היה מוצלח מאד אילו משרד החינוך היה מוסיף יחידת חובה במערכת החינוך, לא יותר מ-4 שעות
בכל שנה, בה ילמדו ילדי ישראל מה היא ההגדה בכלל ומה הלב שלה בפרט: המדרש על ארמי
אובד אבי.
כל הקטע במסכת פסחים המתאר את הבסיס של ההגדה מקיף 411 מלים (כן,
ספרתי!) ואין צורך להיות מומחה לא בארמית (כי הוא כמו כל המשנה כתוב עברית) ולא
במחשבת ישראל כדי להבין אותו. אולי אחרי שזה יקרה יפסיק עם ישראל לבלבל את המוח עם
נוצות וכשרות וחמץ, ויעסוק בעיקר: סיפור יציאת מצרים ומשמעותו.
כמו כן ילמדו ילדי ישראל על הקשר בין שלושת חגי ישראל הראשיים: סוכות לזכר יציאת
מצרים אותה חוגגים בפסח בו דורשים בקטע שכל יהודי נדרש לדעת בעל פה ולשנן אותו
בטקס הבאת הביכורים חמישה שבועות אחרי הסדר.
אם יוותר זמן ילמדו ילדי ישראל על ההבדלים בין הגדות בכלל
וביחסם למדרש ארמי אבד אבי בפרט. כך, לאחר שיקראו את תשעת הפסוקים הפותחים את פרשת
'כי תבוא' (דברים פרק כ"ו) ויבינו את משמעותם, הם יוכלו להבין את ההבדלים בין
זרמים ביהדות זמננו. כך, לצד ההגדה המסורתית העוצרת בפסוק 8
("ויוציאנו"), ילמדו על אחת ההגדות הרפורמיות בארה"ב מהמאה ה-19 העוצרת באמצע פסוק 9 ("ויביאנו אל המקום הזה") , ואז יוכלו להבין את משמעותה של ההגדה הקיבוצית שערך אריה בן-גוריון, ויגלו שהיא
היחידה העומדת בציווי של המשנה שכן היא עוצרת כפי שהמשנה מורה בסופו של
פסוק 9 ("ארץ זבת חלב ודבש").
לא
פחות חשוב: ילדי ישראל ילמדו שלפחות פעם היו יהודים שהתייחסו בכבוד, ברצינות
ובעומק לתרבות שלהם ולא קישקשו את קישקושי החמץ והכשרות והטרוף של הנקיון כחזות
הכל. וכן, אני בהחלט אוכל מצות. והבית שלי בדרך כלל נקי. לא זה העניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה