י

י

יום שבת, 21 בינואר 2017

אלון עידן מטיף מוסר לישראלים וליהודים

כוכב חדש זרח בממלכת שוקן
אלון עידן שמו
אין להחמיץ את הדרשה השבועית שלו
בכל חמישי אחהצ ולמשך סופש שלם
ובעצם לנצח - כפי שאמור להיות עם כל נביא ראוי לשמו
כך או כך, באינטרנט באפליקציה או במודפס,
אין להחמיץ את ה-SERMON
את דרשת עידן מההר.

ואין לי שום כוונה לעיין בכל אחת מהדרשות שהוא כבר דרש
וקרוב לוודאי שאעשה מה שכופרים עשו בכל הדורות
אעשה עצמי מעיין בכותרת
אשפיל מבטי בבושה גדולה
ואלך להכין לעצמי עוד כוס תה (בחורף, בקיץ משום מה אני שותה נס עם חלב בלי סוכר)

רק תרשו לי להביע דעה, כופרת, כן, כופרת
באשר להטפת המוסר האחרונה
וכן, חדי העין ביניכם, בוגרי 'המלה המנחה' אה-לה-בובר, בוודאי שמו לב
שהמלה 'מוסר'
חזרה כאן ברשומה הזו כבר כמה וכמה פעמים

כן. בדיוק לשם אני חותר, תרתי משמע אבל גם
פשוטו כמשמעו
מוסר.

הנביא החושב החדש,
אלון עידן האחד והיחיד (טוב, נו, יש את משגב וכמובן את גידון ואת הס וכן הלאה ובכל זאת)
כועס על עמו ישראל-יהודה על שהוא מטקבק עצמו וחושף בטיקבוקיו האיומים את
קשיות ליבו
אכזריותו
אטימותו
חוסר אנושיותו

כל אלו אם שכחנו פרי
הלאומיות
הציונות
אקיבוש
כמובן.

לא שכחנו נביא יקר, איך אפשר לשכוח.
מניגריה ועד חלב
מביירות ועד יזידילנדיה
ממארסיי ועד אינדונזיה
הכל ותמיד ואיך אפשר לחשוב אחרת
בגלל הלאומיות והיהודיות והציוניות ואקיבוש

אז מה החידוש הפעם. מדוע זכינו עתה לדברי כיבושין (קיבושין) מפיו של הנביא החדש
אלון עידן האחד והיחיד (כן, יש את הס ומשגב ולוי ובכל זאת)
מה חטאנו הפעם
חטאנו הפעם הוא שלא התייצבנו כאיש אחד, כאישה אחת, כציבור אזרחים (יש דבר כזה 'ציבור' בשוקן-לנד?)
לא התייצבנו מצידו השני של הגטו שבעזה
לא הנפנו שלטים יחד עם מוכות הגורל
חולות הסרטן
המדוכאות הפלסטיניות
שאלוהים סידר להן גם
פלסטיניות
גם
נשיות
גם
מחלת סרטן
גם
כובש אכזר
כל כך אכזר שהוא מסרב - הכובש - לאפשר להן לקבל טיפול בבתי חולים במדינה שעל פי אלון עידן ואיסמעיל הנייה
לא אמורה להתקיים
לא כמדינה
לא כיהודית
לא כדמוקרטית
פשוט לא.

זהו המוסר החדש בממלכת פוסט אמת פוסט הגיון פוסט הגינות פוסט שכל ישר.

דו פארשטייסט?
כך נהגה אמא שלי עליה השלום לתהות בקול רם רטורי משוך כתפיים דאוג עיניים
דו פארשטייסט?
אתה מבין אודיל'ה?
כך אמא שלי, מחנכת שקטה מהסוג שבשוקן-לנד לא יודעים לזהות לא מסוגלים להכיר לעולם לא יבינו כי אין שם טיפת הגינות שכל ישר חמלה ואהבת אדם.
מה כן יש שם?
הרוויזיוניזם הטוב של פעם: המליצה, הדקלמציה, ההתחכמות, הנפיחות, הזחיחות, האלימות המילולית העטופה במחלצות של 'מה יפית' (mayufes) 'נאור', 'ליברלי', 'הומני', לתפארת ברקלילנד פינת הקרואסורבון.

אלון עידן כועס על הטוקבקיסטים ששלחו את הנשים הפלסטינים הקבושות לומר למנהיגים שלהם שבמקום לחפור מנהרות ולכתת דולריהם לטרור המופנה קודם כל נגד בני עמם פשוט יפתחו מערכת בריאות ראויה לשמה.

כי מדוע על אשה פלסטינית חולת סרטן להתגלגל עד לבית החולים במדינה שלא אמורה היתה לקום שקמה בחטא ושהדרך למירוק העוון בעטיו קמה היא אמורה למחוק את עצמה לדעת כדי שמשגב ולוי והס והנביא החדש יוכלו סוף סוף להרגיש טוב עם עצמם.

ואיך שכחתי את אלפר. איך. סליחה אלפר. איך יכולתי לשכוח.

סליחה אלפר. אתה לא פחות נשגב ומעודן מאורי ומאלון.

לסיכום חברים, לסיכום. מה שנחמד בסיפור הזה הוא בדיוק השורש שלו: המוסר.

הנביא המוכיח הלהיט החדש אלון עידן מצליף בנו להיות מוסריים ולטקבק טיקבוקינו בהתאם: במקום לגנות את חמאס לגנות את הקלגסים היהודים על שהם מונעים טיפול רפואי ממדוכאות פלסטין הקבושה.

ואני דווקא חושב שהטיקבוקים הללו מבטאים מוסר חזק בהרבה מזה המשמש את הנביא החדש. כי חמאס הוא קודם כל תנועה אידיאולוגית. והאידיאולוגיה של חמאס כמו כל אידיאולוגיה היא קודם כל מוסר. והמוסר של חמאס פשוט וידוע וקל להבנה כי הוא נכתב בכל השפות והוא מופץ ברבים כבר יותר משלושים שנה. והמוסר של חמאס אומר בפשטות: לא לחיים. לא לחיים של ערבים, ושל ערביות ושל שכניהם של הערבים ושל הערביות. ומנקודת המבט של חמאס טיפול בסרטן הוא מעשה מיותר, לא מוסרי.

והציונות, או, הציונות, ההפך הגמור. ולכן חולי סרטן מהמדינה שלא היתה אמורה להיות קיימת אינם הולכים לקבל אי-טיפול בכאילו-מוסתשפה של עזה, ולעומת זאת חולי הסרטן של העם היחיד הקיים בעולם (העם הפלסטיני, כל השאר זה ג'ון לנון פינת אלון עידן) רוצים לקבל טיפול בסרטן במערכת הבריאות המפוארת של המדינה שאסור לומר את שמה שהיא מערכת בריאות מפוארת כי בלב לבה של התנועה שהקימה את המדינה שאין לומר את שמה עומד הערך המוסרי של קדושת החיים.

וזה כל הסיפור.

אדם מוסרי מהסוג החושב בכלל ומהזן השוקני הנעלה בפרט, אמור היה להבין את זה.

ולפעול בהתאם

כלומר לגנות בכל יום בבוקר בערב ובצהריים את עצם המשך קיומו של פנדמנטליזם מוסלמי, לא משנה באיזה צבע ובאיזו צורה ובאיזו עזה.

המציאות כבר חמישים שנה בערך, הפוכה.

מי שלומד את ההיסטוריה של התנועות הללו יודע שחלק מהותי באסטרטגיה שלהם הוא השענות על אידיוטים שימושיים.

כמו אלון עידן.

7 תגובות:

  1. קראתי רשומה שלו אודות מערכת החינוך ובשבח הבינונית. דמגוגיה בחצי שקל מלווה בחרדה..

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכם היטב את כל שדרת העתיד של העיתון העצוב הזה. דמגוגיה פסיבדו נאורה, בינונית בכלל ובפרט יחסית ליומרה. אבל לא בחצי שקל אלא בחמישה שקלים לכל מאמר.

      מחק
    2. יש כתיבה טובה בהארץ. אבל מדי פעם, החברותא של הכותבים מתאהבת בעצמה קצת יותר מדי. הוא במיוחד רודף סביב הזנב של עצמו.

      מחק
    3. מסכים. כתיבה מעולה כמעט תמיד. בוודאי מבחינת רמת העברית וכדומה. אבל ההתאהבות של החבורה הזו באובססיית שנאת המודרנה, בפוסט-קולוניאליזם, ברדיקליזם הביקורסיבי הנבוב, בכל תעשיית הנהי והבהי והאיכס והפיכס לא מאפשרת להם להתקרב למדרגה הרצויה שפעם היתה יסוד היסודות של האינטלקטואליה: התבוננות מקיפה של החוויה האנושית, לטוב (ויש בלי סוף ממנו) ולרע (תודה לאל גם זה לא חסר). הרושם המתקבל מפתיחת הארץ בסופש (פרקטיקה שהחזרתי לחיי לפני כמה חודשים ברגע של חולשה או ברגע של אופטימיות ולמען האמת כי יש לי לב חלש כשמדברים אתי משווקים למיניהם ואיש המכירות של העיתון היה פשוט גדול עלי בעשרה מספרים) היא של חבורה העומדת על סף התאבדות קולקטיבית. הסבל הנוטף מכל שורה, לא משנה במה היא עוסקת. בסכסוך, בקיבוש, בקיבוש ובסכסוך, בסכסוך ובקיבוש ובדיקוי וגם בקיבוש בסכסוך ובאוכל ובתרבות ובקולנוע ובקיבוש וגם בנושאים מזדמנים כמו אקיבוש והסיחסוח והדיקוי לא רק של העם היחיד הקיים ביקום הג'ון לנוני שהם מקפידים לטפח (כל האנושות זה אימאג'ן חוץ מהפלסטינים) אלא של נשים ומזרחיים ועכשיו תימנים ומחרתיים רוסים ושלשום ילדים וכן הלאה. לרגעים נדירים לבי נכמר ואני תוהה אם אפשר לעשות משהו בשביל להקל מהם מעט מהסבל.

      מחק
    4. כדאי לתזכר את אלוף בן
      "לעיתון יומי, ציוני-כללי ופרוגרסיבי, חיכתה ארץ-ישראל זה מכבר" "ולעת עתה נימנע מהבטחות מוגזמות ונשתדל לתת לקהל העברי בארץ ובחו"ל את אשר אפשר לתת בזמן הזה: עיתון יומי צנוע ולא גדול ביותר, אבל חופשי ורציני ושואף למלא באמונה את חובתו, מתוך הכרת האחריות הגדולה שהוא מקבל על עצמו, באומרו להיות לפה לכל נושאי דגל תחייתנו הלאומית בשעה חמורה זו של מעבר מחלום הציוניות אל החיים המעשיים והממשיים ב"בית הלאומי" העומד להיבנות תחת חסותה ובעזרתה של אנגליה" ויקיפדיה כמובן.

      מחק
    5. כן, אבל זה היה מזמן... למרות שלפני כמה חודשים קיבלתי מכתב 'אישי' מהחבר שוקן ובו הוא מצהיר על ציוניותו שלו וציוניותו של העיתון שלו. נו שוין

      מחק
  2. פוסט ציוני תרתי

    השבמחק