יום שבת, 23 באפריל 2022

נבל"ש ותשובות לנבל"ש (נבל"ש - נביא שלום ולא מה שאולי אפשר היה להבין, כמו למשל נבלה אנטישמית או נבל ברשות השלום וכד')

 


נביא שלום אחד, השם שמור במערכת, כתב כתב פלסתר כנגד מדינת ישראל, תחת הכותרת "הנה כל ההזדמנויות שהיו למנהיגים שלנו להגיע לשלום".

מכיוון שרוב אם לא כל הסעיפים הם בקושי קש וגבבה, אבל מכיוון שבימינו גם לקש ולגבבה יש ביקוש רב, נאלצתי לאלץ את עצמי להשיב תשובות להבלים שהגאון כתב, ומכיוון שיש גבול כמה זמן אפשר להשחית על טיעונים כאלו, הדברים מופיעים מדי פעם בלשון מעט עוקצנית, ואין לי שום כוונה להתנצל.

הדברים מופיעים באופן הבא: טוען הטיעונים מכונה 'נביא השלום' או בקיצור 'נבל"ש'. התשובות שלי מופיעות אחרי המלה המפתיעה: 'תגובתי לנבל"ש'.
1. נבל"ש: ועידת לוזאן שבשוויץ 1949 - כינוס המעצמות -ישראל מסרבת לדון ברצינות בחזרתם של הפליטים התמימים שרובם כלל לא היו מעורבים בלחימה. (ברחו גורשו לא משנה- לא נתנו להם לחזור- סה"כ 600.000 ) .

תגובתי לנבל"ש: ברור מאליו שעל הפליטים שלא היו מעורבים במלחמה לחזור הביתה... לא היו מעורבים? רק חילקו ביניהם את הרכוש מראש. ומה מטרת מדינת ישראל? לקלוט מליון יהודים או חצי מליון ערבים שהתנגדו לעצם קיומה? הגיון מוצק יש כאן, ומכיוון שאסור להתבסס על הבנת האירוניה נגיד שמי שטוען טענות כאלו הוא גם בור גמור בתולדות השלב ההוא של הסכסוך, וגם אוחז בעמדות אנטישמיות גמור באשר הוא שולל את זכותו של העם היהודי לחיי עצמאות. באשר לרקע לועידת לוזאן: כל מדינות ערב המשיכו להקפיד על אי הכרתן במדינת ישראל ועל מחוייבותן להעבירה מהעולם. הגאון שכתב את הדברים אולי לא יודע את העובדות הבסיסיות, אבל מכיוון שאנו חיים בעידן מטורלל במסגרתו כל שטות הכתובה בעברית תקנית (גם זה לא חובה) מעוררת את התהייה אולי היו דברים מעולם, אין אלא להזכיר זאת. ועידת לוזאן נשענה על החלטת העצרת 194 מדצמבר 1948 שנדחתה פה אחד על ידי כל מדינות ערב, כי מה לעשות, ההחלטה כללה את העקרון שיש להכיר במדינת ישראל (דבר שהגאון שהפיק את כתב הפלסתר המגוחך הזה כנראה שלא רואה כדבר נחוץ)

2. נבל"ש: בשנת 1952 ג'אמל עבד אל נאצר שהיה מפקדה הבכיר של החטיבה המצרית באזור קריית גת (כיס פלוגה) הזמין את השליש של יגאל אלון לקהיר כדי לדון יחדיו בדרכים בהן ניתן להגיע לשלום- -- משה שרת ודויד בן גוריון לא איפשרו לאלוף ירוחם כהן לצאת את הארץ זאת ולמרות ההכרות המוקדמת בן השניים מהסכמי הפסקת האש בצפון הנגב..- בין נאצר לירוחם כהן נוצרה אינטימיות שנרקמת רק בן לוחמים שראו את המחיר האנושי של העדר השלום.
תגובתי לנבל"ש: אילו נאצר היה מעוניין בתהליך מדיני היתה לו כתובת ברורה: ממשלת ישראל. וזה עוד לפני שתוהים כיצד מסתדרת השנה – 1952 – עם העובדה, או ''העובדה'', שכן נאצר הפך לנשיא כל יכול (שאת הפופולריות העצומה שלו בעולם הערבי ביסס כידוע – למי שרוצה לדעת כמובן – על הבטחה מפורשת למחוק את ישראל) רק ב-1954. וזה עוד לפני שמתמודדים בקלות עם טענת ההבל לפיה רק מי שהשתתף במלחמות בלה בלה מבין בלה בלה וכל הג'ז הזה. מביך. כאילו שבממשלת ישראל ישבו אצילים שלא הכירו דם יזע ודמעות מהם.
נבל"ש: מלחמת סיני 1956- 172 מחיילי צה"ל נשלחו אל מותם במדבר סיני בשל סכסוך על גביית דמי המעבר בתעלה ובעיקר בשל מתן מחסה למנהיג המחתרת האלגרית מוחמד בן בלה בקהיר (הנקמה הייתה בעיקר צרפתית)- התעלה נבנתה בדמם של תושבי מצרים רבים הקבורים תחתייה - האימפריאלזים הצרפתי התקשה להפרד מעלויות הפיתוח וכאמור 172 מחיילי צה"ל נפלו קורבן לטימטום הגדול ביותר במלחמות ישראל.

תגובתי לנבל"ש: שוב, הטיפשות צרות האופק ועליבות הנפש בהתגלמותה. אפשר לנהל ואכן התנהל ויכוח על נחיצותה של המלחמה הזו אבל תוצאותיה מופיעות, כמה משעשע, בסעיף 4 לכתב הפלסתר המגוחך הזה (סעיף 4 – 11 שנות שקט, ונעיר כבר עכשיו: "שקט"). וכל מי שמכיר קצת את הנושא אמור לשאול מה היה תפקידה של 'עסקת הנשק הצ'כית' מספטמבר 1955 בכל העניין הזה, שלא לדבר על שנים רצופות של מאות הרוגים בצד הישראלי על ידי רוצחים. ועל הטענה שהמלחמה נבעה מסכסוך על גובה דמי המעבר (שלא התאפשר לאניות ישראליות אבל מי סופר ומה סופר העיקר לשרבט הבלים) אין טעם לומר מלה.

3. נבל"ש: מלחמת ששת הימים היתרחשה כתוצאה של חוסר עשייה וחתירה לשלום בשנות השקט היחסי שנמשך 11 שנה.

תגובתי לנבל"ש: ברור. בדיוק כמו הקרמלין, כך גם נביא השלום הנמרץ הזה מעליל על ישראל לא סתם 'ריכוזי כוחות' (כזכור השקר שהפיץ הקרמלין בימי ההמתנה מה שדירדר את הדברים לקראת מלחמה) חוסר מעש ב-11 שנים של "שקט" (במסגרת "השקט" הזה, כבר ב-1964, החל לפעול ברצחנות ארגון קטן בשם אש"ף, שעוד מעט נביאנו יציג אותו, בסעיף 5 לז'ה-עכוז שלו, ככזה שנשיאו מנפנף עלי זית בעצרת האו"ם ולא חלילה אקדחים פצצות ורצח בכל פינה על הגלובוס כולל באולימפיאדה במינכן). העולם הערבי התכנס פעם בכמה שנים לתכנן כיצד יחסל את המדינה היהודית בכלל ובפרט אחרי שפתרה את שאלת המים באמצעות המוביל הארצי.
4. נבל"ש: מלחמת יום הכיפורים- ב'שנת 1972 מגיע לארץ שר החוץ האמריקאי רוג'רס - ישראל מסרבת לחתום על הסכם שלום שמשמעותו פינוי העיר ימית ופיתחת רפיח כולה - המחיר: 3000 הרוגים - אלפי פצועים בגוף ובנפש.

תגובתי לנבל"ש: הבורות של נביאנו מתחרה בשגיאות הכתיב שלו אבל מזיקה בהרבה. רוג'רס הגיע ארצה ב1969 וב-1970 במטרה להביא לסיומה את מלחמת ההתשה שהיתה הצעד שנאצר איש השלום מסעיף 2 הוביל במטרה אחת בלבד: לקדם את טילי הנ"מ לקראת מתקפה שאותה לא הספיק לנהל. כך או אחרת, רוג'רס לא הביא שום הצעת שלום אלא דרישה מצרית לנסיגה חד צדדית, רעיון עיוועים שאף ממשלה ישראלית ואף אדם הגון בעולם - הגון וישר יש לומר כי מדובר בתכונות נדירות בימינו בכלל ובקרב מי שמכריז על עצמו כעל איש 'מחנה השלום' בפרט – לא קיבלה מהסיבה הפשוטה שכל מלחמות האזור היו פרי עמדתם הסרבנית של הערבים כלפי עצם קיומה של מדינת ישראל. למרבה האירוניה, מנקודת מבטם של נביאי השלום כמובן, 'אפילו' החלטה 242 של מועצת הביטחון הכירה בעקרון הזה. אבל כשיש צורך להכפיש ולהמציא נראטיבים כלומר שקרים, הכל הולך.

5. נבל"ש: לאחר מלחמת יום הכיפורים מגיע לעצרת האומות המאוחדת הנציג של העם הפלסטיני שמנופף (מעל הפודיום) בעלה של זית -תגובת ישראל? ישראל היא מסרבת להכיר'- שוב - בעוול שנוצר לפליטים וברעיון של מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל.

תגובתי לנבל"ש: האיש שניפנף בעלה של זית הוא ערפאת שלנאומו בעצרת האו"ם הביא גם אקדח וחשוב מכך את הרעיונות של האמנה הפלסטינית שמסתכמים בכמה עקרונות פשוטים: אין עם יהודי,ליהודים אין קשר לפלסטין, הציונות היא שלוחה של האימפריאליזם. אכן תכנית שלום למופת שנביאנו היקר רואה בה בסיס לצדק היסטורי. עיוות שכל בלשון המעטה. או בורות. לא ברור מה גרוע יותר.

6. נבל"ש: - 1979 חתימת הסכם השלום עם מצרים. ישראל מדלגת בהפגנתיות על חלקו השני של ההסכם שמאפשר לפלסטינים לקבל אוטונמיה אמיתית על השטח הסכם שיוביל בהכרח למדינה מפורזת עם שיטור משותף בבקעה. (אוטונומיה לאנשים - לא לשטח- זו המצאה של בגין)- המשמעות של אוטונומיה זו היא שבגין איפשר לפלסטינים לחשוב לבד ולא לאכול להם את השכל.- באמת תודה.

תגובתי לנבל"ש: ברכות. זהו הטיעון היחיד שמחזיק מים לפחות לגבי הפירכה של בגין בסוגיית האוטונומיה, אלא שידידנו שוכח מרכיב נוסף באותו הסכם שלא יושם: את העניין הפלסטיני אמורים היו לנהל בצוותא פלסטינים וירדנים, וכאלו שקיבלו את החלטה 242 כבסיס לכל מהלך מדיני. כלומר התנאי הזה מוציא את אש"ף כנציג פלסטיני, ואילו ירדן סירבה להצטרף למהלך כדי שחוסיין לא יקבל תוספת עופרת 9 מ"מ לראשו, כפי שיקבל סאדאת שנתיים מאוחר יותר. ומדוע העופרת? כי סאדאת היה היוצא מהכלל של העמדה הערבית שנותרה ב-1979 כפי שהיתה שלושים וארבעים וחמישים שנה קודם לכן: שלילה מוחלטת של זכות יהודית להגדרה עצמית ב''פלסטין''.

7. נבל"ש: מלחמת לבנון - פליטים פלסטינים מתעצמים ומתחילים לשגר טילים לעבר צפונה של מדינת ישראל.- 1256 הרוגים. לאחר המלחמה ואולי כבר במהלכה התבררה התמונה שלשר הבטחון היו תכניות של הקמת ממשלת בובות בלבנון שתמרר את חייהם של הפליטים הפלסטינים.

תגובתי לנבל"ש: לא ברור האם נביאנו רואה בשיגור טילים אל עבר צפון ישראל קאזוס בלי, או שכמו כל הגזענים על בסיס צפיות נמוכות הוא מניח שהואיל והפלסטינים אומללים (ולא משנה מי אשם באומללותם והתשובה על כך ברורה וחד משמעית: הם והם בלבד), מותר להם למרר את חייהם של ישראלים בצפון. אכן מוסר מוצק ובריא והוגן ואנושי שכל אדם בעולם יבין אותו. חוץ מבני האדם הנקראים יהודים שהם משום מה לא מוכנים לסבול מציאות כזו. וזו סיבת המלחמה והרעיון של שרון אכן היה מרחיק לכת מדי אבל הגיוני מאד, כי יש חשיבות עצומה לשאלה מי יושב על הגה מדינה שכנה, תשאלו את האוקראינים לדעתם על פוטין, ולא רק את האוקראינים. ובכל אופן, הישגו העצום של שרון היה הרחקתו של רב המרצחים, סליחה, ההוא שבא עם ענף זית לעצרת האו"ם, מלבנון (לא לפני שערפאת היה הגורם המרכזי ביצירתה של מלחמת אזרחים במדינה האומללה הזו שעד שנגמרה הביאה ל250 אלף הרוגים ולמליוני פליטים. עלה זית כבר אמר הגאון? הנה זה שוב: עלה זית).

8. נבל"ש: ועידת מדריד- לאחר מלחמת עיראק מתכנסת בספרד ועידת שלום של כל מדינות ערב, האירופאים, ישראל והאמריקאים- יצחק שמיר מגיע למקום עם נתניהו ועוזי לנדאו.(השם ירחם) שלושת הפושעים רבים שם עם כולם בקולי קולת ורצים לספר לחבר'ה.- ממש כך.
תגובתי לנבל"ש: דו פארשטייסט קורה יקר? שמיר, ראש הממשלה הנבחר של ישראל, הוא פושע. אכן, השם ירחם אבל לא על שמיר שכבודו במקומו מונח, ראש ממשלה מצויין מהרבה בחינות וכמובן לא מושלם, אלא על נביאנו היקר ששיבוש דעתו מגיע כאן לשיא. כי מה היתה ועידת מדריד? יריית פתיחה לתהליך בילטרלי שאמור היה להתחיל עם פיזורה, כלומר שיחות ישירות בין ישראל לכל גורם אחר באזור, בנפרד, כי כל בעיה דורשת התייחסות נפרדת. נביאי השלום אצלנו מפנטזים, רירם ניגר, לרגע בו ''העולם'' יעשה סוף סוף סדר ויעמיד את הישראלו-מיליטריסטים על מקומם ואז יפרוץ סוף סוף השלום. סאדאת לעומת זאת, אחד שבאמת הוביל תהליך מדיני, הבין ב-1977 את מה שהגאונים מהסוג של 'יוזמת ז'נבה' מסרבים להבין: הדרך הבטוחה למנוע תהליך מדיני, היא כינוס של כולם, סליחה כווווווולם, בחדר אחד עד שיעלה עשן לבן (העשן יהיה שחור, של עוד פיגוע ושל עוד מלחמה, אבל בפנטזיות כמו בפנטזיות, רצים לספר לחבר'ה).

9. נבל"ש: - 1993 הסכמי אוסלו הופכים להיות כר נוח להרחבת כל ההתנחלויות כולן. - הרי אי אפשר לבוא בטענות למדינה שנמצאת בתהליך שלום.

תגובתי לנבל"ש: התנחלויות לא הוגדרו אז כמכשול לשלום, והשנאה למתנחלים הרי לא נעצרת כידוע בקו הירוק, כי מה לעשות ועל פי ''הפרטנר'' הפלסטיני גם הבית של נביאנו שאין לי מושג היכן הוא חי, היא "התנחלות". ועל תפקידו של איש עלה הזית בכל הסיפור הזה אין צורך לומר מלה. כי מי שיודע מה בא לעשות כאן ערפאת (את מה שעשה מ-1968) אין צורך לומר לו מאום. ומי שלא יודע אם מבורות ואם מהטימטום הבא לידי ביטוי בכל כתב הפלסתר הזה, עובדות ממילא לא יבלבלו אותו.

10. נבל"ש: אבו מאזן שמוגדר בשנים האחרונות על ידי השב"כ כבן ברית של ממש שעוצר בגופו מאות פיגועי טרור קשים יוצא מהשיחות עם ברק ב' 2000 ומסביר שבזמן שהישראלים מדברים איתנו על חלוקת הפיצה הם אוכלים אותה עם הזייתים.

תגובתי לנבל"ש: אכן, בגופו, כי את גופו הוא מציל באמצעות שיתוף הפעולה הבטחוני הזה, וזה הלקח שיש ללמוד מהעובדה הזו, אבל זאת רק עם עושים שימוש בצלם אלוהים כלומר בשכל, לא מובן מאליו בכלל, בימינו המטורללים בפרט. ואין צורך לומר מלה על המשך ההסתה של הרש"פ, לא רק כלומר 'רק' של חמאס (האויב האסטרטגי של אבו מאזן שרק בזכות ישראל הוא ממשיך לנשום עצמונית), אלא ההסתה של הרש"פ, לא 'רק' בעיתונות אלא בספרי הלימוד כדי להבטיח עוד דור אחד לפחות של ערפאתיסטים. הערפאתיזם, אגב, כלל הישענות מוצהרת על אידיוטים שימושיים בצד היהודי, והנה נסגר המעגל. נביא שלום? בדיוק ההפך. עדיפים בעיני מאה בן גבירים על אידיוט שימושי מהסוג הזה.

2 comments:

  1. יישר כוח. ועוד פרט על בורותו של נבל"ש: הוא כותב שב-1972 ישראל סירבה להצעה כדי לא לפנות את העיר ימית, שקמה ב-1975.

    השבמחק