והנמשל די ברור, עם כל חיבתי ארוכת השנים לעולם הניווט ולהיסטוריה של המצפן או של המאבק לקביעת הטכניקה הרצויה לקביעת קו האורך בלב ים.
ומי שרוצה תקציר מנהלים שיקפוץ ישר לסוף הרשומה. לא חייבים לסבול את רצף האסוציאציות הבלתי נסבל שלי (לדעת אחדים) אך המרתק והמעשיר (לדעת אחדים אחרים).
הסופר דוד גרוסמן ואיתו להקת המעודדות ברחבי הקמפוסים בארה"ב, בכנסיית שוקן ובאתרים קדושים דומים אחרים, מערכת הNYT, ה-CNN וכן הלאה, מחשבים מסלול מחדש ומסבירים את כל צרותינו ב"כיבוש". אלא מה.
בהנחה שהם אנשים מצויינים, לי אין ספק לגבי גרוסמן ועל כתפיו השחות אני מעמיס את כל כנופיות הרעל של שוקן ואת חבריה המהוללים של קהילת הטרוניה בכל מקום על הגלובוס, הנחת היסוד שלהם היא שסיום הכיבוש יסיים את הסיכסוך.
כלומר על פי מפת הניווט שלהם, נגיע ליעד השלום, כשנחזור לנקודת המוצא - הכיבוש (של 1948 אם זה לא ברור, הגם שאבו מאזן מדבר על 1917 אבל הוא הרי איש של פשרה, פרטנר וכן הלאה, ולכן ללא ספק יסכים לקצץ 31 שנים מתביעתו למוסר ולצדק, שזה הרי מה שמעסיק את הפלסטינים ולא עוד גרם אדמה או שלוש טיפות מים, ואם בחרתם להכנס לקישור, כנסו לעדות אהוד יערי, אחד שמבין).
יודעים מה? הנה הקטע החשוב בעדות של אהוד יערי, 2013, לגבי האופן בו רואים הפלסטינים, קודם כל אבו מאזן, את הסכמי אוסלו או את הרעיונות העולים מה-GPS של דוד גרוסמן: "הרעיון של מדינה פלסטינית (בקווי 67) איננו אלא מקל חובלים, שעוצב בידי הגרועים שבאויבי העם הפלסטיני, ארה"ב וישראל, להכות בו את הדרישות המוסריות והטריטוריאליות של הפלסטינים".
עד כאן אותה גישה שהאחים בלפור והרצל חקק הביטו עליה ב-1983 וניבאו, ב-1983, את הדברים הבאים:
"דרכו של המערך מגמדת אותו לדרגת מפלגה זעירה, תוך שהוא זונח את רעיונות מפא"י ההיסטורית לטובת דרכם של מפ"ם ושלום עכשיו. דווקא כך יאבד הסיכוי האחרון לחילופי שלטון, ולא תהיה שום מפלגה שתוכל להציג קו אקטיביסטי-ציוני מול הליכוד".
אז דוד גרוסמן יקבל את מנת האגו היומית שלו באולפן של סי-אין-אין, ומחר יתראיין בניו-יורק-שיימז, ובשוקן יהדהדו את דברי החוכמה המופלאים של סופרנו הרגיש, אבל המציאות כפי שמתקיימת במקביל לאלו שתפקידם לדווח עליה כפי שהיא ולא כפי שציווה עליהם הרע"ש (רבנו עמוס שוקן), תמשיך בשלה.
אז נחזור אליה בלירשותכם.
אז מה היעד? לא, לא שלום, אלא 'להיות עם חופשי בארצנו'. שלום הוא בהחלט ערך מבורך ורצוי, וכשכל העמים ישאפו להיות עם חופשי בארצם - משהו מעין זה מתקיים באירופה מ-1945 ואולי בעצם רק מ-1991 בכל אופן זמן משמעותי - אז ממילא יהיה שלום.
אבל היעד של העם היהודי ביושבו כפעיל בתנועה לאומית יהודית המוכרת בציבור בשם ציונות, הוא זה: להיות עם חופשי בארצנו.
ומה נקודת המוצא? לא, לא הכיבוש, אלא עצם קיומו של עם יהודי, קיום שעבור היהודים, כמו עבור עוד 8000 קבוצות אתניות ברחבי העולם, כל אחת כלפי עצמה כמובן, הוא מובן מאליו, ושלמרבה הצער הערבים, כמעט כולם ללא יוצאים מהכלל, רואים בעצם הטיעון הזה - עם יהודי - טעות במקרה הטוב, מניפולציה של המערב הקולוניאליסטי במקרה הנוח (גם לחלק מליצני שוקן ושלוחיהם עלי אדמות באקדמיות ובמחוזות אחרים של ייצור שקרים לצורך טיפוח אידיוטיזם שימושי), שקר אלים במקרה הרע (מבחינת האבו-מאזנז).
אז לא פלא שאחרי ה-7 באוקטובר יותר ויותר ישראלים ממוצא יהודי, בוחרים לעשות בדיוק את זה: להפסיק להיות יהודים.
כלומר את בעיית הניווט שלהם הם פותרים על ידי ויתור על המסע כולו. איך אומרים אצלנו על הבטון החשוף של המחלפים? אין ערבים - אין פיגועים. ובהשאלה, ועל פי אותו הגיון: אם אין ילדים - אין בעיות חינוך. אם אין נישואין - אין בעיות משפחתיות. וכן הלאה.
והנמשל: אם אני כבר לא יהודי אלא רוצה לחזור להיות אזרח גרמני חופשי, או פורטוגלי, או שב"ח ביוון וכן הלאה, ממילא נפתרה קושיית הניווט, אין צורך לחשב מסלול מחדש, מש"ל, חזל"ש, ונעבור לפרסומות.
אבל בדיוק באותה מידה, ואולי אפילו עוד יותר, כלומר ביתר-שאת כפי שנהוג לומר בעברית נאה, שאחרי ה-7 באוקטובר יש יותר ויותר ישראלים ממוצא יהודי שהחליטו להפסיק לנווט במפת המציאות היהודית כיהודים, כך יש עוד יותר ויותר ישראלים שהיו עד ה-7 באוקטובר סתם ממוצא יהודי ועכשיו נעבעך (מלה בשפה הלאומית היהודית של פעם) הם רוצים ממש להיות לא רק ישראלים נמרצים יותר אלא ממש להיות יהודים.
כך למשל דיווח הרב וולפה על הסופרת המהוללת רביניאן, זאת מהויכוח הגדול על לימודי האזרחות, שהיא גילתה לפתע את זהותה היהודית. תודה דורית. באמת תודה. (וכן, השורה האחרונה בערך על רביניאן הוא באחריותי, לאחרונה התחלתי לערוך ולכתוב ולתקן - קודם כל את העברית האומללה - בויקיפדיה).
וכה אמרה רביניאן: I used to think I was Israeli, now I realize I'm Jewish
מרגש, האמת. מה זה אומר על האופן בו מבינה רביניאן את הדרך מנקודת המוצא אל היעד, אינני יודע.
אבל אני יודע מה שכולנו יודעים שתופעת הרביניאניזם הזה, ההבנה סוף סוף שישראלי ממוצא יהודי אמור להבין קודם כל שהוא יהודי, לפני שהוא רץ ללקק לסי-אין-אין וכן הלאה, כל אחד ודרכו לנווט במציאות (או להתעלם ממנה כפי שמלמד אותנו הרע"ש הנזכר), ובכן התופעה הזו רחבה, רחבה מאד.
והרוב, ואלו חדשות טובות, המורכב קודם כל מאנשים מהסוג שאני מכיר היטב (אותי), שגם לפני ה-7 באוקטובר לא שכחו להיות יהודים (כל אחד בדרכו כאמור, אני כאמור, אתאיסט), הרוב הזה יודע שנקודת המוצא היא קיומו של עם יהודי, והיעד שלו הוא להיות עם חופשי בארצו.
כל השאר הערות שוליים ואפשרויות. אפשרות שלוחצים לחץ גדול למימושה היא "בחירות עכשיו" (והמשך התמודדות עם אותה מציאות אחר כך).
אני בעד? אני נגד? מה זה משנה. כי בחירות "עכשיו" זה אומר בחירות לכל המוקדם בעוד שבוע ושלושה חודשים. כלומר אם תוך שבוע תצליח פרופ' שקמה לשכנע 61 חברי כנסת להקדים את הבחירות (היא לא, ממש לא, אבל נגיד ש), גם אז הבחירות תתקיימנה שלושה חודשים אחרי ההחלטה, ובמקרה הטוב תוקם ממשלה חדשה תוך שבועיים כלומר ש"העכשיו" המהולל של מטורללינו מכל הסוגים, משמעותו סוף ספטמבר 2024.
במקרה המהיר ביותר "עכשיו" פירושו עוד כארבעה חודשים.
שזה די הרבה זמן. בעזה, ברפיח, בוושינגטון, בטהראן, בנהרייה, באדמית, בכפר עזה, בנתיבות, בשדרות, בדרום תימן, בסינוואריסטן, תמשיכו לבד.
וכיצד אנחנו אמורים לנווט בארבעת החודשים הללו (ושוב, זה לא יקרה, עם כל הטריקים והשטיקים של כל סוגי העכשווניקים ואני מחזיר אתכם לנבואת הרצל ובלפור חקק לגבי מהותו של עכשוויזם בכלל ושל עכשוויזם נפוח מצדקנות וחשיבות עצמית א-לה-גרוסמן בפרט)?
כן, בערך כפי שאנחנו עושים זאת כרגע. כבר שבעה חודשים, שלא לומר 150 שנה. לאט לאט, בהתאם לנסיבות, כמו מפאיניקים, כי אין דרך אחרת להגשמת הציונות אלא בדרך של מפאי, שמסתכמת באמירה הידועה ההיא של אשכול, אני מתפשר ומתפשר עד שמקבלים את דעתי.
ובהשאלה, הציונות מהרגע הראשון שלה, אי אז בשדות של פתח תקווה, 1878, נאלצה להתפשר כל הזמן עם כולם, ערבים טורקים ויהודים כמובן, האגוזים הכי קשים, והיא ממשיכה להתפשר ולהתפשר ולהתפשר, ודעתה - להיות עם חופשי בארצנו - אולי לא מתקבלת במלואה, אבל הולכת ומתגבשת.
ולמי שרוצה תקציר מנהלים: היעד של היעד (להיות עם חופשי) הוא השמדת היכולות הצבאיות של חמאס וחיזבאללה. כל השאר (מי ראש ממשלה, מי נואם יותר טוב ב-CNN, מי משדר יותר פאניקה ומי מצא דיל יותר טוב לבית על חלקת אדמה בפורטוגל), הערות שוליים, רעש רקע, תפל לעיקר.