י

י

יום שני, 26 בנובמבר 2012

שני קטעים לא קשורים(?) - קצרים ומרתקים(!)



1. דיכאון הוא עניין רציני. זה לא משהו שקורה בעקבות דייט גרוע או סוף שבוע שלא עלה יפה. אני מדבר על דיכאון קליני, שהוא הרקע לחיים שלמים, רקע של צער וחרדה, תחושה ששום דבר לא מצליח, שתחושת תענוג אינה זמינה כלל וכל האסטרטגיות שלך קורסות. דיכאון כזה היה מוכר לי מאד, ואני שמח לדווח ומודה על כך שבשלב מסויים, מאוחר בחיי, בחסדם של מורים טובים ומזל טוב, הוא התנדף לאיטו ולא חזר באותה אכזריות. אני מקווה שזה עבר ואני מקווה שזה לא יחזור...זה לא מגרש משחקים עבור אף אחד מאתנו . אהבה היא הפעילות המאתגרת ביותר שאנשים מתנסים בה. יש לנו תחושה שאנו לא יכולים לחיות בלעדיה ושלחיים יש מעט מאד משמעות בלעדיה.אנחנו מוזמנים לזירה הזו, שהיא מסוכנת מאד, כי יש בה הרבה הזדמנויות לאכזבה ולכישלון. אין שום לקח ברור שאפשר ללמוד , מכיוון שהלב תמיד נפתח ונסגר, הוא תמיד מתרכך ומתקשה. אנחנו תמיד חשים אושר או עצבות. אחרי זמן מסוים מצבור הכישלונות בתחום הופך להיות משמעותי.אני חושב שאנשים שממשיכים לעשות זאת, למרות הכישלון ולמרות הקושי של יצירת קשר עם האחר, הם בני מזל. יש הרבה אנשים שנסגרו, ויש תקופות בהן אנו חייבים להיסגר רק כדי להתארגן מחדש..." (ליאונרד כהן על דיכאון ואהבה, בראיון שהתפרסם במוסף "ידיעות")

2. טרביטש-לינקולן, איגנציוס טימותי, 1879-1943
הרפתקן בינלאומי. נולד בהונגריה. המיר דתו ללותרניות בגרמניה (1900). שימש מסיונר פרסביטריאני בקנדה. עבר לאנגליה ושימש כומר אנגליקני. נעשה קויקר ונבחר ציר לפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית. במלחמת העולם הראשונה שימש צנזור צבאי. הואשם בריגול לטובת הגרמנים. נמלט לארה"ב, אך הוסגר לידי הבריטים ונידון לשלוש שנות מאסר. עבר לגרמניה והשתתף בנסיון ההפיכה הצבאית של קאפ (1920). נמלט לבלקנים ומשם לסין. עבר לבודהיזם והוסמך ככהן דת בודהיסטי בשם צ'או-קונג. ישב בשנחאי והיה מרגל יפני ומשתף פעולה עם היפנים עד כיבוש סין. פירסם כמה ספרים בכמה שפות, ביניהם 'אוטוביוגרפיה של הרפתקן'.
(יגאל עילם, 1000 יהודים בעת החדשה - לקסיקון, זמורה-ביתן-מודן,1974, עמ' 129)



תגובה 1:

  1. סיפור השני על טרביטש-לינקולן כבר בשורה השנייה התחלתי לצחוק.

    השבמחק