י

י

יום חמישי, 21 באפריל 2016

כשקרקובסקי ראיין את מג'דלה

התבטאותו המדוברת של ח"כ זוהיר בהלול ממשיכה ליצור גלים.

בין אם בהלול למד את משנותיהם של פאנון וסארטר בעניין 'ההתנגדות' ו'הצדק' בין אם לאו, התחכום שבדבריו בהחלט מעורר הערכה.

שהרי אדם הגון - ויש כאלו אפילו בקרב העם היהודי כידוע - לא יכול שלא להזדהות עם משועבד וכבוש. איך סיכם זאת שלמה ארצי?  'אני חיה פוליטית המזדהה עם מיעוטים'. הפרקטיקה נוסחה היטב בשנות ה-60' המעציבות (מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית. תעשיית המוזיקה והמין דווקא היו עניין עליז ומבורך): מיעוט תמיד צודק, בכלל ובפרט אם מדובר במיעוט אותנטי, עני, עלוב ורצוי שחור.

הפלסטינים עונים כמעט על כל הקריטריונים, והנה כבר 50 שנה שהשלמה-ארצים מזכירי לעצמם ולקהל המעריצים רודף השלום את העניין.

ולכן דבריו של בהלול כה מבלבלים. כי בימין שואלים רטורית 'מי בעד חיסול הטרור?' (נו, ומי יכול לומר משהו נגד?) ואילו בשמאל השאלה הרטורית היא 'מי בעד המשך הכיבוש?' (נו, ומי יכול לומר משהו בעד?)

ולפני שעה קלה הגיע תורו של ראלב מג'דלה, פלסטיני(בזהותו הלאומית)-ישראלי(באזרחותו המדינית) שישב עד לא מזמן בערך באותה המשבצת עליה יושב היום זוהיר בהלול.

"יש לפלסטינים נשיא" הזכיר מג'דלה בראיון מרתק שנתן ליואב קרקובסקי בתכנית 'המזנון'. "אבו מאזן" הטעים מג'דלה "הרי גינה את הפיגוע באוטובוס". והרי זה מובן מאליו: "הפעולות הללו שאין בהן שום הגיון" הסביר מג'דלה "פוגעות בעניין הפלסטיני ובמטרתם המדינית: להקים מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל, כך שכולם - יהודים וערבים, פלסטינים וישראלים - יוכלו לחיות בשלום זה לצד זה תוך כיבוד הדדי של האחר. הגיע הזמן אחרי 100 שנים של סכסוך". למג'דלה גם היה ברור שלא יכול להיות שיהיה פלסטיני אחד שלא יזדהה עם מאבקם של הפלסטינים לשחרור לאומי. אדרבא, מג'דלה הזכיר וציטט את השורה החשובה ביותר של ההמנון הלאומי: 'להיות עם חופשי בארצנו'. האין זכות זו שמורה לפלסטינים?

קרקובסקי בשלב זה לא יכול היה שלא לומר סוג של "אמן". הואיל ואנו ערב חג החירות, הוא ידע להשען על ערך החירות המרכזי כל כך בחג הזה, כדי לבטא את הסכמתו.

מג'דלה ניצל את המומנטום והוסיף את עיקר העניין: "זהו אינטרס של כולנו, ישראלים ופלסטינים. העם הפלסטיני והעם הישראלי. שני העמים רוצים שלום. והרי אני מהעם הישראלי ולכן זהו אינטרס שלי".

ונעבור למבזק ולפרסומות.

אלא אם אנו יודעים גרם וחצי של היסטוריה ועוד שלושה גרם של פוליטיקה. או אז אזנינו כרויות לדקויות. עבור מג'דלה יהודים ופלסטינים קיימים כפרטים קודם כל. ולכן אין בעיה לדבר על יהודים. אבל כשעוברים למישור ההגדרה הלאומית, לפתע פתאום נעלמים היהודים.

על פי התיזה של מג'דלה ושות', יש עם ישראלי שנהנה מקיומה של מדינה, ויש פלסטינים נטולי מדינה שרק ממתינים להזדמנות להקים מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל (ולא חלילה מדינה פלסטינית בדרך לחיסולן של שתי מדינות הלאום השכנות - ירדן וישראל. והרי המהלך הזה מוכר מ-1974 כ'תכנית השלבים').

שמא מג'דלה רואה בישראלים וביהודים מושגים נרדפים? הלוואי. התשובה פשוטה לגמרי. ברגע שהגדיר עצמו כ'ישראלי' ברור שמג'דלה רואה במושג 'ישראלי' גם זהות אזרחית-מדינית וגם זהות לאומית. רוצה לומר, שבעולם יש אירים, מקדונים, ארמנים, גיאורגים, כורדים, אוזבקים, טטארים, ברברים, צרפתים, פינים ישראלים ופלסטינים. מי הם הישראלים? אזרחי מדינת ישראל. היכן הם היהודים? מדובר בבני דת משה שחלקם נהנים מזכויות אזרח בארה"ב, אחרים בצרפת ובמקומות אחרים ויש עוד קבוצה כזו של בני דת משה שהם אזרחי מדינת ישראל.

הכל אצלי בראש? עוד התחכמות של אקדמאי משועמם? הלוואי. כך או אחרת, המבחן פשוט בתכלית. בפעם הבאה שקרקובסקי יעלה לשידור את מג'דלה או כל דמות ציבורית המדברת על או בשם או ביחס לפלסטינים מנקודת מבט פלסטינית (וההגדרה הזו מכילה מאד, יש המון אישים כאלו משני צידי הקו הקדוש) השאלה היחידה שהוא צריך לשאול היא זו: האם בתכנית הלימודים הפלסטינית, האם בקרב יוצרי דעת הקהל הפלסטינית, האם באקדמיה הפלסטינית, האם בהנהגה הפלסטינית, האם בכל אלו או אפילו באחת מאלו יש דיבור מפורש על עם יהודי ששב לארצו ושלמרות התנהגותו הבלתי נסבלת לפעמים ( של העם היהודי) ובהמשך לדברים של מגד'לה לפיהם "שלום עושים עם אויבים", העם הזה ראוי לפשרה היסטורית איתו לטובת שלום ושגשוג בין הירדן (או המדבר) לים?

הנה נוסחה פשוטה ל'נראטיב' פלסטיני סטנדרטי שאשמח לשמוע פעם שהוא משמש כבסיס לתכנית לימודים בגן ילדים, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון, אוניברסיטה ועיתון פלסטיניים: "ילדים\תלמידים\סטודנטים\קוראים פלסטינים יקרים. לפני כ-100 שנה החל העם היהודי לשוב לארצו. מסיבות כאלו ואחרות נוצר סכסוך רע ומיותר. אמנם בראש העם היהודי עומדים בימינו אישים המייצגים גישה יהודית-לאומנית צרת אופק וכוחנית, אבל אינשאללה ביום מן הימים תשתנה הרוח הזו ובראש העם היהודי יעמדו אנשים פתוחים המכירים בזכות קיומו של האחר. ולכן ילדים\תלמידים\סטודנטים\קוראים פלסטינים יקרים, עלינו להאמין בשלום עם העם היהודי ולעמוד על זכויותינו ועד אז לזכור שהשלום, אף על פי שיתמהמה, בו יבוא".

אם יש מישהו מהקוראים שמכיר טקסט כזה או דומה לו ולו במקצת - שיקום. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה