הכרנו בנסיבות רעיוניות. הוא הגיע לשמוע אותי מדבר על פרקים בתולדות עם ישראל בעת החדשה.
משם זה המשיך בהתכתבויות פה ושם. שנינו שונים למדי. אני מבוגר ממנו בערך פי שלוש, חילוני-אתאיסט, קיבוצניק במקור ובנשמתי, והוא גדל בבני ברק.
אבל שנינו יהודים מארץ ישראל וזה כנראה מספיק, הגם שבפקולטות לסוציולוגיה ובעיתונות לאנשים חושבים היסטריים ומלאי שנאה חושבים אחרת.
מפה לשם ההרצאות ההן על תולדות עם ישראל הסתיימו. יש המתכננים לסיים גם את תולדות ישראל אבל מה לעשות שעם ישראל חי.
אני כאן בצפון העצל, והוא נדד לארצות הים, לבדוק אפשרות של ביזנס. אולי הוא שמע בילדותו של הפתגם העממי של יהודי השטייטל: 'למות בין יהודים - פרנסה בין הגויים'.
והנה לפתע פגישה חצי פגישה ליד התחנה לא לבדנו עמדנו בכל זאת עיר ללא הפסקה ואנשים בה רבים וחלקם נוסעים כמונו מהכא אל התם.
אז התיישבנו ואחרי ששאלתי 'מה אתה עושה כאן הרי אתה אמור להיות בענייני ביזנס בארצות הים', ולאחר שענה לי שהוא 'גילה שזה קשה מאד כי באירופה יש מלא רגולציה', הוא שאל אותי 'מה דעתי על רגולציה' ורמז שהוא זוכר שאני קיבוצניק (את זה הוא לא אמר, הוא רק חשב) ושלכן 'אני בטוח בעד'.
ואני כהרגלי עניתי את התשובה המפוהקת והמשעממת אך מה לעשות הנכונה שלי, "לגופו של עניין". או במלה אחת: 'תלוי'.
את תשובת המחץ 'מה שתלוי מתייבש ונופל' הוא לא הכיר, ואם הכיר התעלם כי מיד הוא תקף באמצעות דוגמא לנזקי הרגולציה.
"הנה אמריקנים" כך הוא אמר בהתלהבות, "בונים בתים מעץ. מהר, ברוחב לב, שלוש קומות ומרתף". ואני הוספתי: "וברבע מחיר".
"וברבע מחיר" הוא אישר והמשיך את ההשוואה המתבקשת: "ואילו כאן? דורשים לבנות מבלוקים ומבטון כדי שבית יחזיק 300 שנה ומה אכפת לי 300 שנה לא אני לא בני ולא נכדי נחיה עד אז".
הוא רווק, את זה לא אמרתי, לא שאלתי על בת זוג או משהו, כי זה לא מנומס, אבל ילדים עדיין אין. כמעט המשלתי לו את המשל התלמודי המפורסם על ההוא שנוטע עץ חרובים, אבל האוטובוס טס מרמזור לרמזור, ורגע הפרידה התקרב, ועדיין לא הספקנו לדסקס ולו כזית את עניין הרגולציה.
"ובכן" אמרתי לו, "מחירי הדיור בישראל תלויים קודם כל במחיר הקרקע, וסמוך עלי, זה כתוב בכל המקורות ההיסטוריים, ככה זה כבר בערך 100 שנה. ומי שאחראי למחירי הקרקע המאמירים והממאירים בארץ הוא מנהל מקרקעי ישראל שכל מה שמעניין את העומדים בראשו, וכך הם אמרו במפורש לאדם אמין מאד שאני מכיר אישית, זה להעביר לאוצר בכל שנה 20 מיליארד שקל, וכל דבר אחר פשוט לא מעניין אותם".
במלים אחרות, במקרה הזה, הרגולציה רעה, רעה מאד. אבל היא לא מיותרת אלא מנוהלת על ידי אנשים שלמרות כיפתם הסרוגה הם לא סתם אנטי-ציונים דה-פקטו, אלא ממש מסייעים יום יום להרחבת ההתיישבות הערבית ולדיכוי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
ובאשר לפערים במחיר העץ לעומת מחיר הבטון, לא זה העניין, ואין מה לבוא בטענות לקבלנים שאמורים להרוויח, כי כמו בעלי דוכני פלאפל גם להם יש משפחות, וממילא מחיר הדיור מגולגל על האזרחים שאין להם ברירה אלא לחיות בתוך דירות.
"אז אתה בעד או נגד רגולציה?" הקשה ידידי הצעיר, שעדיין לא כתבתי אם הוא חרדי או לא כי הוא אמנם התנייד תחת כפה שחורה אבל אני כבר לא סגור על הסממנים הללו, ובכל אופן מה זה משנה, יהודי מארץ ישראל וזה מה שחשוב, ואני יהודי אחר מארץ ישראל מנהל אתו שיחה.
"תלוי. לגופו של עניין" חזרתי, ועיניו ביקשו דוגמא. "הנה לדוגמא" נעניתי לעיניו הטובות, "קמח מלא. כידוע לך קמח לבן הוא למעשה סוכר טהור ולכן מי שאוהב לחם, כדאי לו לאכול לחם האפוי מקמח מלא".
המתנתי להסכמה על עצם נכונותה של הטענה הזו, ולשמחתי הוא הנהן בתוקף, כאומר 'תן גז נפוליאון' (שזה רפרנס תרבותי לסרט אריסטוקאטס מאולפני וולטר דיזניי, מי שמכיר מכיר ומי שלא לא), 'תן גז כי עוד מעט אתה יורד'.
אז ויתרתי על ההפלגות והרחקות העדות והפיתולים בהם אני נוהג לתבל את רעיונותי המופלאים, והמשכתי ישירות לפאנצ': "ובכן" אמרתי, "הואיל וגרגר חיטה מתפרק במהלך הטחינה שלו למאות מרכיבים, הצירוף המילולי 'קמח-מלא' יכול להיות בפועל הרבה מאד דברים, כולל לא-קמח-מלא".
ידידי המשיך באותו הנהון הסכמה מזרז. שמחתי בלבי והמשכתי: "ולכן ישבו חכמים מתחום התזונה והדגן וקבעו כללים מה הוא ומה הוא לא קמח-מלא, לתפארת עם ישראל ובריאותו. ואז ב-2022 החליט משרד הכלכלה בו יושבים גאונים מהסוג המאכלים את פורום קהלת ומוסדות דומים אחרים המייצרים בורות מלומדת עם עניבות ותיקים מעוצבים מעור, שמה שנכון לאירופה בתחום תקינת המזון טוב גם לישראל".
זה המקום להזכיר לשלושת הקוראים, שמשרד הכלכלה, כמו כל ממשלת ישראל מאז 2022, הוא לתפארת המחנה הלאומי. 'לאומי' במקרה הזה זה לא חלילה ישראל, אלא אירופה.
אבל זה כלום, כי זה - 'מחנה לאומי' - זה סתם ענייני כבוד וזהות ומלים יפות לעשות בהן קרדום לחפור בו קברים לבוגדים מהסססססמול המתועב של מפא"י.
כי הדבר החשוב הוא - כולנו יושבים? - שבאירופה אין, אני חוזר - אין - אין תקן לקמח מלא.
אז משרד הכלכלה של המחנה הלאומי החליט לאמץ את התקן הלא-קיים של אירופה בענייני קמח-מלא, ולבטל מיניה וביה את התקן שקבעו חכמי ישראל בתחום הדגן והתזונה לגבי מה הוא ומה הוא לא קמח-מלא.
ולתפארת גם מדינת ישראל גם המחנה הלאומי (ופורום געלת וצדיקים גאונים דומים אחרים כמו הליצנים שלא מזמן פתחו ערוץ כלכלה בטלוויזיה).
רגע לפני שירדתי מהאוטובוס, חזר ידידי למקורותינו המשותפים ואמר לי כמה הוא אהב לשמוע אותי בהרצאות ההן ועוד יותר מכך בפודקאסט על תולדות העם היהודי.
אכן, תולדות אלו בהחלט מהווים נחמה בכלל ובפרט ביחס למוטציות שהתפתחו בעם ישראל, לתפארתו ולאיוולתו גם יחד.
ובבניין ציון, ולגופו של עניין, ננוחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה