י

י

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

משה שרת, קטעים מתוך נאום בכנסת ישראל, 15 ביוני 1949 (לקוח מספרו 'בשער האומות'):


"כנסת נכבדה. במשך שלושה עשר חודשי קיומה צעדה מדינת ישראל צעדים גדולים ומהירים בדרך התאזרחותה בקרב אומות העולם. נגזר על מדינתנו לבוא לעולם תוך סער ופרץ; להיקרץ מתוך התוהו שהוריש לה המשטר הקודם בהתפוררותו ולהתגבש כשהיא מוצפת נחשול דמים; לשמש מראשית צמיחתה מטרה להתקפה זדונית ומרוכזת של כל שכנותיה; לעמוד על נפשה תוך תהליך ההתהוות ולהתהוות תוך עמידה על הנפש. גם עכשיו, לאחר חלוף כמה חודשים ללא קרבנות, עדיין השלום האיתן והיציב מאתנו והלאה. זינוק מדינת ישראל אל במת העולם, בחינת גיחה מרחם התולדה, המלחמה שהתגרו בנו מדינות ערב והתבוסה שנחלו, יציאת המוני ערבים את הארץ וכניסת המוני יהודים לתוכה - כל אלה גרמו זעזוע עצום במזרח התיכון שלא על נקלה יימחו עקבותיו. הסערה שנתחוללה מסביבנו לא במהרה תשוך. גם אין בלבנו בטחון שלא תפרוץ מחדש וביתר שאת. טובתנו החיונית מחייבת שלום מקיף ומהיר, ואנו מצווים לחתור אליו בכל מאמצי כוחנו. אך עם כל חתירתנו להחישו, אל תקצר רוחנו אם יאחרו פעמיו. אם גזירה היא - כוחנו אתנו להתאזר בסבלנות". (360)

"אחד מסלעי המחלוקת העיקריים לגבי בעיית השלום בין ישראל לשכנותיה [...] היא שאלת הגבולות [...] ישראל מוכנה לבוא במשא ומתן בשאלת הגבולות עם כל אחת מהמדינות שכרתו עמה הסכם של שביתת נשק. משא ומתן בפרק זה חייב להיות, כמובן, חלק ממשא ומתן הכולל בשאלת השלום [...] פני ישראל לשלום ולא למסע של כיבוש. אך ישראל לא תוכל בשום פנים להשלים עם תפיסת איזו רצועה שהיא משטח המדינה היהודית על ידי צבאות פולשים [...] אשר לגבול בין מדינת ישראל לבין השטח שבמערב הירדן, שאינו כלול בתחום ישראל, אף כאן פנינו לשלום ולמשא ומתן של שלום". (367)

"יש כנראה מדינות ערביות המבקשות כיום למצוא אחיזה לפתרון הבעיה בגבולות שנקבעו למדינת ישראל לפי החלטת כ"ט בנובמבר 1947. לאחר שמדינות אלו עשו כל מה שביכולתן לשים לאל את הסדר כ"ט בנובמבר; לאחר שזממו וחתרו להטביע את מדינת ישראל, שהקמתה נתחייבה על פי אותה החלטה, בנחשול של דם ולמחות מארץ זכרה; משנכשלה מזימתם, הם מנסים עכשיו לשוב ולהיאחז באותו הסדר עצמו. משל לאדם שביקש לעקור מן השורש את אילן הפירות של שכנו, ומשלא הצליח, יען שכנו עמד וגונן על אותו אילן, הריהו בא לתבוע חלק בפירותיו ובצלתו". (368)

"סלע מחלוקת עיקרי שני הוא בעיית הפליטים הערבים. מכונות תעמולה כוזבות מסלפות במזיד את השתלשלות המאורעות ואת מהותם, ואילו מדינאים שאינם מתעמקים בסוגיה מסיקים מסקנות מוטעות. שוב נשנית כאן אותה התחבולה: מזימה שחרשו אויבים על ישראל, משנכשלה והכשילה את בעליה, הופכת כתב פלסתר נגד ישראל. אימת המוות שריחפה על מדינתנו נשכחת, ואילו אלה שביקשו להמיט עלינו שואה, משנפלו לתוך הבור שחפרו במו ידיהם, הריהם פורקים מעליהם את האחריות ומנסים לגולל אותה עלינו. לא ניעף מלחזור ולהעמיד את הדברים על אמיתם. היינו מוכנים באמונה ובלב שלם להקים את מדינת ישראל לפי הסדר, שחייב כי 45% מאוכלוסייה יהיו ערבים בתחילת הקמתה. במה דברים אמורים - אילו קיבל עליו העם הערבי אף הוא את הדין וקם כשותף לנו בהגשמת ההחלטה ובשמירת השלום. אך העם הערבי מרד בהחלטה וניפץ את השלום [...] כתוצאה מכשלון המרד והפלישה, באה היציאה הערבית. עקירות המוניות כאלו ארעו כמה פעמים בעשרות השנים האחרונות. מה שעדיין לא ארע הוא שאוכלוסיה אשר עקרה בנסיבות כאלו הוחזרה אל אדמתה [...] החזרת פליטים ללא שלום עם המדינות השכנות היא מעשה התאבדות למדינת ישראל [...] שום מדינה אחרת במצבנו לא היתה מעלה על הדעת צעד כזה". (370)

""השטנה המתנהלת סביבנו בעניין הפליטים הערבים משתלבת בשטנה אחרת, שנתגברה בשבועות האחרונים, בשאלת המקומות הקדושים. בעיית הפליטים מעסיקה את דעת הקהל בארצות שונות, אך כדי לגייס את אהדת העולם הנוצרי לקרבנות המצוקה אין צורך להלך עליו אימים בסיפורי בדים על הסכנה הנשקפת לקדשי הנצרות מתגרת ידה של מדינת ישראל [...] אי אפשר לחיים יהודיים בירושלים בלי מדינת ישראל, ולא תיתכן מדינת ישראל בלי ירושלים. לקח זה למדנו במחיר הרג רב, סבל המונים, סכנת כליה שריחפה על העיר כולה וחירוף נפש עליון של טובי בנינו. עם זה מנוי וגמור עמנו להבטיח פיקוח מלא על המקומות הקדושים שבעיר [...] ומצדנו מובטח שיתוף פעולה מלא לשם כך [...] עם כל הכנסיות וראשי הדתות הנוגעים בדבר". (373)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה