יום שישי, 5 בספטמבר 2014

שעור קצר בדמוקרטיה: שמרנות (דמוקרטית) מול פרוגרסיביות (דמוקרטית)


לפני המהפכה הצרפתית אחוז הצרפתים שלקח חלק בקביעת גורלה של צרפת, היה אחוז אחד. מלך-אצולה-כמורה. אחרי המהפכה הצרפתית שהתבססה על העקרון שהשלטון הוא בידי נציגי העם הנבחרים, שוב אחוז המשתתפים בקביעת גורלה של צרפת היה אחוז אחד.

מדוע? כי אחרי 1789 נקבעה הבחנה כלכלית כקריטריון לקביעת זכאות לבחור נציגים: משלמי מסים וכמובן רק גברים. המצב הזה המשיך כ-60 שנה (!!!). רק ב1848 הורחב בסיס הבוחרים על ידי שינוי הקריטריון הכלכלי. נשים עדיין נותרו בחוץ למשך תקופה ארוכה מאד. המדינה הראשונה שאיפשרה לנשים לבחור היתה ניו זילנד (1893). בצרפת זה לא קרה עד 1944!! (ובתנועתנו הציונית היקרה: מהרגע הראשון - 1897. ובארץ ישראל מ-1920. גבר חרדי קיבל שתי קולות. אחד בשביל אשתו).

במלים אחרות, ניתן לטעון (ואמנם היו היסטוריונים שטענו וטוענים) שבין 1789 ל1848 לא היתה שום התקדמות. נצחון השמרנות, תבוסת המהפכה. אלא למעשה היתה גם היתה שכן על פי בסיס הלגיטימציה שהתקיים לפני 1789, לא היתה שום אפשרות כמו גם לא שום כוונה להרחיב את בסיס השותפות בשלטון, כי העקרון עליו הוא התבסס היה דם כחול (צבע הדם של המלכים כידוע) והצלב ('אין לנו לסמוך אלא על אבינו שבשמים').

היפוכו של דבר אחרי 1789. ברגע שנאמר שהעם הוא הריבון, הנה נפתחה הדלת בפני הרחבה הולכת ומעמיקה: קודם רק אלו שמשלמים הרבה מסים, אחרי זה גם אלו שמשלמים פחות, אחרי זה כל הגברים, אחרי זה כל הנשים.

אבל תהליך הדמוקרטיזציה איננו מוגבל לשאלת הזכות להגיע לקלפי, אלא הוא חודר לכל מישורי החיים. שנאמר: 'לוקחים את גורלנו בידינו'.

אבל גם אז השמרנים לא שוקטים על ה...שמרים. כשם שב-1789 המהפכנים השמרנים, סברו  שלא צריך להגזים עם הדמוקרטיה כי העם מטומטם, ולכן אין לאפשר חופש הצבעה לכל, אין סיבה לחשוב שכוחות שמרניים כאלו  אינם פועלים גם ברגע זה.

אדרבא, עכשיו המאבק בין דמוקרטים-שמרנים לדמוקרטים-פרוגרסיבים נעשה באמצעים אחרים, שקופים הרבה פחות. כי זכות הצבעה לנשים או לשחורים היא עניין של כן-לא-שחור-לבן.

לעומת זאת, קידום השמרנות בימינו נעשה למשל באמצעות ניווט השיח הציבורי למקומות כאילו-ביקורתיים (שימו לב כמה דה-מארקר מקדיש לענייני הריכוזיות, אחד הנושאים הפחות חשובים בכלכלה המודרנית שהיא ריכוזית ממהותה); הקפדה על תכני לימוד א-היסטוריים וא-פוליטיים בתיכונים ובאוניברסיטאות; עידוד שיטת הפריימריז המבטיחה שטחיות נוראית בשיח הפוליטי, ועוד.

המסקנה ברורה: על יסוד הבנה היסטורית של תהליכי הדמוקרטיזציה אפשר לנסות ולהבחין בין שמרנים לפרוגרסיבים בימינו, הבחנה שהיא קריטית לצורך גיבוש מדיניות ברורה על מה יש להיאבק ועל מה אין טעם להשחית אנרגיות יקרות.

2 תגובות:

  1. אפשר לשפוט גם על פי הצהרות פוליטיקאים שלא הובילו לשום תוצר וספינים, כלומר על כל מי שעובד עלינו בעיניים. הייתי מבטלת את זכות הבחירה גם של הנשים שבחרו בלפיד בנימוק ש'הוא חתיך הורס!'

    השבמחק
  2. כן, אבל אין לזה סוף... כן, הבנתי שזו התלוצצות אבל לגופו של עניין יש להזכיר את דבריו של לינקולן לפיהם את קלקלותיה של הדמוקרטיה מתקנים בעוד דמוקרטיה...

    השבמחק