מתוך: יהושע א"ב,
"האם יש עדיין משמעות מעשית למושג אור לגויים", אחיזת מולדת: עשרים מאמרים ורישום אחד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008 , עמ' 68.
בתחילת המאה העשרים פנה
הפילוסוף היהודי הגרמני מרטין בובר אל חברו הפילוסוף היהודי הרמן כהן, והציע לו
להצטרף לתנועה הציונית. הרמן כהן דחה את הבקשה הזו מכל וכל: האם באמת היהודים
מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם? שאל בסרקאזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה
קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר
את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים,
בשעשועי דגלים ומצעדים? ענה לו בובר: לא, חלילה, גם במדינה החדשה לא נוותר על
השליחות הדתית והרוחנית שלנו כלפי העולם, אלא שמעתה ואילך נממש אותה כקולקטיב החי
חופשי במדינתו. הרמן כהן לא השתכנע וסירב להצטרף לתנועה החדשה.
קטע 2
מתוך: רוזנצווייג
פרנץ, "כתביו היהודיים של הרמן כהן", נהריים: מבחר כתבים, ירושלים:
מוסד ביאליק, 1960, עמ' 150–151.
[...] הטעם הכמוס ביותר לדחיית
הציונות לא נתגלה גם בוויכוח של שנת 1916 [הוויכוח בין כהן לבובר]. הוא נרמז רק
במקום היחיד שבו מזכיר אותה ספר העיזבון - ואף זאת באקראי בלבד - ששם הוא מציין
אותה כ'אפיזודה'. למה התכוון בכך, אפשר יבהירו דברים שאמר פעם בפני, שעה שנזף בי
בשל יחסי הסבלני יתר-על-המידה לגבי הציונות, ואני ניסיתי להצטדק. הוא שיסעני
בדברי, הטה אלי את ראשו הכביר שהקיפוהו תלתלים רכים וענוגים, באשרת של איום, ואמר:
'אומר לך משהו', ותכף לכך, כשהוא מעמם את קולו לכדי לחש רועם: 'פרחחים אלה
[הציונים] רוצים להיות מאושרים!' עתידה של הציונות מקופל בכך אם כנגדה או לטובתה
נאמרו דברים אלה. נגד ציונות שמתווה את דרכיה ומטרותיה בתחומה של אפיזודה, [...] דבר
זה שאילו היו תולדות-עמנו זרועות אושר לא היינו באים לידי משיחיות, הוא שיצדק; ולא
עוד אלא הציונות גופה שתסתור אותו - כן אני מקווה - תצדיק אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה