י

י

יום שלישי, 3 בנובמבר 2015

בחזרה לתש"ח (תנאים של חיבה)



כמה הרהורים כלכליים-פוליטיים, בעקבות 'מגש הכסף', ובעקבות המציאות וכן הלאה:

איך שלא ניגשים לסיפור הכלכלי בישראל, ברור שדרושה מנהיגות שתנסח מחדש אמנה חברתית. בהנחה שעובדי חברת החשמל, פקידי האוצר ושאר גורמים במשק הישראלי הם לא אנשים מנוולים מבחינה גנטית המחפשים להרע אחד לזולתו, הרי שהפעולות של כל אחד מהגורמים הללו, מסתברות כנובעות ממה שניתן לכנות לצורך העניין 'אגואיזם מתגונן הכרחי', או בקיצור 'אמ"ה'...

האמ"ה הזו הכרחית כרגע (רגע הנמשך כבר זמן רב) כי כל צד חושד במשנהו ולכן מתגונן בהתאם. ברור שעוצמת ההתגוננות ונזקיה משתנים בהתאם לעוצמת 'השחקן'. ברור של'שאלטריסטים' כפי שסמי פרץ מכנה אותם, יש כוח רב יותר מאשר לארגון הסגל הזוטר באונ' חיפה למשל.

אבל התמונה הכללית היא כנראה זו שאני מנסה לתאר. ואם היא נכונה, ברורה לחלוטין קלות הפעולה של הגורם השקט ביותר - מגזר ההון הספקולטיבי - ששגשוגו האדיר הוא פועל יוצא של הכאוס המרוסן יחסית בו מצויה הכלכלה בישראל.

הכאוס הוא כאוס אבל הוא מרוסן (נכון לעכשיו), כי אף אחד לא מעיז לשבור את הכלים. יהיו שיגידו בגלל פחד אבל ההסבר הזה מתאים בעיקר לצד של העובדים, וגם אז רק למגזר החלש שלהם.

אבל לצד הפחד (שהוא הסבר חלקי כאמור), להערכתי הסיבה לתופעה הזו של הריסון העצמי, היא הסולידריות הציונית שבכל זאת נמצאת כאן.

כמובן שאין לי שום דרך למדוד את קיומה של הסולידריות הזו (כפי שלבעלי הסבר 'הפחד' אין דרך למדוד את שלהם). הכלי היחיד העומד לרשותי הוא הפרספקטיבה ההיסטורית שהיא תמיד מוגבלת מעצם טיבה.

אבל אם אני צודק והסולידריות הזו קיימת למרות הכל, הרי שהיא עשויה לשמש כבסיס לניסוח מחודש של אמנה חברתית-כלכלית-פוליטית בליבה יצירת 'תנאים של חיבה' (תש"ח) שיבואו על חשבון ה'אמ"ה'.

אבל זה לא יכול לקרות מעצמו... נחוצה לכך מנהיגות שתרים את הכפפה. לצערי אני לא מצליח לזהות מנהיגות כזו באופק. מי שכרגע נהנה מעוצמה פוליטית לא רוצה. ומי שכרגע רוצה לא נהנה מעוצמה פוליטית.

סבלנות, זה יגיע. עד אז כל מה שאנשים מהסוג שלנו (סתם אזרחים עם כל הכבוד) יכולים וצריכים לעשות זה ללמוד את הנושא. כי בפעם הבאה שנצעק 'העם רוצה צדק חברתי' כדאי שנדע להסביר מה זה 'צדק' ומדוע הפוליטיקה היא הכלי המרכזי לתיקון החברה וכיצד יש לעשות בו שימוש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה