אתמול זכיתי לכבוד לקחת חלק פעיל במפגש 'חוג תלמים' שהתקיים ברוב עם במכללת אורנים.
ישעיהו לייבוביץ' נהג לומר כי "לעולם יעשה אדם כל מאמץ על מנת שלא להבין את מה שאומרים לו".
המילה 'שלא' שהודגשה על ידי באמצעות קונטרול+B, הודגשה בזמן אמיתי על ידי קולו הצווחני מלכתחילה והנרגז-לעת-צורך של פרופ' לייבוביץ' המנוח, שכידוע לא חסך שבטו לא מבנו ולא מאף אחד אחר.
מצד שני, מאמן הכדורסל שלנו בבית הספר היסודי, נטע במוחנו כלל ברזל: 'האשמה תמיד על המוסר'. כדורסל לא באמת למדתי. יש לי שתי ידיים ימניות, ולכדורסל צריך יד ימין ויד שמאל ועוד כמה תכונות שאין לי. אבל את המסר הזה לפיו זו אחריותי לוודא שהכדור יגיע ליעדו, קלטתי והפנמתי.
לשם מה אני נדרש לעקרונות הכדורסל ומזמין את לייבוביץ' למסור עדות אופי? בכלל ובפרט שיש ניגוד מוחלט בין דברי המאמן לדבריו של הפרופסור הדגול? רק למען הסר ספק. ספק שלי שעלה בי אחרי סיום המפגש ואחרי שהספקתי לקרוא כמה תגובות פייסבוק מהן למדתי שיש מקום לספק שמא דברי הובנו שלא כהלכה.
אז בין אם האחריות על המסר היא רק עלי, ובין אם היא על אלו שעושים כל מאמץ על מנת שלא להבין מה אמרתי, הנה המסרים המרכזיים שלי, שוב (את חלקם אמרתי, את חלקם אני מוסיף כאן, כי אם כבר, אז כבר) (ואפשר לקפוץ ישירות לפרק המסקנות הממוספר במספרים):
א. הציונות היא תנועה לאומית צודקת. היא לא חפה מטעויות, עוולות ואפילו פשעי מלחמה. אבל היא תנועה צודקת
ב. היא צודקת לא 'רק' בקנה המידה היהודי-ההיסטורי הישן (3000 שנה וכו') אלא קודם כל בקנה המידה הבינלאומי
ג. כל הציונים בראשית הדרך ידעו והבינו שהעולם מורכב ממיעוטים לאומיים למיניהם, ושהיהודים הוא אחד מהם
ד. ולכן גם הערבים הם מיעוט (במובן שהם אנשים בעלי תודעה, היסטוריה, תרבות, אינטרסים וכו')
ה. ולכן כל הציונים מהרגע הראשון הכירו בזכויות הערבים. הויכוח ביניהם היה על הדרך.
ו. הימין חשב שאין מקום לפשרה על א"י השלמה שמבחינתו השתרעה משני צידי הירדן. השמאל חשב הפוך.
ז. אבל לרגע אחד אפילו ז'בוטינסקי לא חשב שאין דבר כזה עם ערבי או לאומיות ערבית. קל וחומר השמאל.
ח. ובחזרה לעתיד: הלאומיות הערבית המגוונת כוללת היום גם לאומיות המוכרת בשם 'פלסטינית'
ט. מראשית דרכה התאפיינה הלאומיות הפלסטינית בויכוח פנימי בין 'רעים' ו'טובים'.
י. 'רעים' כלומר כאלו שאינם מוכנים להכיר בלאומיות היהודית ובזכויותיה בארץ-ישראל
י"א. 'טובים', כלומר להפך: כאלו שכן מוכנים להכיר בקיומו של עם יהודי ובזכויותיו ולהגיע עימו לפשרה ולשלום
י"ב. 'רעים' ו'טובים' תמיד היו ועדיין ישנם ולכן סביר שיהיו כאלו וכאלו גם בעתיד.
י"ג. צודקים אלו האומרים שנכון לעכשיו ולאורך כל ההיסטוריה של הסכסוך, ידם של 'הרעים' היתה על העליונה
י"ד. צודקים גם אלו האומרים שמדובר בתנודות, ושלפעמים (אחרי 1995 למשל) 'הרעים' ניצחו בנוק-אאוט את הטובים
ט"ו. אבל צודקים גם אלו האומרים שבין 1978 ל-1982, ימי 'אגודות הכפרים', היה סוג של תיקו בין 'הרעים' ו'הטובים'
ט"ז. נכון לעכשיו, 'הרעים' הם הדומיננטיים. גם בעזה וגם בגדה. אלו העובדות גם אם חיליק הצטלם עם אבו-מאזן.
י"ז. לאור המציאות הנתונה ולאור מורשת העבר הרחוק והקרוב, הדרך המדינית הנכונה של 'העבודה' אמורה להראות כך:
1. חזרה לציונות הסוציאליסטית במרכזה תודעת צידקת הדרך הציונית ותביעת בעלות על היותנו המחנה הלאומי האמיתי
2. הסיסמא 'פלסטינים - כן! אש"ף - לא!' במרכז ההסברה התנועתית, המפלגתית, הלאומית והעולמית
3. בין המדבר לים יהיו שתי מדינות ריבוניות בלבד. הגבול ביניהן הוא עניין להסכם הקבע
4. ההתנחלויות אינן מכשול לשלום אך יש לעצור את התפשטותן במרחב. בנייה בישוב קיים מובנת מאליה.
5. חידוד המסר שהמתנחלים להוציא את הפורעים שבקרבם הם חלק אינטגרלי של העם היהודי ושל אזרחי ישראל.
6. חיסול הטרור היהודי בכל צורותיו וייבוש כל מוסדות החינוך היהודיים הקוראים לסרבנות באופן ישיר או עקיף
7. בחינת אפשרויות של נסיגה חד צדדית מוגבלת תוך הבנה שהמצב הקיים איננו אפשרות גרועה בהינתן התנאים המדיניים בעולם ובאזור ובהתחשב בערכים ההומניסטיים לפיהם הפקרת הפלסטינים להשתלטות של חמאס או גורמים גרועים ממנו היא הפקרות מוסרית ובטחונית שתפגע לא 'רק' ביהודים ובישראל אלא קודם כל בפלסטינים, לא 'רק' פגיעה פיזית (רצח, רדיפה, דיכוי) אלא תחליש את הפלסטינים 'הטובים'.
8. במלים אחרות - ע"י שינון מתמיד של ההבדל בין מוסר האחריות למוסר הכוונה, יש לזכור שפרוגרסיביזם המוביל לאקטיביזם-בכל-מחיר-ולצרכים-אלקטוראליים-עכשיו, עשוי לקבל דמות רגרסיבית אחר כך.
לאור כל זאת לא ברור כיצד אפשר להגדיר את עמדתי במונחים של 'פסימיות' או 'אופטימיות'. הגיע הזמן לחשוב פוליטיקה באופן היסטורי, והיסטוריה באופן פוליטי, ולחנך בהתאם חינוך פוליטי המבוסס על היסטוריה, זאת לשם תמורה היסטורית ראויה אותה ניתן להוביל רק באמצעות פוליטיקה אחראית. או בקיצור, תפקידנו בחוג תלמים ובכלל הוא לדאוג לחינוך לאחריות פוליטית, שמחוץ להקשר ההיסטורי הוא חסר שחר ותלוש.
ישעיהו לייבוביץ' נהג לומר כי "לעולם יעשה אדם כל מאמץ על מנת שלא להבין את מה שאומרים לו".
המילה 'שלא' שהודגשה על ידי באמצעות קונטרול+B, הודגשה בזמן אמיתי על ידי קולו הצווחני מלכתחילה והנרגז-לעת-צורך של פרופ' לייבוביץ' המנוח, שכידוע לא חסך שבטו לא מבנו ולא מאף אחד אחר.
מצד שני, מאמן הכדורסל שלנו בבית הספר היסודי, נטע במוחנו כלל ברזל: 'האשמה תמיד על המוסר'. כדורסל לא באמת למדתי. יש לי שתי ידיים ימניות, ולכדורסל צריך יד ימין ויד שמאל ועוד כמה תכונות שאין לי. אבל את המסר הזה לפיו זו אחריותי לוודא שהכדור יגיע ליעדו, קלטתי והפנמתי.
לשם מה אני נדרש לעקרונות הכדורסל ומזמין את לייבוביץ' למסור עדות אופי? בכלל ובפרט שיש ניגוד מוחלט בין דברי המאמן לדבריו של הפרופסור הדגול? רק למען הסר ספק. ספק שלי שעלה בי אחרי סיום המפגש ואחרי שהספקתי לקרוא כמה תגובות פייסבוק מהן למדתי שיש מקום לספק שמא דברי הובנו שלא כהלכה.
אז בין אם האחריות על המסר היא רק עלי, ובין אם היא על אלו שעושים כל מאמץ על מנת שלא להבין מה אמרתי, הנה המסרים המרכזיים שלי, שוב (את חלקם אמרתי, את חלקם אני מוסיף כאן, כי אם כבר, אז כבר) (ואפשר לקפוץ ישירות לפרק המסקנות הממוספר במספרים):
א. הציונות היא תנועה לאומית צודקת. היא לא חפה מטעויות, עוולות ואפילו פשעי מלחמה. אבל היא תנועה צודקת
ב. היא צודקת לא 'רק' בקנה המידה היהודי-ההיסטורי הישן (3000 שנה וכו') אלא קודם כל בקנה המידה הבינלאומי
ג. כל הציונים בראשית הדרך ידעו והבינו שהעולם מורכב ממיעוטים לאומיים למיניהם, ושהיהודים הוא אחד מהם
ד. ולכן גם הערבים הם מיעוט (במובן שהם אנשים בעלי תודעה, היסטוריה, תרבות, אינטרסים וכו')
ה. ולכן כל הציונים מהרגע הראשון הכירו בזכויות הערבים. הויכוח ביניהם היה על הדרך.
ו. הימין חשב שאין מקום לפשרה על א"י השלמה שמבחינתו השתרעה משני צידי הירדן. השמאל חשב הפוך.
ז. אבל לרגע אחד אפילו ז'בוטינסקי לא חשב שאין דבר כזה עם ערבי או לאומיות ערבית. קל וחומר השמאל.
ח. ובחזרה לעתיד: הלאומיות הערבית המגוונת כוללת היום גם לאומיות המוכרת בשם 'פלסטינית'
ט. מראשית דרכה התאפיינה הלאומיות הפלסטינית בויכוח פנימי בין 'רעים' ו'טובים'.
י. 'רעים' כלומר כאלו שאינם מוכנים להכיר בלאומיות היהודית ובזכויותיה בארץ-ישראל
י"א. 'טובים', כלומר להפך: כאלו שכן מוכנים להכיר בקיומו של עם יהודי ובזכויותיו ולהגיע עימו לפשרה ולשלום
י"ב. 'רעים' ו'טובים' תמיד היו ועדיין ישנם ולכן סביר שיהיו כאלו וכאלו גם בעתיד.
י"ג. צודקים אלו האומרים שנכון לעכשיו ולאורך כל ההיסטוריה של הסכסוך, ידם של 'הרעים' היתה על העליונה
י"ד. צודקים גם אלו האומרים שמדובר בתנודות, ושלפעמים (אחרי 1995 למשל) 'הרעים' ניצחו בנוק-אאוט את הטובים
ט"ו. אבל צודקים גם אלו האומרים שבין 1978 ל-1982, ימי 'אגודות הכפרים', היה סוג של תיקו בין 'הרעים' ו'הטובים'
ט"ז. נכון לעכשיו, 'הרעים' הם הדומיננטיים. גם בעזה וגם בגדה. אלו העובדות גם אם חיליק הצטלם עם אבו-מאזן.
י"ז. לאור המציאות הנתונה ולאור מורשת העבר הרחוק והקרוב, הדרך המדינית הנכונה של 'העבודה' אמורה להראות כך:
1. חזרה לציונות הסוציאליסטית במרכזה תודעת צידקת הדרך הציונית ותביעת בעלות על היותנו המחנה הלאומי האמיתי
2. הסיסמא 'פלסטינים - כן! אש"ף - לא!' במרכז ההסברה התנועתית, המפלגתית, הלאומית והעולמית
3. בין המדבר לים יהיו שתי מדינות ריבוניות בלבד. הגבול ביניהן הוא עניין להסכם הקבע
4. ההתנחלויות אינן מכשול לשלום אך יש לעצור את התפשטותן במרחב. בנייה בישוב קיים מובנת מאליה.
5. חידוד המסר שהמתנחלים להוציא את הפורעים שבקרבם הם חלק אינטגרלי של העם היהודי ושל אזרחי ישראל.
6. חיסול הטרור היהודי בכל צורותיו וייבוש כל מוסדות החינוך היהודיים הקוראים לסרבנות באופן ישיר או עקיף
7. בחינת אפשרויות של נסיגה חד צדדית מוגבלת תוך הבנה שהמצב הקיים איננו אפשרות גרועה בהינתן התנאים המדיניים בעולם ובאזור ובהתחשב בערכים ההומניסטיים לפיהם הפקרת הפלסטינים להשתלטות של חמאס או גורמים גרועים ממנו היא הפקרות מוסרית ובטחונית שתפגע לא 'רק' ביהודים ובישראל אלא קודם כל בפלסטינים, לא 'רק' פגיעה פיזית (רצח, רדיפה, דיכוי) אלא תחליש את הפלסטינים 'הטובים'.
8. במלים אחרות - ע"י שינון מתמיד של ההבדל בין מוסר האחריות למוסר הכוונה, יש לזכור שפרוגרסיביזם המוביל לאקטיביזם-בכל-מחיר-ולצרכים-אלקטוראליים-עכשיו, עשוי לקבל דמות רגרסיבית אחר כך.
לאור כל זאת לא ברור כיצד אפשר להגדיר את עמדתי במונחים של 'פסימיות' או 'אופטימיות'. הגיע הזמן לחשוב פוליטיקה באופן היסטורי, והיסטוריה באופן פוליטי, ולחנך בהתאם חינוך פוליטי המבוסס על היסטוריה, זאת לשם תמורה היסטורית ראויה אותה ניתן להוביל רק באמצעות פוליטיקה אחראית. או בקיצור, תפקידנו בחוג תלמים ובכלל הוא לדאוג לחינוך לאחריות פוליטית, שמחוץ להקשר ההיסטורי הוא חסר שחר ותלוש.
אודי - הייתה לי לפני מספר שנים שיחה עם בעלת תפקיד. ככל שהסברתי כך התרשמתי כי היא עושה כל מאמץ על מנת שלא להבין את מה שאמרתי. לבסוף - פשוט שאלתי אותה - האם את מתאמצת שלא להבין אותי ? ואז הבליחה הבנה. מטעמים ברורים השמות שמורים במערכת. כלומר - ליבוביץ ניסח אמיתה ידועה , שהרבה פעמים מתרחשת בשיחות עם חלק מהעיתונאים. אתה משוחח איתם , מתרשם שהמסר עבר והובנת , ומופתע לראות בפרסום כמה לא הובנת !
השבמחקאודי - יצא לי אנונימי- יאיר
מחק