א.
העימות הישראלי בשאלת עתידנו, הביא לחזית הדיון את 'האופציה החילונית'.
לראשונה נתקלתי ברעיון להפוך את החילוניות לסקטור אצל שאול אמסטרדמסקי, עיתונאי שאני מאד מאד מעריך, מכל בחינה.
אחרי זה קיבלתי פמפלט מגושם שנכתב על ידי אשת אקדמיה מאונ' תל אביב.
גם הוא וגם היא הציעו כאמור להפוך את החילוניות לסקטור, ובאמצעות כוחו היחסי וכוחן של פשרות קואליציוניות, לשפר עמדות של הציבור החילוני ביחס לציבורים המנוגדים, בראשם 'המשיחי-מתנחלי' והחרדי כמובן.
לדעתי מדובר בטעות גדולה, גם מבחינה פוליטית, גם מבחינה מעשית אך עוד יותר מכך מבחינה תודעתית.
כפי שכבר נכתב בכותרת, הזהות הציונית היא הבסיס היחיד להמשך התמודדות נכונה על דרכה של ישראל (ודוקו: אינני כותב 'מדינת ישראל' אלא מכליל את המדינה, על שאלת יחסי הרשויות המגדירים אותה, בתוך מושג רחב המאפשר הכללת עניינים חשובים פי כמה מאופן מינוי השופטים, כמו למשל תרבות ישראל, החברה בישראל והכלכלה בישראל, וגם כמובן שכנותיה וסביבתה של ישראל).
ב.
מטרת הציונות היא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים.
איך אמור להראות הבית הלאומי? שאלה במחלוקת.
כיצד מוגדר העם היהודי ואיך מצטרפים אליו? שאלה במחלוקת.
איפה מתחילה ומסתיימת ארץ ישראל? שאלה במחלוקת.
מה הוא 'משפט העמים' בכלל ובפרט ביחס לזמן בו נעשה לראשונה שימוש ציוני בו (1897)? שאלה במחלוקת.
ג.
זווית המבט שלי לגבי השאלות הללו היא יהודית-חילונית-אתאיסטית.
אני יהודי כי נולדתי יהודי. אינני מרגיש 'נבחר' ואין לי שום רצון 'לשכון לבדד' ומסיבות רבות - קודם כל הרכב המשמש אותי - אני ממש רוצה וגם נהנה להתחשב בגויים.
ועל דרך החיוב: עם הזמן למדתי מה זה יהודי. אני שמח להיות יהודי, אני מבין לא מעט בעבר של היהודים, וגם קצת בהווה שלהם.
הגאווה היהודית שלי הובילה אותי למקצוע שלי. אני היסטוריון. עוסק בתולדות העם היהודי. האמונה היהודית שלי היא היסטורית. וכאמונה היסטורית, היא חילונית-אתאיסטית.
אני אתאיסט כי אני יודע בוודאות מספיקה שכל גרסאות האלוהות הן המצאות אנושיות, וכל ההגדרות האנושיות למושג האלוהים מעידות רק ואך ורק על בני האדם, ועל ההבדלים ביניהם לגבי שאלות של מוסר אנושי, מוסר חברתי, מוסר בינלאומי.
וההבדלים הללו לגבי הבנת מושג האלוהים לא 'רק' מבדילה בין נוצרים למוסלמים, ולא 'רק' בין מוסלמים שיעים למוסלמים סונים, ולא 'רק' בין נוצרים אוונגליסטים לנוצרים קוויקרים, אלא - וזה מה שחשוב כרגע - בין יהודים חרדים ליהודים חרד"לים ליהודים בגבעת שמואל, אלו ואלו ואלו אם זה לא ברור, 'יהודים אורתודוכסים', כלומר מאמינים בין השאר וקודם כל במתן תורה, בהשגחה כללית ובמרכזיותה של ההלכה בחיי היום יום.
ד.
אבל גם האתאיזם שלי, או החילוניות, אינן מכנה משותף ביני לבין חילונים דגולים כמו גדעון לוי, רוגל אלפר ושותפיהם.
מכאן, שחילוניות איננה יכולה לשמש מכנה משותף מעשי אפילו - תיאורטי בוודאי שלא - בדיוק כפי שדתיות-אורתודוכסית (קל וחומר אחרת) יכולה לשמש כמכנה משותף אפילו לא לאלו שמצהירים לה אמונים.
כי מכנה משותף מעשי הוא בדיוק מה שהוא, נמדד במעשים. ובעולם המעשים, שר הבריאות יעקב ליצמן, גבר חרדי שוביניסט אנטי-ציוני (מעצם היותו חרדי) קרוב אלי בהרבה מאשר שרת הבריאות החילונית הפמיניסטית הליברלית יעל גרמן, כי ליצמן החשוך היה בעד הכנסת בריאות השיניים לסל הבריאות ואילו גרמן הנאורה התנגדה אפילו להפלרת המים.
מה לי כחילוני הגאה ביהדותו ולכן מעוניין בהכפלת ובשילוש אפילו של שעות הלימוד של מורשת יהודית (על בסיס היסטורי כי אין בסיס ראוי אחר), ולחילוני כמו אור קשתי שרואה בכל אלו הדתה במקרה הטוב, מבוא לפשיזם במקרה הרע? מנקודת המבט המעשית הזו, אני, כחילוני, קרוב בהרבה למיכה גודמן ולכל 'דתי' אחר הרואה בהתחדשות יהודית - הנשענת כמובן על לימוד המורשת היהודית (על בסיס היסטורי כי אין בסיס ראוי אחר) - עניין חשוב ומהותי.
או מה לי כחילוני איש המעמד הבינוני-בינוני לחילונים המתגוררים במגדלי עזריאלי מנקודת המבט המעשית של השיכון? האינטרסים שלנו מנוגדים בתכלית הניגוד: אני רוצה דיור ציבורי והפחתה דרמטית של מחירי הקרקע, ואילו הם רוצים את ההפך הגמור. מנקודת המבט הזו האינטרס שלי בתחום השיכון, עולה בקנה אחד עם זה של רוב מצביעי ש"ס.
ובאותו עניין: מה לי כחילוני עם חילונים מסוגם של אורי יוגב שרואים בשירות הציבורי גיבנת, תקלה, וצרה צרורה שיש 'לקצץ לקצץ לקצץ' בה עד כלות? והרי מבחינה זו אני נמצא בדיוק באותו המקום בו נמצאים רוב מצביעי הליכוד למשל, ולא רק הם כמובן, המבינים שישראל ללא שירות ציבורי חזק, יציב, בטוח במעמדו ולכן יעיל, היא ישראל חלשה, מקוטבת ומתנוונת.
ה.
ואחרי שהבנו - אם רצינו להבין - שחילוניות (בדיוק כמו 'דתיות') היא משענת קנה רצוץ, וליתר דיוק לא משענת ולא שום דבר הדומה למשענת, לצורך המאבק על דמותה של ישראל, אין לנו אלא לשוב למקורות של ישראל הנוכחית, זו שמתגבשת כבר 144 שנים, חצי מהן לפני הכרזת המדינה, החצי השני אחרי ה' באייר תש"ח, והמקורות של ישראל הנוכחית הם הציונות.
אז מה זה ציונות? "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים" (תכנית באזל, 1897).
איך אמור להראות הבית הלאומי? שאלה במחלוקת. דעתי האישית היא שעל הבית הלאומי הזה לשאת צורה דמוקרטית, פרלמנטרית, מופרדת רשויות, מנוהלת על ידי אנשי ציבור הרואים במלאכתם שליחות ולא קרדום לחפור בו, אבל מבינים שהואיל ואנשים שונים רואים תמונות עתיד שונות, אין אלא לנהל את הבית הלאומי באמצעות פשרות קונסטרוקטיביות. ומתוך כך הם גם מבינים שהסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה בריאה הם כל אותם גורמים קיצוניים, רדיקלים, טהרנים, לא משנה מה צבעם, מה גודל הכיפה שיש להם על הראש, מה 'עומק' הז'רגון ""הפרוגרסיבי"" המפונפן שהם נוקטים בו, עד כמה הם עסוקים בסמליות השפה העברית וכן הלאה. או בקיצור: בית לאומי חייב להתנהל על פי גרסאות כאלו ואחרות של מרכז-מתון בכל תחום ובכל עניין.
כיצד מוגדר העם היהודי ואיך מצטרפים אליו? שאלה במחלוקת. דעתי היא שההגדרות הציוניות המקוריות, שראו בעם היהודי ציבור רגשי-תודעתי-תרבותי, היו נכונות בעבר והן נכונות גם לעתיד. או על דרך השלילה: אינני רואה שום יתרון ליהודי 'כשר' מבחינה הלכתית על פני יהודי 'לא כשר' שעלה מחבר מדינות העמים, בכלל ובפרט כשהעולה החדש מזדהה עם ישראל, בונה אותה במקצועו ומגן עליה בשירות צבאי, ואילו היהודי 'הכשר' משמיץ אותה, מפנה לה גב אבל מבלי שהוא שוכח ללקט את קצבאות הילדים (המרובים מדי) שלו.
איפה מתחילה ומסתיימת ארץ ישראל? שאלה במחלוקת. דעתי היא כדעת התנועה הציונית ב-1919, לפיה גבולה הצפוני של ארץ ישראל הוא הליטאני, גבולה המזרחי עובר איפה שהוא בין הרי ירדן למסילה החיג'אזית, גבולה הדרומי הוא מיצרי טיראן וגבולה המערבי עמוק בתוך סיני. על בסיס התפיסה הגיאוגרפית היסטורית הזו אני מוכן לנהל כל מו"מ שמטרתו לא לספק את מצפונם המיוסר של 'חילונים' מסוגו של דוד גרוסמן, ועוד פחות מכך את האינטרסים של 'מחלקת המדינה' האמריקנית, אלא להגיע למנוחה ולנחלה עם השכנים, שנכון לעכשיו, רובם ככולם, בוודאי החשובים ביותר (הפלסטינים הישראלים, הפלסטינים בארץ ישראל המערבית והפלסטינים הירדנים, רוב הסורים, כל הכוחות שמנהלים בפועל את לבנון ורוב אוכלוסיית מצרים), ממשיכים לשלול את עצם זכות ההגדרה העצמית שלי, והרי זה - זה ולא אחר - שורש הסכסוך. כל עוד אלו תנאי הבסיס, ובהתאם לתנאים אחרים, התיישבות יהודית בארץ ישראל, בוודאי המערבית, לא רק לגיטימית אלא רצויה ומבורכת. כי ב-144 השנים האחרונות, ההתיישבות היהודית תמיד הביאה ברכה.
מה הוא 'משפט העמים' בכלל ובפרט ביחס לזמן בו שימש לראשונה את הציונים (1897)? שאלה במחלוקת. דעתי היא שאמנם יש להמשיך ולכבד ואף לטפח את האופטימיות שאיפיינה הוגי דעות במאה ה-19, הרצל ביניהם, לפיה הרמוניה בינלאומית לא רק רצויה אלא אפשרית ואף עומדת ממש בפני מימוש מוסדי ('חבר הלאומים' למשל, או ההכרזה על מלחמת העולם הראשונה כמלחמה שתביא לסופן של המלחמות כולן), אבל בפועל כדאי לזכור כי במאה ה-21, מאה המתאפיינת נכון לרבע הראשון שלה בהגמוניה מצמררת של פייק-ניוז, מכל הסוגים - בענייני סביבה, פמיניזם, כלכלה, חינוך, פוליטיקה וכן הלאה - אין ברירה אלא להתייחס לכל הרעיונות הנשגבים הקשורים בצירוף 'משפט העמים' בחשדנות ובזהירות. או בקיצור: לא ברור אם יש משפט, ללא ספק יש עמים. והעמים במאה ה-21, גדולים כקטנים, עשירים כעניים, רחוקים כקרובים, עסוקים בניהול ענייניהם בשילוב של כבדהו וחשדהו, ומה שנכון לאנדורה או להודו, לדרום-קוריאה או לארגנטינה, נכון פי כמה לישראל.
ו.
כל אלו התשובות שלי לשאלות שנגזרות מהגדרת הציונות. על השאלות האלו יש לדון. התשובות שלי אולי מוטעות (להוציא את היסוד העובדתי שיש בכולן, כי עם כל הכבוד לטירלולי המאה ה-21, בלי כבוד לעובדות ולשכל ישר, אי אפשר להגיע לשום מקום), אבל הן אפשרויות לגיטימיות. כך או אחרת, השאלות הללו הן הבסיס להמשך הויכוח על דרכה של ישראל.
לא 'חילוניות' (ובוודאי לא 'דתיות'). ציונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה