אני עושה כאן אתנחתא, בטרם אתחיל להקשיב מאבי את סיבת פרוץ המלחמה עם איטליה. נטלתי לידי את עתון "ידיעות אחרונות" מיום ו' בחשוון התשנ"ד 25.10.93. השלכתי מבט על כותרת הידיעה הראשית ואני קורא כי "700 אסירים פלשתינים ישוחררו היום ממתקני הכליאה" ומתחתה מופיעה ידיעה באותיות גדולות "שני חיילי צה"ל נחטפו ונרצחו". חיילי המילואים אהוד רוט ואילן לוי, היו בדרכם לחופשה מגוש קטיף, לקחו טרמפ במכונית ישראלית. החמאס נטל אחריות על הרצח. תגובת ראש הממשלה רבין: "נילחם באויבי השלום." הימין טוען ואין לשחרר אסירים". אני שואל את עצמי, עד להיכן הגענו עם הפלשתים האלה, אני נזכר באינתיפדה הראשונה שעשו יושבי פלשת העתיקים – חטיפתה של שרה אמנו מידי אברהם אבינו ע"י אבימלך מלך גרר, ריב הרועים. אברהם חופר בארות, עבדי אבימלך סותמים אותן. המעשה חוזר ונשנה עם יצחק אבינו הפותח בארות שסתמום עבדי אבימלך. מילתם של הרוצחים אינה מלה והבטחתם היא שקר וכזב. הם לא יסבלו כי יהודים "יגזלו את אדמותיהם" "בדם ובאש נפדה אותך פלשתין" "בילאדי, בילאדי, אדמתי אדמתי, ישירו, וינופפו בדגליהם. ומה עם "מסמך העקרונות" שנחתם? ומה עם שיחות טאבה. "נתמקד במלחמה נגד המתנגדים, הרוצים לפגוע בשלום ולהרגו", קולו של ראש ממשלת ישראל בוקע דרך גלי האתר, אני חושב בלבי, וכי הפסדנו את מלחמת הקוממיות, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, שאנו נכנעים לארגון שחרור הפלשתיני? ובינתיים משפחות הנרצחים מבכות את יקיריהן אך השמחה שורה בבתי הפלשתים. (עזריאל הירש, נועדים ביום קרב, 1995, עמ' 67).
ואני ממשיך לשמוע אזהרות כנגד "יהודים משיחיים". בדיוק. חוץ מזה שהכתובת בכיוון ההפוך, זה שאליו מצביעות שלוש האצבעות המקופלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה