120 שנה לפטירתו של הרצל שלנו, על פי התאריך הלועזי בכל אופן (3 ביולי 1904): תקציר מנהלים לאלו ששכחו או רוצים להרחיב או ללמוד את הבסיס

 א. הוא לא נולד למשפחה מתבוללת. משפחתו - כמו בערך מחצית מיהודי הונגריה - אחזה בתפיסה 'ניאולוגית', שזה סוג של רפורמה, ועם כל הכבוד לכל מעקמי האף, זהות יהודית היתה בביתו גם היתה.

ב. הרצל הכיר אנטישמיות מגיל צעיר. כבר כשהיה סטודנט סורב להתקבל לאחווה אוניברסיטאית (מהסוג האווילי ממילא הנפוץ כל כך בסדרות אמריקניות) על בסיס היותו יהודי. הוא היה אז בן 22.

ג. מה שמוביל לעניין דרייפוס: אין שום קשר ולו מקרי בין פרשת דרייפוס להפיכתו של הרצל לציוני. דרייפוס הופלל ב1894 ושמו הפך לפרשה מדוברת בעולם כולו לא לפני 1897, כשכידוע (???) הרצל החל לכתוב את יומנו הציוני באמצע 1895 ואת ספרו מדינת היהודים פירסם בפברואר 1896. ואם הטיעון הוא שהרצל "הזדעזע" מפרץ האנטישמיות שעלה כביכול כתגובה לידיעה על קצין יהודי בוגד, הרי שזהו טיעון סרק מגוחך: אנטישמיות בצרפת התקיימה הרבה לפני שדרייפוס סיים בית ספר יסודי, והרצל שהכיר אנטישמיות כבר מהבית בוינה, כתב על אנטישמיות בצרפת מאז שהחל לשרת את עיתונו ככתב חוץ בפריז, שירות שהחל ב-1893, כלומר לפני הפללת דרייפוס. אז מה הקשר בין דרייפוס להרצל? שום קשר.

ד. מי אחראי על הקשר בין דרייפוס להרצל? הרצל. למה? כי ב1899 הוא עשה שימוש ("מינף") את תפוצתה של פרשת דרייפוס כדי לעשות נפשות לציונות. למה שיקר? כי זה מה שעושים מדינאים מדי פעם, כי המטרה שלהם היא לא לכתוב היסטוריה, אלא לעשות אותה.

ה. התרומה החשובה ביותר של הרצל לתקומת עם ישראל בארצו היא זו, לא לפי הסדר: 1. הפיכת השאלה היהודית לפומבית בעיקר על ידי הגדרת פתרונה במונחים הכי מרחיקי לכת שאפשר: מדינה יהודית תוך 50, אם לא תוך 5 שנים. 2. יצירת המסגרת להפיכת בעלי הדעה לבעלי הדעה, תוך שהם דוחקים הצידה את בעלי המאה. או במלה אחת: קונגרס. 3. קרן קיימת לישראל. 4. בנק אוצר היהודים. 5. דיפלומטיה מורכבת בליבה השאלה מה יאפשר לאכול ענבים, תוך הקפדה על מאמץ להמנע מלהתאהב בריבים עם השומר.

ו. אם רוטשילד היה ציוני והרצל היה ציוני, אז אחד מהם לא היה ציוני וזה לא הרצל. כלומר רוטשילד תרם ממון וכבוד להתיישבות בארץ ישראל, אבל ציוני הוא לא היה.

ז. אם אחד העם היה ציוני והרצל היה ציוני, אז אחד מהם לא היה ציוני וזה לא הרצל. כלומר אחד העם תרם כמה רעיונות וטקסטים ותובנות לגבי התרבות היהודית המתמרדנת, אבל ציוני הוא לא היה.

ח. פרשת אוגנדה איננה ביטוי לטריטוריאליזם של הרצל כביכול, אלא למעוף המבריק שלו כדיפלומט. הצעת אוגנדה לא נועדה להחליף את יעד הציונות (ארץ ישראל) אלא לקבע את הקשרים הרשמיים בין תנועה חלשה וחסרת משאבים לבין האימפריה החשובה ביותר באותם שנים (בריטניה).

ט. אלטנוילנד איננו ספר מתכונים לבניית אומה אלא טקסט שמטרתו לתת השראה לאופן בו אפשר לנהל ציבור באופן הרמוני ועל בסיס רצון טוב ושיתוף פעולה. הרצל ידע היטב את אופי האדם כפי שהוא, אבל ידע שאופי האדם כולל גם את האפשרות המצויירת באלטנוילנד.

י. הרצל טעה לגבי חולשתה וקוצר ידה של השפה העברית. כבר בימים בהם עמלו הוא ועוזריו לתרגם את 'מדינת היהודים' לשפות אחרות, הוא גילה לתדהמתו שיש במזרח אירופה ציבור משמעותי של יהודים העושה שימוש תכוף בשפה העברית. בו ברגע הוא גם החליט ללמוד עברית, ובביקורו בארץ ישראל (אוקטובר-נובמבר 1898) הוא הבטיח לאיתמר בן אב"י שאביו היה נביא (גבר כלבבי), שסנט בהרצל על בורותו בעברית, שבביקור הבא הם ידברו ביניהם עברית. הרצל לא הספיק.

י"א. הרצל נקבר בוינה. בצוואתו ביקש שבבוא היום יובאו עצמותיו ועצמות משפחתו למדינת היהודים. כך אכן קרה, אבל בשלבים המעוררים שאלות ותהיות ומספקים (עוד) חומר למחשבה: עצמותיו הובאו לקבורה ב-17 באוגוסט 1949, בראש גבעה שמאותו היום נקראה על שמו וידועה עד היום כ"הר הרצל". עצמות בני משפחתו הובאו לקבורה עשרות שנים אחר כך, ככל הנראה מכיוון ששתי בנותיו ובנו לא הוסיפו כבוד לאישיות כמו חוזה המדינה. עוול זה מלמד יותר "עלינו" (כלומר על אלו שקיבלו, כלומר לא קיבלו, את ההחלטות) מאשר עליהם.

י"ב. כל המידע שהוצג כאן זמין מזמן בכל מקום בו מייצרים מידע (בדפוס ובדיגיטל). למרות זאת דמותו של הרצל מסתכמת עבור רוב הישראלים בדימוי של ההוא עם הזקן על המרפסת, של זה שהפך לציוני בזכות דרייפוס ("איזה מזל שיש מסעות לפולין ככה אפשר להבטיח זהות ישראלית"!), של זה שבא ממשפחה מתבוללת ולכן לא היה לו אכפת להמיר את ארץ ישראל באוגנדה. בפעם האחרונה שבדקתי, "אפילו" במוזיאון הרצל הממוקם כמה מאות מטרים מקברו על הר הרצל, ממחזרים ומשחזרים ומשכפלים את ההבלים אודות דרייפוס והרצל, הרצל והמשפחה המתבוללת וכן הלאה.

טוב שיש בלוגים חופשיים (שאף אחד כמעט לא קורא, כפי שאף אחד - כולל לא מנהלי מוזיאון הרצל, והלוואי ואני טועה בעניין זה, ואם אני טועה אשמח ללמוד על כך - לא קורא מקורות מקיפים ומפורסמים יותר, כמו למשל מאמרו של אבינרי בן עשר השנים שפורסם בהארץ על אי הקשר בין דרייפוס להרצל, או מאמרו הנפלא בן ה-33 כבר, של ישעיהו פרידמן על אי הקשר בין הרצל לטריטוריאליזם כביכול שממשיכים לייחס לו גם הוט-שוטס למיניהם א-פרופו קונגרס אוגנדה). 

אוהבים אותך הרצל. אוהבים. יודעים עליך כמעט כלום, גארנישט, נאדה ושום דבר, או חמור מכך, מפלילים אותך בשלל הפללות, אבל אוהבים אותך.

תודה הרצל. בזכות הממלכתיות שבראת כמעט יש מאין, אנחנו מסוגלים - אם רק נרצה ולא נראה בכך אגדה - להתמודד עם מלחמת הקוממיות העכשווית שלנו.

תודה