"התמוטטות ההסכמות בבית הנשיא" וכן הלאה - או: מה היא הסכמה בחברה דמוקרטית ומה היא לא

א. שורה תחתונה

מס שפתיים: כן, בוודאי, היה נחמד אם המהלך בבית הנשיא היה מתגבש לכלל הסכמה, וכמו בימים העליזים של תחילת הטיפול בקורונה, היו יוצאים להם נתניהו וגנץ מחוייכים, מרביצים כיף עם המרפק - ואולי הפעם ממש עם הלשון - ומתגאים לספר לעם על האחדות שהושגה וכן הלאה.

ואחרי ששילמנו את מס השפתיים, הנה השורה התחתונה הנכונה לכל דמוקרטיה, הנובעת מעצם הרצון לקיים דמוקרטיה, ושהיא היא ההגדרה היחידה המעשית ההופכת את הדמוקרטיה לשיטה סבירה, מלאת דפקטים כידוע, 'הכי גרועה חוץ מכל שאר השיטות' כפי שניסח זאת צ'רצ'יל: ההסכמה היחידה היא על השיטות והדרכים לנהל את אי ההסכמות שיש כל הזמן לגבי כל נושא מעשי כמעט, מהבוקר עד הערב, מהיום הראשון של המדינה (ואפילו מהימים שקדמו לה) ועד יומה האחרון.

הנה זה בקיצור: דמוקרטיה היא סך כל הכללים המוסכמים לטיפול באי-הסכמות. נקודה.

ב. המגא-מטא-הסכמה הציונית כהוכחה לתיזה

אי ההסכמות בחברות אידיאולוגיות (ישראל וארה"ב הן דוגמאות ידועות לחברות כאלו), הן עמוקות ורחבות ומגוונות הרבה יותר מהממוצע כי הן חברות אידיאולוגיות ומכיוון שהן גם דמוקרטיות הרי שהפרשנות למרכיבי האידיאולוגיה העומדת בבסיסן מבטיחה שאי ההסכמות יהיו כאמור מגוונות רחבות ועמוקות פי כמה מאשר בחברות דלות-אידיאולוגיה כמו למשל במקרה של מיקרונזיה (והואיל ואני יודע כלום ושום דבר על מיקרונזיה, סביר להניח שאם אני טועה לגבי מיקרונזיה, הטעות היא לטובת - ולא נגד -הטיעון שלי).

ומה היא האידיאולוגיה העומדת בבסיס הדמוקרטיה הישראלית? הציונות. שהיא מקובלת על לכל היותר 70% מהציבור, וגם זה עם רוח גב ובירידה, אבל נכון לעכשיו מדובר ב-70% החזקים והמשמעותיים יותר, כי הם כוללים את כל אלו שבזכות הזדהותם הכזו או האחרת עם האידיאולוגיה הציונית, הם גם מושכים בעולה ומקיימים את מצוותיה והלכותיה (בנין אומה, שמירת אומה, מימון הבניה והשמירה הן בכסף והן בזמן והן בתעצומות נפש).

והאם אני לא סותר את עצמי בעצם הטיעון הזה שהציונות היא הבסיס לאי-ההסכמות כשבפועל קורה לכאורה להפך? לא.

כי הנה האידיאולוגיה הציונית המוסכמת, והנה האופן בו ההסכמות הכלליות-העקרוניות (שהן חשובות מאד אך לא משנות את התיזה, אלא להיפך, מוכיחות אותה) מוכיחות את תיזת אי-ההסכמות:

בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים. זו האידיאולוגיה הציונית המוסכמת (על מי שהיא מוסכמת).

בית לאומי? איך בדיוק. מה היחסים בין רשויותיו. האם לבית המשפט זכות לפסול חוקים. איך ממנים יועצים משפטיים החיוניים כל כך לניהול הבית הלאומי. או ראש ממשלה או נשיא או ועדה למינוי שופטים. סתם המצאתי דוגמאות, ככה מהראש, הדמיון שלי פרוע.

העם היהודי? מה כרטיס הכניסה? הנכד? הנין? הרבי מלובאוויטש? טבילה בחמי אומן? התפרעות על מדשאות סמי עופר? או הזדהות עם העם היהודי כפי שחשב שר הפנים ישראל בר יהודה? אני מניח שניתן לזהות את אי ההסכמה. ואם לא, הנה כתובת המייל שלי, אשמח להבהיר ואפשר כמובן לכתוב תגובה למטה udimanor@gmail.com

ארץ ישראל? באמת יש צורך לפרט?? ידעתי. ממש לא.

משפט העמים? נו, על זה הויכוח כבר מאז ימי הרצל.

בקיצור, הטיעון ברור.

ג. תקציר חלקי של תולדות ''ההסכמות'' של מדינת ישראל (כלומר מהלכים דרמטיים שננקטו חד-צדדית ע"י מדינאים שהיו משוכנעים שזו הדרך ההכרחית להציל את ישראל או לפחות להבטיח לה עתיד נכון יותר)

להלן רשימת כותרות. המשותף להן - החלטות דרמטיות שהתקבלו באופן חוקי, כלומר על פי כללי קבלת החלטות שגם אם סבלו או נהנו מאי הסכמה היו בכל זאת כללי המשחק, ושגם אם בחלקן נהנות עד היום מהסכמות נאות (או לפחות נהנו בעבר מקונצנזוס נרחב), הן ללא ספק הותירו ציבורים משמעותיים מתוסכלים לגבי עצם התקבלותן כמו גם לגבי האופן בו התקבלו.

לטובת יצר הסקרנות, הגם שאין לזה חשיבות החורגת ממשקלי הזעום באוכלוסייה, הוספתי בסוגריים מרובעים את דעתי [ולמה אין לזה חשיבות? כי ברור לי שיש כך וכך אזרחים המשוכנעים כמוני בכל הדעות שלי ומולם ככה וככה אזרחים שמשוכנעים שאנו טועים.. וכמובן שאנשי הככה וככה משוכנעים שאנחנו בוגדים ופשיסטים וכן הלאה, ולהפך, חוץ ממני בכל אופן שמנסה לזכור שאף אחד לא בוגד ואף אחד לא פשיסט]:

מאי 1948: ההחלטה על הכרזת המדינה בלי לציין גבולות ובלי להזכיר את המלה דמוקרטיה במגילת העצמאות (הממשלה הזמנית) [דעתי האישית: יופי!]

יוני 1948: לעצור בכוח את הסרבנות ההמונית של האצ"ל-לשעבר בחופי ויתקין, תל-אביב וברחבי הארץ (הממשלה הזמנית) [דעתי האישית: יופי!]

1950: ההחלטה על ניסוח חוקי יסוד 'פרקים פרקים' במקום חוקה (כנסת ישראל) [דעתי האישית: יופי!]

1956: הצעדת ישראל בנתיב של רכישת יכולת גרעינית-צבאית (ראש הממשלה, מנכ"ל משרד הבטחון והרמטכ"ל) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

1967: ההחלטה לשחרר את הגולן על בסיס מהלך נמרץ של קצין מודיעין שמידע שליקט באמצע הלילה איפשר לאיין את טיעוני הסרק של שר הבטחון שאין לעלות על הגולן ושאם למתיישבי אצבע הגליל לא נוח שיזיזו את הישובים 10 ק"מ מערבה ויחרשו את השדות עם טנקים [דעתי האישית: יופי!]

אוגוסט 1970: ההחלטה להפקיר את תעלת סואץ למערכת הנ"מ המצרית (שר הבטחון דיין) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

ספטמבר 1970: ההחלטה לעצור את הסורים מלסייע לאש"ף להפיל את חוסיין (סגן ראש הממשלה בתיאום עם ארה"ב ובניגוד לדעתו של שר הבטחון) [דעתי האישית: יופי!]

ספטמבר 1970: ההחלטה לחבל באפשרות לתרגם את הסיוע הצבאי העקיף בהצלת משטר חוסיין למהלך מדיני של 'יריחו תחילה' (שר הבטחון דיין) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

אוקטובר 1973: ההחלטה לא להפעיל את האמצעים המיוחדים (ראש אמ"ן) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

ספטמבר 1978: ההחלטה למסור את כל סיני למרות שהמצרים לא ציפו לויתור על כל סיני (שר החוץ דיין) [דעתי האישית: חבל!]

1982: קביעת מטרות מדיניות מרחיקות לכת למלחמת לבנון (שר הבטחון שרון) [דעתי האישית: חבל שלא הצליח אבל מי שלא מבין שמלחמה הזו כמו כל מלחמה היו יעדים מדיניים לא מבין מה קורה סביבו ולפחות יעד מדיני אחד חשוב הושג: הקאתו של ערפאת מהאזור. אל דאגה, תוך 11 שנה ביילין ופרס יאיינו את מה שעשה שרון בסיועו של ח"כ רבין מהאופוזיציה, ויפתיעו אפילו את ערפאת כשיסדרו לו כרטיס בביזנס - בתא המיטען הוא ישים נשק - לרמאללה]

1985: ההחלטה להפקיר את אזרחי ישראל עד היום לעוצם ידם של פקידי האוצר, המתעללים בכל השירותים הציבוריים, על בסיס 'חוק ההסדרים' שקיבל תוקף תיאולוגי כמעט במהלך מימושה של תכנית הייצוב (שמעון פרס) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

1993: ההחלטה להחזיר את ערפאת מהקבר המדיני, ולהפוך את 'אוסלו' לכלי ריק מתוכן שכל מטרתו הושבתו של ערפאת ברמאללה, לאחר שגורש מהאזור שלוש פעמים (1968 מהגדה המערבית, 1970 מהגדה המזרחית, 1982 מביירות) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

2000: ההחלטה לקבוע רף מחיר חסר צידוק וסיכוי לפתרון הסכסוך מול הפלסטינים ומול הסורים (ראש הממשלה ברק) [דעתי האישית: נורא ואיום!]

2005: ההתנתקות [דעתי האישית: חבל!]

2019-2022: הצעדת הישראלים לקלפיות חמש פעמים בשלוש שנים [דעתי האישית: נורא ואיום!]

2022: הצעדת המערכת המשפטית לשינוי דרמטי (כי אכן בית המשפט מגזים בפסילת חוקים, כי אכן מותר לחשוב על דרך אחרת למינוי שופטים, כי אכן יועצים משפטיים אמורים להיות יותר יועצים מאשר עריצים משפטיים, כי אכן עילת הסבירות כפי שהיא מיושמת בדור האחרון נגועה באי סבירות עמוקה) [דעתי האישית: יש מקום לשינוי משמעותי, אין מקום להיסטריה]

ד. ולכן השאלה היחידה הרלבנטית למאבק פוליטי הוא התוכן הפוליטי של הגורמים הפוליטיים הרלבנטיים

כמו למשל איך זה ש'המחנה הלאומי' מכליל בתוכו באופן אוטומטי, כעניין שאין להרהר אחריו, את הציבור החרדי.

או מצד שני: איך זה שגורמי מרכז למיניהם פוסלים מראש קואליציה עם מפלגה כמו 'הליכוד', כשברור לחלוטין שבעתיד הנראה לעין אף מפלגה לא תזכה ב-61 מנדטים (וגם ב-45 לא) כך שהשאלה בישראל היא לא האם תהיה קואליציה אלא מה יהיה הרכבה (למשל, סתם בתור דוגמא דמיונית: קואליציה שתורכב מארבע-חמש מפלגות ציוניות באזור חיוג מרכז-ימין, או קואליציה שתכלול, שוב, זו סתם דוגמא דמיונית ולא באמת אפשרית, את בן-גביר כשר לבטחון פנים).

ובנוסף: להבין איך פגר-מת פוליטית כמו אהוד ברק מנסה לעשות הכל כדי לחזור ולעלות על הגלגל, ושלכן הוא יעשה ויגיד הכל כדי שיהיו מספיק אידיוטים שימושיים (הם באים כידוע בכל הגדלים הצבעים המידות הדעות והגישות) שיעזרו לו לשוב לגלגל. 

ואולי הכי חשוב: להבין שגם את כללי המשחק אפשר לשנות, אבל גם אז רק על פי כללי המשחק

ה. ומה אסור לעשות בשום אופן (אם רוצים דמוקרטיה)

לסרב, לפגוע בפרטיותו של כל אזרח, לא משנה מה מעמדו ותפקידו או מה הוד מעלתו הצדיק חושב על שיטתו דרכו וכוונותיו.