מסכת עבודה זרה - או: כיצד ומדוע עלולות אידיאולוגיות להפוך למעשה אלילות

א.

 המצב האנושי - לפחות מימד אחד שלו - הוא של מתח קבוע בין תודעת הקיום לבין משמעותו. אין זו תודעה 'סתם' כי אם כזו המתלווה למאמץ ההתמודדות עם אתגרי הקיום. המחשבה שעם חיסול בעיית המחסור בזכות המהפכה התעשייתית 'סוף סוף' התפנה האדם לעסוק בשאלות הקיום מוטעית. גם במצבים הקיומיים הקשים ביותר מרחפת מעל מאמץ ההתמודדות שאלת המשמעות. כך היה, כך יהיה. זהו המצב האנושי.

ב.

כלים. זהו מותר האדם עם כל הכבוד לעוד כמה בעלי חיים שיודעים להפעיל כלים. כלי האדם באים בשתי צורות ולשתי מטרות: הכלים הנחוצים להתמודדות עם אתגרי הקיום והכלים הנחוצים לדווח באופן נהיר על אפשרויות המשמעות. זהו שורשה של השפה האנושית, שהיא עצמה כלי-על מקצר-דרך, שנתן לבני האדם יתרון עצום בזכות היכולת להעברה תרבותית בין-דורית.

ג.

השמות שנתן האדם לכוחות הטבע - מבעלי החיים וצמחים שסיפקו לו מזון ובריאות ועד לעצים ולאבנים שביטאו להבנתם של הקדמונים כוחות-על - עומדים בבסיס התרבות האנושית. אין לדעת איך בדיוק התרחש הגילוי, אבל במוקדם או במאוחר ידעו בני האדם לתת שמות מופשטים לכוח-על עליון עוד יותר על כוחו של מי שסימל את המים, את האדמה, את האש, את הפריון, את השאול וכדומה. על פי פרשנות רווחת שמו של האל העברי הקדום - יהו - משקף את הקול שיוצרת הרוח, ואפילו המלה 'רוח', שהיא קודם כל תופעת טבע "המסיעה עננים" כביכול, הפכה עם הזמן לניגודו של הגוף, לביטויו המובהק של עולם המשמעות.

ד.

גילויו של 'יהו', כוח עליון שהוא מעבר לרוח ולמים ולחום ולקור ולחושך ולאור, יצרה את הרוח השוללת, הביקורתית, כלומר את המשמעות הרואה בסגידה לכל מה שמתחת ל'יהו' כעבודה זרה. הטיעון אודות 'יהו' כ"יוצר אור ובורא חושך", כראש הבראשית והשמים והארץ וכל צבאם ומה שעל הארץ ומה שמתחת לה, ומה שלפנים ומה שמאחור ומה שלמטה ומה שלמעלה, הוא מיניה וביה שלילת כל סוג של עבודה זרה, וגם מבוא למדע אוניברסלי שתכליתו לספק הסבר כמה שיותר פשוט לכמה שיותר תופעות מורכבות. מונותיאיזם מוניסטי רוחני וגופני, משמעותי וקיומי גם יחד.

ה.

אבל גם עבודת 'יהו' עלולה היתה ואכן נפלה במלכודת של הנחת המבוקש. התוצאה מוכרת בשם 'ימי הביניים' במקרה הטוב, 'העידן החשוך' במקרה המדוייק יותר מנקודת המבט של המסע האנושי בעקבות מצבו. עבודת 'יהו' הפכה היא עצמה לעבודה זרה שהגדרתה תמיד אותה אחת: ייחוס כוחות עליונים לגורמים שעליונות הכוח מהם והלאה, או ליתר דיוק את מודעותם לפער בין מה שהם לבין מה שהם אומרים על עצמם שהם, הם מנסים - ובמשך מאות שנים הצליחו - לבטא באמצעות שקרים מעולם הרוח ואלימות מעולם הגוף. האינקוויזיציה - כמה אירוני השם הזה - היה שיאו המתבקש של התהליך ההיסטורי הזה. כי אינקוויזיציה פירושה חקר, והכנסיה שהפכה עצמה בפועל לאלילות יומרנית חסרת סיכוי, עשתה שימוש באינקוויזיציה ובכל הכלים שעמדו לרשותה על מנת למנוע מהאדם לחקור את מצבו האנושי.

ו.

הפתרון בא באמצעות המדע. המדענים הראשונים עדיין לא ראו סתירה בין אמונתם היוקדת בכל אמיתות הכנסייה שרובן היו שקר, לבין הצלחתם לפענח עוד תעלומות ולמפות עוד ארצות לא ידועות פשוטו כמשמעו ('אמריקה', 'אוסטרליה') ותרתי משמע (מהמיקרו-אורגניזמים מתחת לעור ועד למאקרו-דוממים מעל לאור). אבל ממשיכי דרכם הלכו וחידדו את ההבדל בין מדע כשיטה לגילוי תשובות על שאלות 'האיך והכיצד' לבין כל עיסוק אחר המתמקד בשאלות של 'מדוע ולמה'. הצלחת המדע עד היום היא כל כך אדירה שההבחנה הזו - בין גוף (עניינו של המדע) לרוח (עניינם של לא-מדענים לא משנה מי הם) מוצגת כתנאי להמשך ההצלחה המדעית. כך נפתחה הדרך להפיכת המדע לאלילות. המדען האליל מקפיד לא לשאול עצמו מהיכן יושג הדם האמור לזרום בצינור שהוא מתכנן לצורך כך מחיפה לאילת, או מה תפקיד קופסאות הציקלון-B שהוא משפר את תהליך ייצורן. הוא לא עוסק ב'למה ומדוע' אלא רק ב'איך וכיצד'. 

ז.

הסתירה הזו - מדע שנולד כמהלך של שחרור מאלילות של רוח אך יצר אלילות של חומר - עמדה ליד עריסת האידיאולוגיה. אין זה מקרה שהמלה עצמה גם היא נולדה בתוך אותו רחם היסטורי חסר רחמים לא פעם, שהוליד את המהפכות הפוליטיות הגדולות של המאה ה-18, הצרפתית קודם כל. המלה עצמה לכאורה לא מחדשת מאום שהרי פירושה המילולי מוכר ב-200 אלף שנות הומו סאפיינס שקדמו למהפכה הצרפתית, וקיבלו ביטויים אצל חמורבי, אותנא-פישתים, סידהארתא, המקרא, הומרוס וכיוצא באלו יצירות שביטאו לוגיה של אידאות, סדר של רעיונות, או במלה אחת: אידיאולוגיה. אבל עובדת הולדתה מלמדת על ההבדל בין מה שהיא סימלה לבין כל מה שקדם לה. ראשית: המדע. האידיאולוגיות המודרניות כולן, גם הפוסט וגם האנטי מודרניות (כמו האידיאולוגיה הפנדמנטליסטית), מתייחסות למדע, מודעות למדע, לוקחות אותו בחשבון, לטוב (כמו במקרה של הליברליזם והסוציאליזם) ולמוטב (כמו במקרה של האחיזם המוסלמיזם). שנית: רהיטות. האידיאולוגיות המודרניות מופנות לציבור אנונימי ולכן מנוסחות באופן כזה (הכרזת העצמאות האמריקנית או המניפסט הקומוניסטי הן דוגמאות מופת לכך). שלישית: פתיחות. האידיאולוגיות המודרניות הן אקלקטיות בהשפעותיהן ופתוחות לפיכך לפרשנות, כל פרשנות, מצד יודעי ח"ן (מנסחי האידיאולוגיה או אלו שהכריזו על עצמם או הכריזו עליהם כעל פרשניהן המוסמכים) ומצד - בעיקר מצד - 'הדיוטות' (כולל אידיוטים, כולל שימושיים).

ח.

האידיאולוגיות הן מפות המשמעות המודרניות, שמעצם היומרה שלהן - לא פעם היא מומשה בפועל (ע"ע הלאומיות הליברלית) - לחבר מחדש בין רוח לגוף, בין ההתמודדות על הקיום לבין דין וחשבון על משמעותו, ניתן להבין את הצלחתן הגדולה. בעוד המדע בראשית דרכו נאלץ לפרוץ קדימה תוך מחיצת וריסוק הדוגמות של הכנסייה (ע"ע וולטר ושות'), אילוץ שהביא כאמור ליצירת החיץ בין 'האיך והכיצד' לבין 'המדוע ולמה', מהלך שהביא להצלחתו של המדע ועם הזמן להפיכתו לסוג חדש של אלילות, הנה האידיאולוגיה נשענה על המדע, רכבה עליו והכפיפה אותו לציווי האנושי העליון: לחפש את נקודת המפגש בין גוף לרוח, בין אתגרי הקיום למשמעותו.

ט.

אבל קללת - או ברכת - המצב האנושי נותרה בעינה. קללת הברכה היא עם הפיכת הגילוי החדש לחזות הכל, משם קצרה הדרך לאלילות. נזכיר: אלילות היא ייחוס כוחות-על לישויות לא-להם. ברכת הקללה היא הגילוי המחודש של מצב האלילות. האדם הקדמון צדק כשראה באויר מים רוח ואש כוחות-על העומדים לפני כל תופעותיהם המוחשיות. האדם הקדמון טעה כשייחס לאויר למים לרוח ולאש את כוח-העל של מקור הדברים ופתרונם. משם נולד מושג האל, אחריו הגיע האל הכללי האחד 'יהו' ומהברכה הזו נולדה קללת האלהת נציגיו 'הנכונים' של 'יהו', ומהקללה הזו נולדה ברכת המדע שרק ניתוקו מהערכים איפשר לו להגיע להישגיו, מהלך שהביא את קללת המדען כרובוט, מכונה מתוחכמת נטולת רוח. מהקללה הזו נולדה ברכת האידיאולוגיה, והנה אנו כאן, אחרי 200 שנות אידיאולוגיה, עומדים בפני הקללה התורנית: הפיכת האידיאולוגיה לעבודה זרה, לאלילות.

י.

אידיאולוגיה היא אלילות כשהיא מוותרת אפילו על אחד מתנאיה הנזכרים: המדעיות; הרהיטות; הפתיחות. 

מדעיות בשירות אידיאולוגיה אלילית היא זו המבססת טיעונים על חצאי אמיתות הגרועים משקרים. הכנסייה בימי הביניים האמינה בהבלים שהפיצה. מפיצי האידיאולוגיה של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' יודעים במפורש שהם משקרים. מכחישי השואה מבססים את השקרים שלהם על אפראט מדעי (הערות שוליים, אינדקס ורשימה ביבליוגרפית). 

רהיטות בשירות אידיאולוגיה אלילית היא זו העושה שימוש ברטוריקה נוחה לאוזן והמלטפת את האגו הפרטי והציבורי ולא על מנת להנאיר עניינים מורכבים ומוקשים. מפיצי האידיאולוגיה של התחממות כדור הארץ עושים שימוש ב'תמונה אחת השווה אלף מלים' כשהתמונה למעשה לא אומרת מאום בכלל וביחס לעובדות החשובות בפרט. מפיצי האידיאולוגיה של חטיפת ילדי תימן בלקן ואקאטמפוקוסטן עושים שימוש בטיעונים מובנים מאליהם כמו 'התנשאות' ו'עדתיות'. 

פתיחות בשירות אידיאולוגיה אלילית היא פתיחות-לכאורה. היא פתוחה רק למה שמשרת את ההנחות המבוקשות של האידיאולוגיה. מפיצי האידיאולוגיה של 'הנכבה-נישול-כיבוש' מקפידים 'לזכור' ("ע"ע "זוכרות") רק מה שנוח ורק מהיכן שנוח. ההיסטוריה עבורם היא כחומר ביד היוצר ובלבד שהיא, ההיסטוריה, מייצרת את מה שמראש היא אמורה להוכיח. מפיצי האידיאולוגיה של 'כוחות השוק' מקפידים להצביע רק על העובדות המלמדות על נכונותה ולא חלילה על כל אלו המפריכות אותה.

י"א.

מה השלב הבא? קללת הברכה וברכת הקללה ימשיכו ככל הנראה לייצר את האנרגיה האנושית שתפרוץ את הדרך הבאה. איזה מינוח יהיה לשלב הבא? אין לדעת, ואין לכך חשיבות. כי דבר אחד ברור: האדם ימשיך במסע היצירה שלו, כל עוד אתגרי הקיום שלו והרצון לתת לו משמעות יעמדו בתשתית חייו. אין שום סימן שנתוני הבסיס הללו עומדים לעבור מן העולם. כל שנותר לקוות הוא שהמודעות להיסטוריה הארוכה של יצירת ההיסטוריה האנושית על ידי האדם, תהיה נוכחת יותר כך שמסע היצירה הזה יתנהל עם פחות תקלות, פחות תאונות, פחות מהמורות.