הצטרף בשם כנופיית משובטי-שטרסלר, העמיד אבריאל את הצד השני: תעשיינים ויצואנים. כה חלק, כה חד.

אבל לשם מה הטרחתי אתכם עד כאן עם כל המלל הזה. הרי אנו חיים - כך אמרו לי לא מזמן - בעולם של 'דימויים חזותיים'. והרי "תמונה אחת שווה אלף מלים" וגם "המדיה היא המסר" וכן בלהבלה וכן בלהבלה. אז נכון, במקרה של דה-מארקר זה פשוט ככה. עיזבו את המאמרים ואת הראיונות ואת הרעיונות. תעברו לפרסומות. מנוי לאימון גופני ב5720 ש"ח לשנה, ארונות הזזה ב-70,000 ש"ח, וכיו"ב.

בשבח הספקולנטים. בלעדיהם לא היה מצב בו 85 מיליארדרים מחזיקים בעושר השווה לזה של 3.5 מיליארד בני אדם.

85 המיליארדרים הללו הרי לא יכולים לפעול לבד. הם צריכים פה ושם כמה יחצנים, פקידי אוצר ועיתונאים שידבררו אותם. לכל צבא המשרתים הזה מגיע ארון הזזה ב-70 אלף שח, מנוי לאימון גופני ב-5720 ודירה בקומה ה-30 במחיר של 30 מליון דולר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה