י

י

יום שלישי, 2 בפברואר 2016

והיה מחננו טהור - והיה מצפוננו טהור

אי אפשר להכחיש את אחד השינויים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית

כשיצאו לדרכן הדתות הגדולות, אלו שניסו לתת פשר וסדר ומשמעות לקיום האנושי בתוך הכאוס הזה המכונה 'טבע', במוקדם ובמאוחר הן הגיעו לצומת הדרמטי ביותר, זה שמתפצלים ממנו שתי דרכים: הטובה והרעה.

ומאז ועד והיום - ויתכן גם שלפני אותה תקופה דרמטית של היווצרות חוקי חמורבי, המיתולוגיות המסופוטמיות, היהדות והמוסר היווני-רומי - אנשים שוברים לעצמם את הראש איך להבדיל בין טוב לרע ואחר כך מה לעשות עם ההבחנה הזו.

בתורתנו הקדושה כל העניין הזה זוקק לציווי האלוהי: 'והיה מחננו טהור'.

הציווי הזה מקפל בתוכו את כל הסיפור בערך: יש אלוהים המצווה ציוויים; אותו אלוהים הוא מקור האנרגיה למאמץ להבחין בין טוב לרע; ההבחנה הזו איננה תיאוריה בלבד אלא פרקטיקה; הפרקטיקה הזו חייבת לבוא לידי ביטוי אישי; האישים הפרטיים מרכיבים את החברה; חברה בריאה היא חברה טהורה מרוע; והיה מחננו טהור.

וכל השאר היסטוריה. או בעיקר היסטריה, והדברים ידועים.

חלפו שנים ואירועים, ואיך שהוא ומתי שהוא לפני כמה מאות שנים החלו אנשים לתהות על פשר כל המנגנון הזה. שמא אלוהים קיים אבל לא עד כדי כך? שמא הוא קיים לגמרי אבל לא באמת ברור למי שמתנהג כאילו ברור לו מה אלוהים הזה רוצה? ובכל מקרה, גם אם יש אלוהים ויש טוב ורע מה לטוב ולרע ולטוהר המידות בכלל ולטוהר המחנה בפרט??

אמרו ועשו והמציאו את חופש המצפון, חופש הביטוי, חירויות הפרט להגדרה עצמית ומערכת שלמה המבטיחה שכל הרעיונות היפים הללו יתפקדו באופן כמה שפחות דיס-הרמוני. ברבות הימים המערכת הזו הוכרה בשם דמוקרטיה, וגם כאן כל השאר היסטוריה. וגם לא מעט היסטריה.

על דבר אחד לא יכלו האנשים הטובים של שתי הפסקאות האחרונות לקחת אחריות: על הרצון האנושי לטהר את העולם מרוע; מהשאיפה של המון אנשים לקום בבוקר ולראות סביבם רק אנשים יפים טובים וטהורים.

אבל המערכת פועלת תודה לאל, וכל עוד שהדמוקרטיה מתפקדת, טהרנים מכל הסוגים יכולים לעשות רק דבר אחד בימינו: לטהר את מצפונם. את המחנה האנושי הרחב, או את החברה, הם תודה לאל לא יכולים לכפוף למרותם.

אז אי אפשר להכחיש את אחד השינויים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית. כי פעם אנשי הטוהר היו מסתירים מאחורי החיוך ומתחת לכתבי הקודש שלהם, חרב חדה וקטלנית. היום כל מה שיש להם זה פטפוטים וצעקות והפגנות ומחאות.

ואלו חדשות טובות. הן חדשות טובות גם כי הטהרנים בימינו משמשים נייר לקמוס לעוצמתה של הדמוקרטיה: כי כל עוד כל מה שהם עושים זה לפטפט את עצמם לדעת בשלל דרכים וצורות, האדם הרגיל, עלוב הנפש - אני למשל - זה שלא ממהר להשתחוות לכל צעקת 'געוואלד' ולמלמל 'פשיזם' או לחליפין 'פוסט-ציונות' או 'מה יהיה עם הנוער' או 'כל הפוליטיקאים חארות' וגם 'מעולם מצבנו לא היה גרוע יותר' או 'חלון ההזדמנויות נסגר' וכמובן 'הפרטה הפרטה הפרטה' - ובכן האדם הקטן הזה - אני למשל אם זה לא ברור - יכול לישון בשקט ביודעו שהדמוקרטיה יציבה וחזקה מאי פעם.

וכן, למען הסר ספק, טהרנינו באים בכל הצורות, השפות, המגדרים, המחנות הפוליטיים, הנטיות האמנותיות, הגישות החינוכיות, ההטיות הפסיכולוגיות, הכל מכל בכל, לאף קבוצה אין פטור, על כולם וכל כולן מרחפת להט החרב המתהפכת של הצדקנות שכמעט תמיד היא גם צעקנות ובדרך כלל גם טרחנות נפוחה ומשעממת עד מוות את אלו - כמוני, סליחה - שאף פעם לא נטו להתרשם מהלהט הרדיקלי לא משנה איזה בגד הוא לובש ואיזו סיסמא נבובה הוא מפריח.

איפה מתקיימת ההפגנה הבאה? כדי שאדע לעשות משהו מועיל - כמו ללמוד עוד משהו על עוד פיסת מציאות - בזמן שאנשים טהורים מנסים להפחיד אותי בצעקות.

13 תגובות:

  1. מסכים איתך שיש הרבה טהרנות וצדקנות בשיח הציבורי בישראל. אולי תשמח לשמוע שאני ועוד כמה סטודנטים שעברו אצלך באורנים מארגנים הפגנה מסוג אחר, שהיתה אמור להתקיים הערב אך נדחתה למוצ"ש הבא בגלל מזג האוויר הבעייתי. מדובר בהפגנה נגד השינויים המדאיגים שנערכים בהוראת מקצוע האזרחות בבתי הספר, נכון לעכשיו באמצעות הספר החדש והשנוי במחלוקת ומחוון המושגים לבגרות - "המושגון". זה האחרון משמיט, בין היתר, כמעט את כל המושגים הקשורים ברעיון הדמוקרטי, כפי שאני ואחרים למדנו ממך עליו לפני שנה או יותר באורנים: האמנה החברתית, דמוקרטיה פורמאלית אל מול דמוקרטיה מהותית, שלטון החוק במובנו הפורמאלי ובמובנו המהותי, הסיבות לחוסר היתכנותה של דמוקרטיה ישירה, ועוד. זאת למרות שאותם מושגים מופיעים בתכנית הלימודים הקיימת, כפי שנקבעה בתשע"א ע"י ועדה פלורליסטית.

    השיח שבחרנו להוביל באמצעותו את המאבק הוא שיח שנמנע מקריאות 'געוואלד' או 'פאשיזם', אלא כזה התובע שקיפות, פלורליזם, אך גם הסכמיות. בהתאם לכך, הזמנו פעילים ממגוון הקשת הפוליטית - מהליכוד, יש עתיד, כולנו, העבודה, מרצ והרשימה המשותפת - להצטרף אלינו במאבק למען המשך קיומה (ושיפורה) של תכנית לימודים משותפת (זאת בניגוד לתכנית הלימודים בהיסטוריה, למשל) המחנכת לזהות אזרחית מוסכמת ולחיים משותפים.

    זהו עמוד האירוע בפייסבוק, לא חייבים חשבון פעיל בשביל לעיין בו ולהתעדכן. מוזמן להפיץ וכמובן להגיע בעוד שבוע:

    https://www.facebook.com/events/594744690672550/

    השבמחק
  2. לא השתכנעתי. להערכתי הפגנות כאלו הן שילוב מזיק של בזבוז זמן והחרפת הרטוריקה. להוציא את העובדה שהספר לא יצא עדיין לאור ושגם על המושגון יש שמועות שהוא בעיקר שמועות, אני ממשיך לעמוד על דעתי שהגורם המשמעותי ביותר בתחום הוראת האזרחות הוא המורה. לא הספר, לא המפמר לא המושגון ובוודאי לא שר החינוך. אין לי צל של ספק שהמצב בתחום הוראת האזרחות הוא בעייתי בלשון המעטה. אני ממשיך לחשוב שלמצב הרע תרמו שורה ארוכה של גורמים, בהם יש לכלול כמובן את ראשי המערכת שהזיקו לתחום החשוב הזה מצידה השני של הזירה הפוליטית. לא שלא היו בעיות עם המקצוע הזה בישראל, בעיות מוכרות מהיום שנוסדה מדינת הלאום הראשונה עם פרלמנט וחוקה וכן הלאה (אזכיר לך שבמדינה ההיא הויכוח על האזרחות הביא לכמה עשרות אלפי ראשים שהתגלגלו אל תוך הסל שהוצמד על פי התמונות לגליוטינה). אבל ברור שאם יש מישהו שתרם תרומה עצומה לדרדור המקצוע הזה הרי שמדובר בראש הממשלה שבמסגרת 'תכנית הייצוב' (1985) דאג לקצץ מאות אלפי שעות ומאז לא מפסיק לומר כמה שאין טעם ללמוד היסטוריה. אחריו החרו והחזיקו כמה וכמה שרי חינוך, אחד מהם הלך לעולמו לא מזמן, איש נפוח כל כך שיש רק לתהות באיזה בית קברות הצליחו לדחוס את הגופה שלו, שהמסר ששידר גם כשר חינוך ולפני ואחרי זה כפוליטיקאי בולט ולקראת סוף ימיו כפובליציסט מזהיר, היה שיש רק מיעוט זעיר של בני עליה, יחידי סגולה, אנשים טהורים וחסודים, הראויים לתואר 'נאורים' ו'ליברלים' וכמובן 'הומניסטים' ושלכן רק להם את הסמכות והזכות לקבוע מה היא דמוקרטיה, מה היא יהדות (כל כמה שלא מדובר בהמצאה כמובן) וכן הלאה. מחנה פוליטי וחברתי שלם כמעט פעל מאז 1977 או לפחות מ-1981 מתוך תחושה של 'גונבים לנו את המדינה' ושלכן מותר לעשות הכל - בעיקר לעוות, לשקר ולצנזר כל מחשבה שאיננה עולה בקנה אחד עם האורתודוכסיה של הדמוקרטיה הליברלית. הדברים ידועים והודפסו שוב לא מזמן בשני כרכים אימתניים את כל 1175 עמודי הטקסט שלהם טרחתי לקרוא ועוד עמלתי והוספתי כ-8000 מלים של ביקורת שמיותר לציין שאף אחד בממלכת הנאורות לא רצה לפרסם כי מי אני שאומר משהו נגד הותיקן המוכר בשם 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. המאמר מופיע בשלמותו בבלוג הזה, אתה מוזמן להכנס ולקרוא (למרבה הצער מבחינת הסינוד הקדוש של המי"ד יותר מ-200 אנשים נכנסו למאמר שלי, ואני מקווה שלפחות 10% מהם קראו 10% ממנו שזה הרבה יותר מ-אפס, א-פרופו דעתי על איך מתקנים את המציאות ומדוע הפגנות זה כמעט תמיד קודם כל בזבוז זמן).
    ועכשיו לצד השני של המפה. את דעתי על רוח 'אם תרצו' תוכל לקרוא במאמרים שפרסמתי במעריב לפני ארבע וחמש שנים. כמובן שקיבלתי על הראש מצידו של ארז תדמור וכמרים מכובדים אחרים של מי שמנסה לנכס לעצמו את הציונות ואת הפטריוטיות ואת השכל הישר. אבל דבר אחד ברור - אחרי כמה עשרות שנים של 'הגמוניה' (איך שאני מת על המילה הזו! תודה לתיאוריה וביקורת!!) של דמוקרטיה=ליברליזם=מדינת אזרחיה=בוז לציונות\ליהדות\לבטחון המדינה וכן הלאה, לצפות שלא תבוא תגובת נגד, זו היתממות.
    וכן, תגובת הנגד מקוממת. אין שקיפות, אין דיאלוג, אין הידברות. בדיוק, אבל ב ד י ו ק מה שלא היה בתקופת שולמית אלוני ויוסי שריד. ב ד י ו ק.
    זה מה יש בזירה הציבורית. כל פעולה בזירה הציבורית מהסוג הצעקני (הפגנה למשל) הוא נזק למטרות המוצהרות של ההפגנה. כי בהפגנה בכלל ובהקשר החינוכי בפרט, ובעניין הכאוב של הוראת האזרחות בפרט בפרט בפרט, לא מדברים אלא צועקים.
    וחינוך של ממש לא עולה בקנה אחד עם צעקנות.

    השבמחק
  3. אז מה כן? בדיוק. ללמד אזרחות באופן רציני ומדוייק. הנה דוגמא מהחדשות האחרונות: האם הגיוני שמשפחה תתאבל על רוצח שיצא ממנה עד עמקי נשמתה? בוודאי שכן. הרי הילד שלי הוא הילד שלי הוא הילד שלי לא משנה מה הוא עשה. אבל האם הגיוני שחבר כנסת ילך למשפחה הזו לא משנה מה התירוץ שלו? לא. והנה הצעקנים מימין יגידו שלא משנה מה תגיד להגנתך, עצם העובדה שאתה מתייחס למשפחה של רוצח אתה תומך ברוצחים. והצעקנים משמאל יגידו שברור שהרוצח רוצח כי מה ההבדל בין ישראל לנאצים והרי לא מדובר ברוצח כי גם מרדכי אנילביץ' לא מוגדר כרוצח אם הוא מתנגד לנאצים. דברים ברוח זו הופיעו בעיתון הנאור מגן הדמוקרטיה מצידם של כמה כותבים, לא רק עמירה לוי או גדעון הס. והנה עוד משהו מדוייק שאפשר לומר רק בכיתה באותו עניין: יוסף ג'ברין הסביר ברדיו שמתפקידו של חבר כנסת לשרת את הציבור בין השאר על ידי כך שהוא משמש לציבור אמצעי להעברת מסרים לשלטון, במקרה הזה - עניין הגופות. הוא כמובן צודק. זה תפקידו של חבר כנסת. אבל אם זה היה כל העניין, ובדיוק בשל בעיית הנראות הציבורית, את התקשורת הזו צריך ואפשר היה לקיים בטלפון, באימייל או בSMS, זה בלי קשר לעובדה שממשלת נתניהו יודעת שהיא מחזיקה את הגופות ושלכן אין צורך שצדיק תורן כזה או אחר מ'הרשימה המשותפת' יזכיר לה את העניין. מה ששוב מחזיר אותי לקראת סיום לנושא המרכזי: תפקידו של מעשה במציאות דמוקרטית. האם ג'ברין באמת מאמין לעצמו כשהוא אומר לאסתי פרז ברשת ב' שחברי הכנסת של 'המשותפת' שימשו בתפקיד אינסטלטורים או טכנאי תקשורת?? אני משאיר לך לענות לעצמך על השאלה מה תהיה בפועל תוצאת ההפגנה שלכם מנקודת מבט של מטרותיה המוצהרות.

    השבמחק
  4. הנה המאמר הארוך על הספר הגדול שיצא במסגרת המי"ד:
    http://udimanor.blogspot.co.il/2015/11/2013-8100.html
    והנה מאמר ארוך קצת פחות בן ארבע כבר על עיוותי ההיסטוריה בצד השני של המפה הפוליטית:
    http://udimanor.blogspot.co.il/2011/12/blog-post_17.html

    השבמחק
  5. טוב, אתה מעלה המון נקודות שלא אוכל להתייחס לכולן, בגלל קוצר היריעה ומיאמי-קליפרס שהתחיל ברקע (;

    לא ממש הבנתי ממה לא השתכנעת, ממה שכתבתי או ממה שראית בדף האירוע של ההפגנה בפייסבוק?
    ולמה אתה מתכוון ב"הפגנות כאלו"? כלומר, איזה סוג הפגנות הן כן לגיטימיות או מועילות מבחינתך והיכן עובר הגבול?

    על המושגון אין שמועות, יש את המסמך(ים) שבפועל. למקרה שלא התעמקת בדף האירוע, מעתיק עבורך את הפוסט שפרסמתי בו על תחלואי המושגון, גרסת ינואר העדכנית (נכון לעכשיו):

    עצם העובדה שהמושגון הועלה ועודכן שוב ושוב, שלושה חודשים והלאה לאחר שהחלה כבר שנת הלימודים, מקשה מאוד על המורים לאזרחות שצריכים לעדכן את תלמידיהם בשינויים שחלו בהגדרות של מושגים מסוימים. העובדה הזאת נכונה שבעתיים ביחס לציבור המורים והתלמידים הערביים, בגלל שעד לעדכון של ינואר עוד לא היה קיים תרגום של המושגון לערבית. מעבר לכך, הטענה ההגיונית שלנו ושל גורמים אחרים המעורבים במאבק, היא שהמושגון משקף את רוח הספר החדש, שהיא רוח המנוגדת לאופיה של תכנית הלימודים משנת תשע"א (שאמורה להישאר בתוקף לעוד חמש שנים נוספות וגובשה ע"י ועדה מגוונת ומאוזנת). טענה זו מתבססת על הממצאים הבאים:

    בראש ובראשונה, ההגדרות שמופיעות במחוון אינן מסתמכות על הספרים שבשטח ושמוכרים למורים. יתרה מזאת, ההגדרות שהמורים מכירים ומלמדים כבר שנים, לא יתקבלו, ככל הנראה, בבחינת הבגרות ובמקומן יקבלו הגדרות שנכתבו בהסתמך על מסמך /ספר עמום כלשהו , שאינו מוכר למורים, עד כה. זהו מצב בלתי תקין לחלוטין (כל ההערות הנ"ל מתייחסות לתכני המושגון כפי שהופיעו בעדכון האחרון של חודש ינואר). מתוך המושגון הושמטו מושגים רבים הנוגעים לרעיון הדמוקרטי ולמובן המהותי של הדמוקרטיה: האמנה החברתית, דמוקרטיה פורמאלית אל מול דמוקרטיה מהותית, שלטון החוק במובנו הפורמאלי ובמובנו המהותי, הסיבות לחוסר היתכנותה של דמוקרטיה ישירה, יתרונות וחסרונות של משאל עם (המושג "משאל עם" מופיע לכשעצמו).

    מבחינת סוגיות הקשורות ברקע להקמת מדינת ישראל ולאופייה, הושמטו המושגים והרכיבים הבאים: השוואה בין תוכנית החלוקה למגילת העצמאות, התנאים השונים לקיום מדינה, השיטות לקבלת אזרחות: דין הדם ודין הקרקע. ובכל האמור לסוגיית יחסי שלטון-אזרח והגבלת השלטון, הושמטו המושגים: הזכות לפרטיות, חופש המידע, זכות הציבור לדעת והשתתפות פוליטית. הוצאת מושגים אלה מהמושגון פוגעת אנושות ביכולת של המורים לאזרחות לחנך את תלמידיהם למעורבות אזרחית פעילה ודמוקרטית בחיי החברה והמדינה. בעוד שכל המושגים הנ"ל ואחרים לא הוכנסו למושגון, דווקא מושגים שאינם מופיעים כלל בתכנית הלימודים כן צצו לפתע במושגון: "סוגיית מיהו יהודי" ו"סמכות שיורית של הממשלה". בחלק מהמושגים שכן קיימים במושגון הוכנסו שינויים מהותיים:

    השבמחק
  6. ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ברקע להקמת המדינה נכתב על החלטת החלוקה 181: "החלטה להקים בתוך החלק שנותר מן המנדט בארץ ישראל המערבית, מדינה יהודית ומדינה ערבית" – זאת מבלי לציין שהוחלט גם כי שתיהן יהיו דמוקרטיות. בהגדרת המושג "מדינה (תנאים למדינה)" מצוין "הכרה בינלאומית (קיים ויכוח האם זהו מרכיב הכרחי בהגדרה)". הבחירה לצרף הסתייגות זו, בעוד שמושגים רבים אחרים נותרו ללא הסתייגויות דומות, מעידה על שיקולים אידיאולוגיים שכן כמעט בלתי אפשרי למצוא מושג במדעי המדינה שאין עליו ויכוח. חוק השבות וחוק האזרחות: תכנית הלימודים משנת תשע"א קובעת: כי בנושאים הנ"ל "יועלו לדיון הסוגיות האלה: משמעות חוק השבות לגבי מעמדם של לא-יהודים בישראל; האם יש בחוק האזרחות משום פגיעה בעקרון השוויון". אין אזכור לכך בין רכיבי הגדרת המושגים "חוק השבות" ו"חוק האזרחות" כפי שהם מופיעים במושגון.

    זכויות טבעיות הפכו ל"תיאוריית/רעיון הזכויות הטבעיות", מושג שאינו קיים בתכנית הלימודים. מהגדרת הזכות לשוויון הושמט הסעיף "כל בני האדם נולדו שווים..." ומהגדרת הזכות לכבוד הושמט הסעיף "הכרה בהיותו של כל אדם בן אנוש...".

    המיעוטים בישראל: בעוד שקיים סעיף על "נוצרים בישראל", אין סעיף דומה על המוסלמים בישראל (בו ניתן היה לכלול את האוכלוסייה הבדואית, שאינה מוזכרת בכלל). המיעוט הארמי שבמיעוט הנוצרי מוזכר במושגון, בעוד שבקרב המיעוט הדרוזי ישנו מיעוט הבוחר בהתבדלות ובזהות פלסטינית, מבלי שהדבר יוזכר – זוהי התייחסות סלקטיבית הגובלת בעצימת עיניים. בנוסף, לפי סעיף 82 לדבר המלך, חוק התקף במדינת ישראל עד היום, ישנן שתי שפות רשמיות במדינה: עברית וערבית. הגדרת המושגון מתעלמת מכך וקובעת כי "לשפה הערבית מעמד מיוחד בישראל" (נוסח שאין לו שום עוגן בחקיקה הקיימת כיום, למעט 'חוק יסוד: הלאום', שאחד מיוזמיו הוא ד"ר אביעד בקשי, היועץ האקדמי היחיד שמונה לכתיבת הספר החדש). כמו כן נכתב כי "למיעוטים השונים קיימות מערכות חינוך נפרדות המתנהלות בשפתם", מבלי להוסיף שמדובר במערכות חינוך רשמיות/ממלכתיות – הצגת הדברים כך יוצרת רושם של בדלנות.

    השבמחק
  7. אין בעיה מתי. מקבל. לא ראיתי אבל לך אני מאמין. אני גם מאמין על משרד החינוך בכלל ועל הצוות המוביל העכשווי שלו בפרט שהוא מסוגל להפיק מעצמו שטויות שקרים ותועבות שמסוגלים להתחרות אפילו באלו של העיתון לאנשים חושבים וקהיליית הטרוניה שהוא ייצר כאן מאז 1977 או 1981. לא אחזור על מה שאמרתי. רק על העיקר. הוראת האזרחות נקבעת לא על ידי דפי מושגים וספרים של אם תרצו ואפילו לא על ידי מאמרי מערכת של שוקן, אלא על ידי מורים טובים אחראים ומדוייקים. אם אתה צריך ממני הצהרה מפורשת על דעתי על משרד החינוך אז הנה:
    א. משרד החינוך הוא משרד פחדני, חסר כיוון ושטחי, לא מהיום ולא מאתמול
    ב. משרד החינוך מנהל מדיניות מבלבלת ומבולבלת בכל תחום, לא מהיום ולא מאתמול
    ג. המצב בתחום מדיניות החינוך חמור. שר החינוך הנוכחי מוביל עמדה מתלהמת, מזיקה וחמורה

    השבמחק
  8. אוקיי, שמח על האמון ועל כך שחלק מהביקורת שלך מופנה כעת גם כלפי המערכת ולא רק כלפי אלו המבקשים לתקן אותה. רק דע לך שלפחות בכל הנוגע לסוגיית לימודי האזרחות, המדיניות אינה מבולבלת, פחדנית וחסרת כיוון, להפך. אופי השינויים כפי שהצבעתי עליהם בתגובה הקודמת, כמו גם זהות האנשים שהשתבצו בתפקידי מפתח במערכת בשנים האחרונות, כל אלה מעידים על מהלך אסטרטגי מתוכנן שהחל הרבה לפני כהונתו של שר החינוך הנוכחי. לא במקרה כתבתי "מהלך אסטרטגי", שכן מוביל המהלך הוא המכון לאסטרטגיה ציונית, גוף ימני במהותו שראוי לביקורת לא פחות מאשר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

    כעת נשאלת השאלה מה עושים עם כל זה? מורה טוב ואחראי מחנך את התלמידים שלו לא רק לידע מדויק ולערכים הראויים, אלא גם למעורבות אזרחית. ואנחנו בתור סטודנטים לאזרחות מרגישים מחויבות להפגין מעורבות שכזו, בין היתר כדי לעורר את דעת הקהל ולגייס אותה למאבק. אנחנו לא מודאגים מאיך שאנחנו נלמד אזרחות בכיתות שלנו. אנחנו מודאגים מהאופן שבו השינויים בהוראת המקצוע יתקבלו בקרב זרמי החינוך השונים: "לטוב" (בחינוך הדתי-ממלכתי, שיקבל גושפנקה רשמית לאופן בו מחנכים שם לדמוקרטיה מאוד מצומצמת ועל תנאי, כלומר כפופה להלכה); ולרע, במערכת החינוך הערבית שבה הספר מעורר התנגדות רבה ואחוזי ההצלחה בבגרות באזרחות כבר עומדים על 50% בלבד. וכמובן, גם הזרם הממלכתי והמוביל אינו אחיד.

    כמו שכתבתי בתגובתי הראשונה, אנחנו מבקשים הסכמיות - תכנית הלימודים באזרחות היא היחידה מבין המקצועות ההומניים שמשותפת לכלל זרמי החינוך. הרי כך מחנכים לחיים משותפים, ולשם כך אי אפשר לערוך שינויים מפליגים בתכנית הלימודים במעמד צד אחד בלבד, אפילו אם מדובר בריאקציה למגמה ליברלית מדי שקדמה לשינויים הנוכחיים, כך לפחות על פי טענת אלו המובילים אותם.

    השבמחק
  9. אינני כופר בזכותם של אזרחים להפגין. כל מה שאני אומר - ואין לי אשלייה שאצליח לשכנע - הוא (אם לנקוט במושג שלך), שאקטיביזם לאור המצב הקיים הוא לעשות את מה שאתה עושה או אמור לעשות, טוב. כל אחד בפינה שלו. לא אוסיף נבואה חסרת בסיס של 'הכל בסופו של דבר יסתדר' או 'יהיה טוב' וכן הלאה. אין לי מושג מה יהיה. מה שברור לי אבל שצעקות לא יעזרו פה. האקטיביזם שלי הוא להמשיך ולנסות לדייק. לא אתה ולא אני יצרנו את הנזקים שהצטברו ב-30 השנים האחרונות, אבל לצערי אי אפשר לומר איזה צד אשם יותר בדרדור השיח הציבורי. הוא כל כך עלוב שבאמת כל מה שנותר זה או לשתוק, או להכנס לקופסת אסקייפיזם כלשהיא, או לעשות את מה שאתה אמור לעשות באופן המוצלח ביותר. באשר לרפיסות של משרד החינוך, אני מתכוון לאופן תפקודו בכלל, בכל תחום, בלי קשר לתכנית לימודים כזו או אחרת. אבל אלו חדשות ישנות. באשר למכון לאסטרטגיה ציונית, אם אני צריך לבחור איזה think tank משכנע אותי יותר במישור הנחות היסוד שלו, הרי שאין לי אלא להודות שאם מדובר במא"צ או במי"ד הרי שזה מא"צ בלי היסוס. יסוד היסודות העומד בבסיס פעולת המי"ד הוא מושגים של ליברליזם ודמוקרטיה שלא קיימים בשום מקום, אפילו לא בין כותלי המוסד המכובד הזה (ולא, אני לא מתכוון 'רק' לשכר הבכירים שם, שלא רועד להם שום נים בגוף במעבר שלהם מהפקדת צ'ק של מליון שקל לשנה לבין דיבורים על צדק חברתי, שקיפות, הגינות וכן הלאה). אבל לא זה העניין וגם לא הרפיסות של משרד החינוך וגם לא המניפולציות של מא"צ והעליבות המוסרית של המי"ד. שורש השורשים הוא נפילת השיח הציבורי לתהומות מדומיינים ממש. צעקות לא יעזרו אולי להפך. אני חוזר על עצמי. אז לפני שאני מסיים את חלקי בדיון הזה, אומר שאשמח להודות שטעיתי. אם וכאשר.

    השבמחק
  10. זה סוג מצומצם מאוד של אקטיביזם, במובן האינדיבידואלי בלבד...קצת מצחיק שאני צריך להפנות את השאלה הזאת אליך, אבל מה לגבי הקולקטיב?
    "לא אתה ולא אני יצרנו את הנזקים שהצטברו ב-30 השנים האחרונות" - כמענה לכך אצטט את פול רובסון, פעיל זכויות שחורים, שחקן, משורר ועוד:
    In the final analysis, every generation must be responsible for itself

    זה דבר אחד להעדיף את מא"צ על פני מי"ד, אבל אם אחד מהם פועל באופן פסול שיש לבקרו, הרי שאותה העדפה לא צריכה לשחק תפקיד (ואכן נושא משכורות הבכירים במי"ד ראוי לביקורת, אבל בהיותו ארגון חוץ-ממשלתי, הדבר פחות אקוטי בהשוואה לאותה התנהלות פסולה של התערבות בתכנים ללא שיתוף וללא שקיפות, שנגדה אנו מוחים).

    מקווה שנצליח להשפיע מספיק בשביל שתודה שטעית. אם כך ואם כך, אני מסכים שצעקות בפני עצמן אינן עוזרות, אבל כן חושב שגם להן יש תפקיד. הכל תלוי בתוכן הצעקה, בדיבור האחראי שמקדים ומלווה אותה.

    השבמחק
  11. קשה לא להסכים איתך. הקולקטיב בכל אופן מורכב מפרטים. והעשייה החינוכית הסדירה היא סך כל הפעולות המתרחשות באופן פרטני בין מורה אחד לכמה תלמידים. פול רובסון בוודאי צודק. לא התכוונתי לומר שאם לא אתה ולא אני יצרנו את הכאוס עלינו לשבת בשקט עד ששימון פרס יתקן את מה שקילקל. התכוונתי לומר שעומק המשבר (שלא אנחנו יצרנו) הוא הדבר שביחס אליו יש למדוד את האקטיביזם.

    השבמחק
  12. טוב, מקווה שעשית משהו מועיל אתמול בערב בזמן שאנחנו צעקנו, לא כ"כ הרבה כי הצלחנו למצוא רק 2-3 סיסמאות קולעות, קליטות והכי חשוב, לא דמגוגיות...במיוחד בשבילך, הנה קטע הספוקן וורד שחיברתי וביצעתי במיוחד בשביל האירוע:

    כל בוקר אני קם וניצב מול כיתת
    יורים. כל בוקר יש תלמיד אחד שנוצר את האש.
    והדילמה שלו היא מערכת האמונות שמנחה אותי.

    הם יורים בצרורות
    אך זה לא מצליח לשרוט
    את שריון הסבלנות שלי.
    הסובלנות שלהם
    זה הערך שאני פועל לקדם, god damn
    בנט, אחי - תרבות דמוקרטית היא לא תנאי הכרחי?
    אולי הכי
    קריטי לדמוקרטיה
    חובה בכל חברה
    ואקוטי בכיתה.
    אצלנו המורים, לחנך לסובלנות זו ה-שיטה
    ככה מחנכים לפי הספר
    בלי טיוטה ועוד טיוטה
    ש"בטעות" משמיטה
    כל מה שמהותי לרעיון הדמוקרטי
    כל מה שלמדתי והכרתי
    יורד במיקוד
    ומעכשיו מתמקדים
    בכך שישראל היא קודם כל
    מדינת היהודים
    בה כל תלמיד יודע - הרוב הוא הקובע
    וכל השאר מיעוט, בטל בתשעים
    מה נותר לומר כשיו"ר ועדת מקצוע מאשים
    שיש בישראל אנשים
    שהפכו את הדמוקרטיה לדת
    וואלק, עוד מעט
    יאמרו פה שדמוקרטיה היא אופיום להמונים
    וכל תלמיד יפנים
    שאין צורך במעורבות אזרחית, להפגין
    מספיק - ואף עדיף - פשוט להיות נתין
    אז במקום להמתין
    שיום כזה יבוא
    ניכנס לכיתות ונתחיל בשיעור מבוא
    לרעיון הדמוקרטי: אמנה חברתית
    חירות, שוויון, אחווה - דמוקרטיה מהותית
    זה לא חייב להישמע קליט
    אבל זה חייב
    להישמע
    להיטמע
    וזו קריאת
    השכמה.

    השבמחק
  13. בתור אנשל"ט ותיק אני מרים שלט עם 9 גדול עליו. אבל זה רק כי לא שמעתי את הספיקוורד הממשי. סבלנות ידידי, תנשום עמוק, זה רק יחמיר בזמן הקרוב. הגבול הוא בלב כל חייל. יעל שיר על כתה אלמונית.

    השבמחק