י

י

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

אהוד יערי, 2012, מה קורה, מה יש, מה אפשר לעשות, מה יהיה

הנה לכם הרצאה מעניינת מאד בלשון המעטה, מפיו של אהוד יערי. יש לה שתי מגרעות מרכזיות. האחת – היא נמשכת 48 דקות. השניה – היא בת שנתיים ובמזה"ת כידוע שנתיים זה די הרבה זמן.
את הבעיה השנייה לא אוכל לפתור. גם את הראשונה לא, אבל משהו להקלת העומס על השומע הסקרן שאין לו 48 דקות, בכל זאת עשיתי. להלן פרקי ההרצאה של יערי והנקודות המרכזיות שלה.

חלק ראשון – מבוא, הקדמה, תאור מצב היסטורי:
א.      "אנחנו כאן הם שם" – לא קיים. תמיד נחיה זה בתוך זה.
ב.      הפלסטינים עסוקים כבר כמה וכמה שנים 'להתמוטט אל תוך ידינו'.
ג.       אין לפלסטינים שום רצון לחיות ב'כלוב ריבוני', מדינונת שתשלט על ידי ישראל
ד.      אולמרט ואבו-מאזן קיימו 35 שיחות באווירה מצויינת ובאמון מלא. בסופו של דבר הציע אולמרט חילופי שטחים בסדר גודל של 5.8% ואבו-מאזן ענה לו שהוא לא יושב כאן כדי לעשות שיעור בחשבון
ה.      פרופ' אחמד ח'אלדי, מהאצולה הפלסטינית, חי בלונדון כמובן, אמר לא פעם ולא פעמיים ש'המדינה הפלסטינית' היא רעיון שהומצא על ידי גדולי האויבים של הפלסטינים: ארה"ב וישראל.
ו.        עוד אמר פרופ' ח'אלדי שאכן הפלסטינית רוצים עצמאות, אבל הם אינם מבלבלים עצמאות עם ריבונות.
ז.       בעניין העצמאות אמר יערי בסוף ההרצאה שערפאת הקים את פת"ח ב-1958 כדי לזכות בעצמאות של הפלסטינים מפני הליגה הערבית. 'עצמאות ההחלטה'

חלק שני – מה רוצים הפלסטינים אם כך?
א.      'מדינה פלסטינית' היא קריאת קרב ולא תכנית עבודה. אז מה כן?
ב.      אפשרות אחת שלא קיימת בשום מקום בעולם והשבדים בודקים אותה בשביל הפלסטינים: ארץ אחת – שתי ממשלות. ממשלה יהודית מנהלת את היהודים, ממשלה פלסטינית מנהלת את הפלסטינים
ג.       אפשרות שניה: קונפדרציה יהודית-פלסטינית. סרי נוסייבה אומר: 'נגזר עליכם לחיות איתנו'. יערי ממשיל את העניין לגירושין הכי גרועים שרק אפשר להעלות על הדעת – אחרי הגירושין וחלוקת הרכוש בני הזוג ממשיכים לחיות יחדיו באותו החדר
לסיכום חלק זה אומר יערי על הסכם אוסלו שהוא היה "פריצת דרך למבוי סתום"

חלק שלישי – תאור מצב של הנעשה ברש"פ (עד כמה שתאור של המתרחש ב-2012 איננו כבר היסטוריה רחוקה. א.מ):
א.      סלאם פייאד הגיע לגדה בכוונה להכין 'בינתיים' תשתיות וכלכלה, יהיה מה שיהיה. מה יצר בפועל? סקטור ציבורי הולך וגדל.
ב.      במקביל, 58% מהכספים הולכים לרצועה. בשנת 2005 תקציב חמאס עמד על 40 מליון דולר. ב-2012 על 800 מליון דולר
ג.       במקביל, הגיעה הרשות הפלסטינית לחובות בשיעור של 1.1 מיליארד דולר
לסיכום חלק זה אומר יערי שני משפטים שנונים: 1. את הפרוייקט של פייאד הוא ממשיל ל'סלאח שבתי' (בכל פעם שמגיע תורם מזיזים את השלטים). או בקיצור: 2. "התשתית=תרמית".

חלק רביעי – הפוליטיקה הפלסטינית: 'הפיוס', חאלד משעל ואבו-מאזן
א.      "התשוקה לפיוס" הולידה "ערימת הסכמים". ומדוע לא קורה כלום? כי פת"ח היא 'המון חברים בלי תנועה' ולכן לא רוצה להסתכן באיבוד הנכסים. חמאס לא מעוניין לאבד את המונופול שלו ברצועה.
ב.      חאלד משעל אומר שעל חמאס לוותר על עזה ולהפוך למפלגה כמו האחים המוסלמים. למה? כי לאור המתרחש באזור ('האביב הערבי') על הפלסטינים להשתלב במהלך האסלאמיזציה באמצעים של תנועה פוליטית.
ג.       חאלד משעל מניח שמה שקרה במצרים (2012!!! מורסי עדיין שולט!!) יקרה במוקדם או במאוחר גם בסוריה וגם בירדן.
ד.      אבל חמאס היא תנועה נוספת בה ניצחה הזרוע הצבאית
ה.      ומי מנהל את ענייני חמאס בגדה המערבית? איש חמאס היושב באיסטנבול.
ו.        לאבו-מאזן אין מחליף. מאיים כל הזמן ללכת, בפועל לא הולך לשום מקום.

חלק חמישי – מה מציע אהוד יערי כ'ערביסט מקצועי' – מה לא?
א.      אין 'הסדר קבע' באופק'. "עיזבו את הלהג של הפוליטיקאים" בנושא.
ב.      ירושלים? והרי הפלסטינים טוענים שליהודים אין זיקה להר הבית. ערפאת אמר לקלינטון שמעולם לא היה בית מקדש יהודי בירושלים.
ג.       פליטים? הפלסטינים לא יסכימו לשום סידור של "טיפטוף של 10,000" על תקן 'איחוד משפחות' או שרק "הקשישים של 48' יחזרו".
ד.      גבולות? ישראל יכולה להרשות לעצמה 5% לכל היותר. הרבה מאד מתנחלים יצטרכו להתפנות.
ה.      צעד חד צדדי הוא רעיון גרוע. בהתנתקות שרון "רצה לזרוק את הרצועה למובראכ שלא הסכים לתפוס". התוצאה: מדבר סיני של טרור.

חלק שישי – מה מציע אהוד יערי כ'ערביסט מקצועי' – מה כן?
א.      מכיוון ש"ישראל לא יכולה להרשות לעצמה בידוד מדיני"
ב.      ומכיוון שבעולם לא מבינים איך זה 'שתי מדינות לשני עמים ו-850 יחידות דיור חדשות'.
ג.       ומכיוון שכאמור לא יתכן 'הסדר קבע' שפירושו ויתור על כל התביעות וכן הלאה
ד.      "חייבים להכריח אותם להקים מדינה".
ה.      איך? באמצעות התניות של המדינות התורמות ועל בסיס "הצעה נדיבה" של ישראל: 85% מהגדה המערבית, כולל פינוי מתנחלים על פי הנדרש.
ו.        המדינה הפלסטינית תשתתף בניהול מזרח ירושלים; היא תזכה לתמיכה בינלאומית; ההסכם יהיה דומה במהותו ל'הסכמי שביתת הנשק' של 1949; "הסכם עם מימדים מדיניים מאד רחבים" אבל:
ז.       לא "סוף הסכסוך" ולכן גם אין צורך ב"הכרה פלסטינית במדינה יהודית"
ח.      ואם לא? "תוך שנתיים" אמר יערי לפני שנתיים, "הפלסטיני יגיד 'לא תודה' והעולם יגיד מה שיגיד".



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה