היום לפני 45 שנה, ב-3 ביוני 1974, הושבעה ממשלתו הראשונה של יצחק רבין. הפיתוי לדבר על המנהג המוזר בדמוקרטיות פרלמנטריות לחסוך בחירות ולהחליף בעלי תפקידים מאותה מפלגה גדול. אז למה שלא אתמסר אליו. את הכוח להתמודד עם פיתויים אשמור למקרים אחרים.
א. כיצד פועלת השיטה הפרלמנטרית
אז הנה שוב, לישראלים (המתרבים והולכים) שלא מבינים איך מתקיימות בחירות בישראל (ובעוד עשרות מדינות אחרות). כאן, בשונה נגיד מארגנטינה, צרפת וארה"ב, לא בוחרים ישירות את ראש הראשות המבצעת (נשיא בשלושת המקרים הנזכרים, ראש ממשלה במקרה שלנו ושל עוד עשרות מקרים אחרים). נקודה.
בוחרים מפלגה וזו שזוכה להיות 'מפלגת הציר' או 'המפלגה הקואליציונית הראשית' היא זו שמתוכה יוצא ראש הממשלה.
רבין נהיה לראש ממשלה בפעם הראשונה לפני 45 שנה, אחרי שקצת פחות מחודשיים קודם לכן, ב-10 באפריל אם אני זוכר טוב, ראש הממשלה המכהנת, גולדה מאיר, הודיעה על התפטרותה לחושך הדוח החלקי של ועדת אגרנט, שהוקמה על פי החלטה שקיבלה ממשלת גולדה הקודמת, בערך חודש לפני הבחירות שהתקיימו ב-31 בדצמבר 1973.
כן, כן, הפיתוי להשוואה גדול, ואני נאלץ להכריח את עצמי לסמוך על הקורא שידע בעצמו לעמוד על ההבדל בין מצבנו ורמת מדינאינו אז והיום. כן, אף אחד לא היה מושלם, גם לא גולדה, אבל לפני שבורים ועמרצים מנפנפנים לי בהבלים שהפיק רביב דרוקר השקרן או הבור או הגם וגם בסדרה המחפירה שלו 'הקברניטים', אזהיר את המנפנף שדווקא בנושא הזה - 'המחדל' בלה בלה - אני די שולט ולכן לא כדאי לו להכנס עמי לויכוח דווקא כאן.
כי בכל מקרה לא זה הנושא, כלומר לא פעולותיה או 'מחדליה' של גולדה או של המלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו, אלא האופן בו נהיה רבין ראש ממשלה היום לפני 45 שנה. בקיצור, 'המערך' שזכה ב-51 מנדטים בבחירות של דצמבר 1973 החליט להחליף את ראש הממשלה שפרשה בחבר מפלגה אחר. בבחירות פנימיות שהתקיימו במרכז המפלגה שמנה אז כ-600 איש, זכה רבין בנצחון זעיר על שימון פרס, מה שהביא את החתרן הבלתי נלאה הזה (מלים של רבין, לא שלי) לעמדת שר הביטחון בממשלתו של רבין.
זו לא המצאה ישראלית חלילה, ולא עוד פגם של מפא"י טפו טפו חמסה חמסה, אלא חלק מהמסורת הפרלמנטרית. הנה למשל לויד ג'ורג' השמרן החליף את אסקווית השמרן באמצע מלחמת העולם הראשונה, בלי בחירות, כי הדברים בחזית המערב היו עגומים למדי. מאוחר יותר, במלחמת העולם הכי שנייה, החליף צ'רצ'יל השמרן את צ'מברליין השמרן, בלי בחירות, כי כבר לא היה מה לתת להיטלר ולא היתה ברירה אלא להגן על האי בפגזים ולא בהסכמי שלום-לדורות.
ואם זה לא ברור, המלה 'שמרן' שהוזכרה בפיסקה הקודמת ארבע פעמים, איננה סוג של השמצה ישראלית טיפוסית מהסוג המוכר בכל פעם שאתה אומר משהו שלא מקובל על יריבך ('גזען'!! 'פשיסט!', סססססמולן'!!) וכיו"ב), אלא מלה המתייחסת להשתייכות המפלגתית של כל ארבעת האישים שנזכרו שם (הם כולם היו חברי המפלגה השמרנית).
אאם בליכוד של ימינו היו שני חברי מפלגה בכירים שהיו מגלים מיליגרם של נאמנות למורשת של ז'בו-בגין-שמיר, אותו הדבר היה מתרחש בחודש האחרון, והמלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו היה יכול סוף סוף להתחיל לרצות את עונשו בכלא (והנה שילמד מאולמרט שלכל דבר יש סוף ואחרי הכלא יש חיים ואפילו חיים מכובדים של סלב שחזר בתשובה ועכשיו מזכיר לנו כמה אנחנו טיפשים וכן הלאה)
אז עד כאן לסוגייה הפרוצדורלית, ומכאן נעבור למהויות
ב. תמצית מדיניותו של רבין על פי נאום ההכתרה שלו היום לפני 45 שנה
בקיצור, רבין אמר שבין המדבר (יענו עיראק פלוס מינוס) לים (התיכון) יש מקום רק לשתי מדינות. אחת ערבית (ירדנית-פלסטינית) והשנייה יהודית (ודמוקרטית ובטוחה ושמה מאז מאי 1948: ישראל, הלא היא מדינת הלאום של העם היהודי, כפי שהדבר נוסח לא מזמן מחדש בחוק הלאום הגזעני והפשיסטי וכן הלאה).
ואולי עוד משפט אחד: ראש הממשלה רבין הלך בעיקבות מורו ורבו ומפקדו אי אז דור תש"ח אחד קודם לכן, יגאל אלון, שהסביר כבר ב-1959 את חשיבותם של גבולות בני הגנה לטובת שלום ראוי לשמו (השונה מהותית מהשלום שהביא צ'מברליין למשל, ושונה לא מעט גם מהשלום עם המצרים ב-1979 ובוודאי מהסכם אוסלו המהולל). ב-1967, כשלישראל 'פתאום' היו המון שטחים להתמקח עליהם, ניסח אלון את התכנית הנושאת את שמו.
על פי תכנית זו ישראל אמורה היתה ליישב יהודים באזורים הנחוצים לישראל מבחינה בטחונית ושאין בהם אוכלוסייה פלסטינית גדולה מדי. בנוסף נועדה תכנית זו להראות למה שקרוי 'עולם' שלישראל יש תכנית מדינית, שמילא יש בה הגיון בטחוני סביר, אלא שהיא עולה על פי פרשנות מסויימת (ולא הכרחית אבל בהחלט אפשרית ובוודאי לגיטימית) עם החלטת מועצת הבטחון 242. בנוסף נועדה התכנית הזו לשמש כבסיס להסכמי ביניים שלדעת אלון עדיפים בסיטואציה המזה"תית על סרבנות ימנית מזה, ועל פטפוטי שלום-עכשיו-מצדה-אחרכך, מזה. כי בעוד הימין דיבר על 'כלום' ומה שמכונה כאן בטעות שמאל דיבר על 'הכל', אלון היה מאלו שידעו ש'הכל' זה 'כלום' ושלכן אין שום הבדל מבחינה זו בין הימין לבין מה שמשום מה מכונה כאן 'שמאל'.
ובקיצור, תכנית אלון היתה גם מפת דרכים להתיישבות, גם מכשיר להסברה מדינית, וגם בסיס להתקדמות - איטית, נכון, איטית, אבל כולנו יודעים מה אמרה המלכה לאליס בוונדרלנד בעניין מהירות ואיטיות - בתהליך מדיני הדרגתי.
ראש הממשלה רבין, בנאומו ב-3 ביוני 1974, אמר את כל זה, אבל ממש בקיצור. כי בקיצור, המשמעות של הקביעה לפיה בין המדבר לים יש מקום לשתי מדינות בלבד, היא כפולה: האחת - אין ולא תהיה מדינה פלסטינית שלישית בין הירדן לקו הקדוש (הידוע בציבור בשם המפורש 'הקו הירוק', או שמא על פי כהני מרצ פינת שלום עכשיו יש לכתוב 'דקו היקוד' כי הרי מדובר בלשון קודש). השנייה - ירדן היא הכתובת לעניין הפלסטיני ולא החבר הנכבד יאסר ערפאת וכנופיית הרוצחים המושחתת שלו (את זה רבין לא אמר, הוא רק חשב).
ובקיצור, ממש בקיצור, מורשת רבין מ-1974 היא בדיוק זו: שלום עושים עם ירדן והשאלה הפלסטינית מקבלת את התשובה שלה במסגרת ירדנית-פלסטינית. נקודה.
ג. מה אולי מסתירים מאיתנו באתר של מרכז רבין
ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני שנרצח, נאם רבין בכנסת, וחזר במלים אחרות בדיוק, אבל בדיוק, או כמעט בדיוק, על תפיסתו העקרונית כפי שהוצגה על ידו 21 שנים, ארבעה חודשים ויומיים (אבל מי סופר) לפני כן. לא תהיה מדינה פלסטינית. ישראל תשלוט בבקעת הירדן 'במובן הרחב שלה', יעובו התנחלויות במעלה אדומים, ועוד ועוד. הנה הדברים כפי שמופיעים למשל באתר הכנסת, והם כוללים את הפיסקה הדי-ברורה הזו:
אז איפה הבעיה אתם שואלים? לשם מה ויתרתם על השלאפשטונדע? הנה, זה הסיפור. באתר של מרכז רבין יש מטבע הדברים מחלקה ובה נאומי רבין. אפילו הנאום של ה-5 באוקטובר, שאיך נאמר, קצת סותר את המסר שאלו שרוצים שנחשוב שהם בעלי המונופול גם על מורשת הרצח וגם על מורשת רבין נרצה שנבין לגביו, מופיע שם. אז זהו, שנכון להיום, וגם לאתמול, אבל נכון להיום ב-12:25 דקות הוא לא מופיע.
למה לי לחשוד בכשרים, גם אם המלה האחרונה לפני הפסיק נכתבה מתוך נימוס (שיעור קצר באטימולוגיה: המלה נימוס באה מיוונית והיא קשורה למלה 'נומוס' שזה חוק. באנגלית למשל אומרים על מי שהוא מנומס שהוא POLITE, אני משער שלא צריך הסברים נוספים להראות על הקשר המהותי בין נימוס לבין פוליטיקה. וכמובן גם בין פוליטיקה לבין חוק). אז למה לי לחשוד בכשרים?
אולי, ככה סתם, ממש ממש ממש, אבל ממש במקרה, באתר של מרכז רבין דווקא לא מופיע הנאום שמוכיח שמה שבמרכז רבין רוצים שנחשוב שהוא מורשת רבין מוכיח שמה שהם רוצים שם שנחשוב שהוא מורשת רבין איננו מורשת רבין?
לא מסייעת להשקיט את הנפש החשדנית העובדה שבספר הנאומים של יצחק רבין, שראה אור (בדפוס כמובן) כבר ב-1995, משום מה הנאום הזה לא מופיע. אבל, מי יודע, אולי 'לא הספיקו'. אולי נתקעו בהגהות כי מיהרו להוציא ספר כמה שיותר מהר אחרי הרצח. אולי. מי יודע. למה לחשוד בכשרים, ולא סתם כשרים, אלא אלו החושבים, הנאורים, 'מחנה השלום', אלו שיש להם מונופול על הצדק והיושר, אלו שחזון הנביאים זורח להם ישירות מטר אחד דרומית לחוליות הצוואר.
בכל אופן, הנה העיוות המופיע בספר שראה אור בהוצאת זמורה-ביתן ב-1995:
לא נחזור לקווי ה-4 ביוני. ואלה הם עיקרי השינויים, לא כולם, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע [...]
א. בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת [...]
ב. גבול הבטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה [...]
ג. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים.
ד. גושי התיישבות יהודיים
נמשיך לעקוב. ובהנחה (סבירה למדי) שהנאום הזה לא יחזור לשם גם לא בעוד חודש, נכתוב משהו על מה שמכונה כאן משום מה שמאל והקושי שלו עם האמת, אירוניה בפני עצמה בהנתן העובדה שרבין נהיה ראש ממשלה בזכות העובדה שב-31 בדצמבר 1973, בערך 621,183 ישראלים שמו בקלפי פתק שעליו כתוב 'אמת'.
א. כיצד פועלת השיטה הפרלמנטרית
אז הנה שוב, לישראלים (המתרבים והולכים) שלא מבינים איך מתקיימות בחירות בישראל (ובעוד עשרות מדינות אחרות). כאן, בשונה נגיד מארגנטינה, צרפת וארה"ב, לא בוחרים ישירות את ראש הראשות המבצעת (נשיא בשלושת המקרים הנזכרים, ראש ממשלה במקרה שלנו ושל עוד עשרות מקרים אחרים). נקודה.
בוחרים מפלגה וזו שזוכה להיות 'מפלגת הציר' או 'המפלגה הקואליציונית הראשית' היא זו שמתוכה יוצא ראש הממשלה.
רבין נהיה לראש ממשלה בפעם הראשונה לפני 45 שנה, אחרי שקצת פחות מחודשיים קודם לכן, ב-10 באפריל אם אני זוכר טוב, ראש הממשלה המכהנת, גולדה מאיר, הודיעה על התפטרותה לחושך הדוח החלקי של ועדת אגרנט, שהוקמה על פי החלטה שקיבלה ממשלת גולדה הקודמת, בערך חודש לפני הבחירות שהתקיימו ב-31 בדצמבר 1973.
כן, כן, הפיתוי להשוואה גדול, ואני נאלץ להכריח את עצמי לסמוך על הקורא שידע בעצמו לעמוד על ההבדל בין מצבנו ורמת מדינאינו אז והיום. כן, אף אחד לא היה מושלם, גם לא גולדה, אבל לפני שבורים ועמרצים מנפנפנים לי בהבלים שהפיק רביב דרוקר השקרן או הבור או הגם וגם בסדרה המחפירה שלו 'הקברניטים', אזהיר את המנפנף שדווקא בנושא הזה - 'המחדל' בלה בלה - אני די שולט ולכן לא כדאי לו להכנס עמי לויכוח דווקא כאן.
כי בכל מקרה לא זה הנושא, כלומר לא פעולותיה או 'מחדליה' של גולדה או של המלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו, אלא האופן בו נהיה רבין ראש ממשלה היום לפני 45 שנה. בקיצור, 'המערך' שזכה ב-51 מנדטים בבחירות של דצמבר 1973 החליט להחליף את ראש הממשלה שפרשה בחבר מפלגה אחר. בבחירות פנימיות שהתקיימו במרכז המפלגה שמנה אז כ-600 איש, זכה רבין בנצחון זעיר על שימון פרס, מה שהביא את החתרן הבלתי נלאה הזה (מלים של רבין, לא שלי) לעמדת שר הביטחון בממשלתו של רבין.
זו לא המצאה ישראלית חלילה, ולא עוד פגם של מפא"י טפו טפו חמסה חמסה, אלא חלק מהמסורת הפרלמנטרית. הנה למשל לויד ג'ורג' השמרן החליף את אסקווית השמרן באמצע מלחמת העולם הראשונה, בלי בחירות, כי הדברים בחזית המערב היו עגומים למדי. מאוחר יותר, במלחמת העולם הכי שנייה, החליף צ'רצ'יל השמרן את צ'מברליין השמרן, בלי בחירות, כי כבר לא היה מה לתת להיטלר ולא היתה ברירה אלא להגן על האי בפגזים ולא בהסכמי שלום-לדורות.
ואם זה לא ברור, המלה 'שמרן' שהוזכרה בפיסקה הקודמת ארבע פעמים, איננה סוג של השמצה ישראלית טיפוסית מהסוג המוכר בכל פעם שאתה אומר משהו שלא מקובל על יריבך ('גזען'!! 'פשיסט!', סססססמולן'!!) וכיו"ב), אלא מלה המתייחסת להשתייכות המפלגתית של כל ארבעת האישים שנזכרו שם (הם כולם היו חברי המפלגה השמרנית).
אאם בליכוד של ימינו היו שני חברי מפלגה בכירים שהיו מגלים מיליגרם של נאמנות למורשת של ז'בו-בגין-שמיר, אותו הדבר היה מתרחש בחודש האחרון, והמלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו היה יכול סוף סוף להתחיל לרצות את עונשו בכלא (והנה שילמד מאולמרט שלכל דבר יש סוף ואחרי הכלא יש חיים ואפילו חיים מכובדים של סלב שחזר בתשובה ועכשיו מזכיר לנו כמה אנחנו טיפשים וכן הלאה)
אז עד כאן לסוגייה הפרוצדורלית, ומכאן נעבור למהויות
ב. תמצית מדיניותו של רבין על פי נאום ההכתרה שלו היום לפני 45 שנה
בקיצור, רבין אמר שבין המדבר (יענו עיראק פלוס מינוס) לים (התיכון) יש מקום רק לשתי מדינות. אחת ערבית (ירדנית-פלסטינית) והשנייה יהודית (ודמוקרטית ובטוחה ושמה מאז מאי 1948: ישראל, הלא היא מדינת הלאום של העם היהודי, כפי שהדבר נוסח לא מזמן מחדש בחוק הלאום הגזעני והפשיסטי וכן הלאה).
ואולי עוד משפט אחד: ראש הממשלה רבין הלך בעיקבות מורו ורבו ומפקדו אי אז דור תש"ח אחד קודם לכן, יגאל אלון, שהסביר כבר ב-1959 את חשיבותם של גבולות בני הגנה לטובת שלום ראוי לשמו (השונה מהותית מהשלום שהביא צ'מברליין למשל, ושונה לא מעט גם מהשלום עם המצרים ב-1979 ובוודאי מהסכם אוסלו המהולל). ב-1967, כשלישראל 'פתאום' היו המון שטחים להתמקח עליהם, ניסח אלון את התכנית הנושאת את שמו.
על פי תכנית זו ישראל אמורה היתה ליישב יהודים באזורים הנחוצים לישראל מבחינה בטחונית ושאין בהם אוכלוסייה פלסטינית גדולה מדי. בנוסף נועדה תכנית זו להראות למה שקרוי 'עולם' שלישראל יש תכנית מדינית, שמילא יש בה הגיון בטחוני סביר, אלא שהיא עולה על פי פרשנות מסויימת (ולא הכרחית אבל בהחלט אפשרית ובוודאי לגיטימית) עם החלטת מועצת הבטחון 242. בנוסף נועדה התכנית הזו לשמש כבסיס להסכמי ביניים שלדעת אלון עדיפים בסיטואציה המזה"תית על סרבנות ימנית מזה, ועל פטפוטי שלום-עכשיו-מצדה-אחרכך, מזה. כי בעוד הימין דיבר על 'כלום' ומה שמכונה כאן בטעות שמאל דיבר על 'הכל', אלון היה מאלו שידעו ש'הכל' זה 'כלום' ושלכן אין שום הבדל מבחינה זו בין הימין לבין מה שמשום מה מכונה כאן 'שמאל'.
ובקיצור, תכנית אלון היתה גם מפת דרכים להתיישבות, גם מכשיר להסברה מדינית, וגם בסיס להתקדמות - איטית, נכון, איטית, אבל כולנו יודעים מה אמרה המלכה לאליס בוונדרלנד בעניין מהירות ואיטיות - בתהליך מדיני הדרגתי.
ראש הממשלה רבין, בנאומו ב-3 ביוני 1974, אמר את כל זה, אבל ממש בקיצור. כי בקיצור, המשמעות של הקביעה לפיה בין המדבר לים יש מקום לשתי מדינות בלבד, היא כפולה: האחת - אין ולא תהיה מדינה פלסטינית שלישית בין הירדן לקו הקדוש (הידוע בציבור בשם המפורש 'הקו הירוק', או שמא על פי כהני מרצ פינת שלום עכשיו יש לכתוב 'דקו היקוד' כי הרי מדובר בלשון קודש). השנייה - ירדן היא הכתובת לעניין הפלסטיני ולא החבר הנכבד יאסר ערפאת וכנופיית הרוצחים המושחתת שלו (את זה רבין לא אמר, הוא רק חשב).
ובקיצור, ממש בקיצור, מורשת רבין מ-1974 היא בדיוק זו: שלום עושים עם ירדן והשאלה הפלסטינית מקבלת את התשובה שלה במסגרת ירדנית-פלסטינית. נקודה.
ג. מה אולי מסתירים מאיתנו באתר של מרכז רבין
ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני שנרצח, נאם רבין בכנסת, וחזר במלים אחרות בדיוק, אבל בדיוק, או כמעט בדיוק, על תפיסתו העקרונית כפי שהוצגה על ידו 21 שנים, ארבעה חודשים ויומיים (אבל מי סופר) לפני כן. לא תהיה מדינה פלסטינית. ישראל תשלוט בבקעת הירדן 'במובן הרחב שלה', יעובו התנחלויות במעלה אדומים, ועוד ועוד. הנה הדברים כפי שמופיעים למשל באתר הכנסת, והם כוללים את הפיסקה הדי-ברורה הזו:
את פתרון
הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל, כפי
שהיתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצדה ישות
פלשתינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלשתינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה
המערבית. אנו רוצים שתהא זו ישות
שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות
מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים. לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע:
בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב, כבירת
ישראל, בריבונות ישראל - -
תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על-פי נוהגי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון.
תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על-פי נוהגי דתם. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון.
אז איפה הבעיה אתם שואלים? לשם מה ויתרתם על השלאפשטונדע? הנה, זה הסיפור. באתר של מרכז רבין יש מטבע הדברים מחלקה ובה נאומי רבין. אפילו הנאום של ה-5 באוקטובר, שאיך נאמר, קצת סותר את המסר שאלו שרוצים שנחשוב שהם בעלי המונופול גם על מורשת הרצח וגם על מורשת רבין נרצה שנבין לגביו, מופיע שם. אז זהו, שנכון להיום, וגם לאתמול, אבל נכון להיום ב-12:25 דקות הוא לא מופיע.
למה לי לחשוד בכשרים, גם אם המלה האחרונה לפני הפסיק נכתבה מתוך נימוס (שיעור קצר באטימולוגיה: המלה נימוס באה מיוונית והיא קשורה למלה 'נומוס' שזה חוק. באנגלית למשל אומרים על מי שהוא מנומס שהוא POLITE, אני משער שלא צריך הסברים נוספים להראות על הקשר המהותי בין נימוס לבין פוליטיקה. וכמובן גם בין פוליטיקה לבין חוק). אז למה לי לחשוד בכשרים?
אולי, ככה סתם, ממש ממש ממש, אבל ממש במקרה, באתר של מרכז רבין דווקא לא מופיע הנאום שמוכיח שמה שבמרכז רבין רוצים שנחשוב שהוא מורשת רבין מוכיח שמה שהם רוצים שם שנחשוב שהוא מורשת רבין איננו מורשת רבין?
לא מסייעת להשקיט את הנפש החשדנית העובדה שבספר הנאומים של יצחק רבין, שראה אור (בדפוס כמובן) כבר ב-1995, משום מה הנאום הזה לא מופיע. אבל, מי יודע, אולי 'לא הספיקו'. אולי נתקעו בהגהות כי מיהרו להוציא ספר כמה שיותר מהר אחרי הרצח. אולי. מי יודע. למה לחשוד בכשרים, ולא סתם כשרים, אלא אלו החושבים, הנאורים, 'מחנה השלום', אלו שיש להם מונופול על הצדק והיושר, אלו שחזון הנביאים זורח להם ישירות מטר אחד דרומית לחוליות הצוואר.
בכל אופן, הנה העיוות המופיע בספר שראה אור בהוצאת זמורה-ביתן ב-1995:
לא נחזור לקווי ה-4 ביוני. ואלה הם עיקרי השינויים, לא כולם, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע [...]
א. בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת [...]
ב. גבול הבטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה [...]
ג. שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים.
ד. גושי התיישבות יהודיים
היכן השינוי? בסעיף ד' (אגב, בנאום המקורי אין חלוקה לסעיפים). מה שאצל פרנסי מרכז רבין ב-1995 (ואני יודע שלא היה עדיין מרכז רבין ב-1995, ובכל זאת) הוא 'גושי התיישבות יהודיים', במקור, אצל רבין, הדברים הם אלו: להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון.
נמשיך לעקוב. ובהנחה (סבירה למדי) שהנאום הזה לא יחזור לשם גם לא בעוד חודש, נכתוב משהו על מה שמכונה כאן משום מה שמאל והקושי שלו עם האמת, אירוניה בפני עצמה בהנתן העובדה שרבין נהיה ראש ממשלה בזכות העובדה שב-31 בדצמבר 1973, בערך 621,183 ישראלים שמו בקלפי פתק שעליו כתוב 'אמת'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה