הכנס התקיים לפני כשבועיים במכללת אורנים. נכחו בו בשיאו כמאה אורחים, רובם סטודנטים, אבל גם לא מעט אורחים שבאו לשמוע לפחות את המחצית הראשונה, שכללה שני רבעים, או 'מושבים' בעגה האקדמית.
בראשון דיבר פרופ' יואב גלבר על ההבדל בין מחקר היסטורי, לבין זכרון ולבין נראטיביזם. הקלטתי את הדברים והאיכות לא משהו אבל בהחלט אפשר להבין, למרות שזה נקטע בסוף אבל ממש דקה מהסוף, וזה מעצבן אבל לא נורא. מדובר בכ-35 דקות, וכמובן שמומלץ לקרוא את ספרו 'היסטוריה, תעמולה וזכרון', שהוא לעניות דעתי החיבור המקיף והרציני ביותר שפורסם בעברית בנושא תחום העיון הזה הנקרא 'היסטוריה' או ליתר דיוק 'היסטוריוגרפיה'.
לאלו שאין להם זמן לא לשמוע ולא לקרוא, והם הרוב כמובן, נאמר רק שגלבר מסביר שבניגוד גמור לחוכמה המקובלת בימינו, ימי הטוקבק וזו דעתי וזו דעתך וזו דעתי וזו דעתך וזו דעתי וזו דעתך וכן הלאה, נראטיביזם זה דבר אחד, זכרון דבר אחר ומפוקפק עוד יותר, ואילו מחקר היסטורי הוא שוב דבר אחר. ואם המטרה היא לנסות ולברר מה היה בעבר, הדרך הסבירה ביותר, לא המושלמת כמובן, אבל הסבירה ביותר, היא דרכו של המחקר ההיסטורי, המבוסס על קונטקסט רחב, על ידע כללי רחב, ורק אז על מקורות, עדויות וכיו"ב.
כן, גלבר הוא פרימיטיבסקי-ברברסקי ללא ספק. גם אני אם זה לא ברור.
אחרי גלבר דיבר פרופ' זיסר אבל איכות ההקלטה באמת בלתי אפשרית.
מתוך המושב השני בחרתי להביא את דבריה של ד"ר אורנה כץ-אתר, המפמ"רית של לימודי ההיסטוריה במשרד החינוך. מתנצל שוב על איכות ההקלטה ולא פחות על כך שאני מזדהה לחלוטין עם דבריה, שהם פרימיטיבים לא פחות מאלו של פרופ' גלבר. גם כאן מדובר בכ-35 דקות הרצאה. אפשר כמובן להוריד למחשב על ידי לחיצה על לחצן ימני>שמור בשם.
מוזמנים לשמוע ולהצטרף לתנועת הפרימיטיבים הסבורים שיש דבר כזה עבר, ויש דבר כזה מציאות, ושעם קצת מאמץ, קצת שכל ישר, הרבה הגינות וביקורתיות ראויה לשמה, אפשר לשחזר חלקים ממנו, לצרכים שונים ומשונים.
בראשון דיבר פרופ' יואב גלבר על ההבדל בין מחקר היסטורי, לבין זכרון ולבין נראטיביזם. הקלטתי את הדברים והאיכות לא משהו אבל בהחלט אפשר להבין, למרות שזה נקטע בסוף אבל ממש דקה מהסוף, וזה מעצבן אבל לא נורא. מדובר בכ-35 דקות, וכמובן שמומלץ לקרוא את ספרו 'היסטוריה, תעמולה וזכרון', שהוא לעניות דעתי החיבור המקיף והרציני ביותר שפורסם בעברית בנושא תחום העיון הזה הנקרא 'היסטוריה' או ליתר דיוק 'היסטוריוגרפיה'.
לאלו שאין להם זמן לא לשמוע ולא לקרוא, והם הרוב כמובן, נאמר רק שגלבר מסביר שבניגוד גמור לחוכמה המקובלת בימינו, ימי הטוקבק וזו דעתי וזו דעתך וזו דעתי וזו דעתך וזו דעתי וזו דעתך וכן הלאה, נראטיביזם זה דבר אחד, זכרון דבר אחר ומפוקפק עוד יותר, ואילו מחקר היסטורי הוא שוב דבר אחר. ואם המטרה היא לנסות ולברר מה היה בעבר, הדרך הסבירה ביותר, לא המושלמת כמובן, אבל הסבירה ביותר, היא דרכו של המחקר ההיסטורי, המבוסס על קונטקסט רחב, על ידע כללי רחב, ורק אז על מקורות, עדויות וכיו"ב.
כן, גלבר הוא פרימיטיבסקי-ברברסקי ללא ספק. גם אני אם זה לא ברור.
אחרי גלבר דיבר פרופ' זיסר אבל איכות ההקלטה באמת בלתי אפשרית.
מתוך המושב השני בחרתי להביא את דבריה של ד"ר אורנה כץ-אתר, המפמ"רית של לימודי ההיסטוריה במשרד החינוך. מתנצל שוב על איכות ההקלטה ולא פחות על כך שאני מזדהה לחלוטין עם דבריה, שהם פרימיטיבים לא פחות מאלו של פרופ' גלבר. גם כאן מדובר בכ-35 דקות הרצאה. אפשר כמובן להוריד למחשב על ידי לחיצה על לחצן ימני>שמור בשם.
מוזמנים לשמוע ולהצטרף לתנועת הפרימיטיבים הסבורים שיש דבר כזה עבר, ויש דבר כזה מציאות, ושעם קצת מאמץ, קצת שכל ישר, הרבה הגינות וביקורתיות ראויה לשמה, אפשר לשחזר חלקים ממנו, לצרכים שונים ומשונים.
מעולה,
השבמחקתודה על ההקלטות .