א.
ננסי פלוסי ציטטה משירו של אהוד מנור, 'אין לי ארץ אחרת'. התרגשות גדולה אחזה בציבור הישראלי כולל אלו הנושאים כמוני את השם המפורש, אהוד מנור.
'אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת' וכן הלאה. נו, האם לא ברור לכל בר דעת שתומכי טראמפ שרים בדיוק את אותו השיר רק שמבחינתם מי שמבעיר את האדמה האמריקנית הם הפסיכופטים-הפוליטיים הידועים בציבור בשם פרוגרסיבים?
לא, אינני רלטיביסט. אבל גם לא פנדמנטליסט. מלים מופשטות בכלל וכשחתומים עליהם משוררים בפרט, הם בדיוק מה שזה, מלים מופשטות, מלים שמנסות לגעת ואף פעם לא מסוגלות לגעת בהעדר תוכן והקשר.
כן, במקרה של הפסיכופטים-הפוליטיים תומכי טראמפ, אלו שעלו על הקונגרס, ועם כל הכבוד לטיעון האלמותי של ג'פרסון, לפיו 'עץ החירות מושקה בדמם של מהפכנים', ובכן כן, במקרה הזה אני עם ננסי פלוסי. אבל לא בכל מקרה ושיר, בדיוק כמו תמונה, לא שווה אלף מלים. רק אלף מלים שוות אלף מלים, וגם אז רק ואך ורק אם הן נשענות על הקשר, על תוכן, על עובדות.
ב.
חבר טוב שלי נוטה לעשות שימוש קבוע בביטוי 'החיה הכהניסטית'. הוא לא יחיד בעניין זה. יהושע פורת ז"ל למשל, אחד מגדולי ההיסטוריונים שהסתובבו כאן, במהלך ספר מדוקדק ועמוס פרטים, הנענה באופן מוחלט לכותרתו - 'במבחן המעשה הפוליטי' - ושנושאו הוא מיתוס 'האחדות הערבית' והשימושים שנעשו בו על ידי ציונים, בריטים ובעיקר ערבים, לא שומר על הקו הענייני והמדוייק בכל פעם שהוא מגיע לנאצים. לפתע הופכים אלו 'לחיה הנאצית', ל'חיה ההיטלראית' וכיו"ב דימויים זאולוגיים א-היסטוריים, א-פוליטיים, מוסרניים ולכן ריקים מתוכן.
בדיוק אותו התוכן בלעדיו שירים כמו זה ששימש את ננסי אתמול או את תומכי טראמפ שלשום ומחרתיים לא אומרים כלום.
מה עניין 'חיות' לתופעות אנושיות כמו כהנא או היטלר?? כלום ושום דבר. חיות לא כותבות היסטוריה ולא מתקוטטות על נראטיבים ואין להן מוסר-עתידי ממנו אמורים להגזר תכניות בהווה ואין להן תודעת עבר המשמשת לבחינת ההווה בדרכם לעתיד.
כל מה שלא מתקיים בחיות, מתקיים בבני אדם, ואנושיותם היא בדיוק במישור הזה, של החיבור בין תודעת עבר, הבנה מורכבת ורב מערכתית של ההווה, שימוש בטיעונים מוסריים כדי לתכנן את העתיד ולהפוך את כל זה לכלים פוליטיים שנועדו להבטיח את העתיד הזה.
ועכשיו קחו את כל מה שלא מתקיים בחיות וכן מתקיים בבני אדם, והנה אתם מקבלים את עמוד השדרה של הציונות, של חמאס, של מהטמה גנדי, של פרנקו, של רוזוולט, של מפאי, של הנאצים וכן הלאה.
לא, אינני רלטיביסט. העובדה שאני מעדיף את האידיאולוגיה הציונית של מפאי על פני האידיאולוגיה הנאצית - שתי אידיאולוגיות המתמודדות עם אותה שאלה, השאלה היהודית - גם היא חלק מאנושיותי, ולהפך.
ג.
בשעות הפנאי, ובמקום דואולינגו, כלומר כשאני נתקע בלי ספר, אני קורא באופן שיטתי את הברית החדשה. בהזדמנות מבטיח כמה תובנות על היצירה העלובה והמביכה הזו (נכון לעכשיו, אני אחרי הסינופטיים ובתחילת מעשי השליחים), אבל לא מבטיח לקיים.
בכל אופן, אולי עד לשלב הזה כבר פתחתם את אל הרומים פרק א' פסוק 17. 'צדיק באמונתו יחיה' כתוב שם, מבלי לשכוח להזכיר שהצירוף הזה מופיע בתורת היהודים. הוא אכן מופיע ולא רק שם אלא מאוחר יותר ישמש הביטוי המפורסם הזה כנקודת הסיום לדיון החזלי אודות תרי"ג מצוות, זה המופיע בבבלי מכות דף א' עמוד ב', אותו מדרש שמערכת החינוך שלנו מקפידה להסתיר כדי שחס וחלילה יהודוני זמננו לא יגלו שהמספר הזה, 613, הוא מדרש מתמטי בסגנון בבא-בובה.
אבל לא זו הנקודה, אלא ננסי, אהוד, החבר עלום השם וכל-חיתו-יער שלו, והנה מצטרפת למסיבה הברית החדשה. כי מה זה 'צדיק באמונתו יחיה' אם לא פלורליזם101 כלומר מבוא לחופש המצפון?
לא על פי הברית החדשה. 'צדיק' על פי שאול התרסי באיגרתו אל הרומים, הוא זה שמקיים את הצדק האלוקי (את תכניו כמובן קובע פאולוס אלא מי, שולמית אלוני?). ורק אז הוא יחיה.
ד.
ובחזרה לאהוד מנור.
הפלא ופלא, על פי הויקיפדיה, אהוד מנור כתב את השיר הזה בזמן מלחמת ההתשה כחלק מהגל החנוכלוויני המגוחך שלימים הפך לפרדיגמה של לא מעט מלומדים דה-מיקולו, לפיה ממשלת ישראל של גולדה לא עשתה כלום למען השלום.
הפלא ופלא, בדיוק אותו שיר ששימש את השמאל החנכולוויני המגוחך והנקלה, שימש מאוחר יותר את הימין בימי ההתנתקות אם אני לא טועה ואם אני טועה זה לא משנה כי הטיעון ברור.
מש"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה