במדורו
'עבר שבוע' בגליון 'הזמן הירוק' מה-7.8, דיווח יעקב לזר על "שני מרצים בבר
אילן". האחד, ד"ר אורי וייס והשני, ד"ר מרדכי קידר. הראשון הביע את
עמדתו על "פשעי המלחמה של ישראל". השני הביע את דעתו על הקוד המוסרי של
ערבים המשתייכים לארגונים כמו חמאס ומזדהים עימו. לזר הביע התפעלות מהעובדה שבעוד
שמהקורס של ד"ר וייס פרשו 30 סטודנטים שלא יכלו לשאת את "הסטטוסים"
של המרצה האמיץ, הנה מהקורסים של מרדכי קידר אף אחד לא פרש. כפתור ופרח. הנה
"העיתונות" שלנו – הפעם בידיו האמונות של לזר – שוב מצאה 'איזון', כלומר
חוסר איזון, המבטא – בר אילן כבר אמרנו? – את הפשיזציה של החברה הישראלית. היי!
בשביל זה אנחנו - העיתונאים הנאורים –
קיימים!
האמנם?
הנה מה שמצופה מגוף שמנפנף מבוקר עד ערב בדגל עליו רקומה הסיסמה 'זכות הציבור
לדעת'. ובכן, זכות הציבור לדעת במקרה הזה שבעוד שד"ר מרדכי קידר הוא מזרחן
מומחה, ושאת הדברים שהביא הוא מציג כעובדות, ושאם מדובר בטעות או בעיוות רק
באמצעות עובדה-מפריכה ניתן להעמיד את דבריו כחסרי בסיס; הנה הד"ר אורי וייס
הוא מומחה לכלכלה מיקרו, כלכלה מאקרו, תורת המחירים, וכלכלה למנהלים,
מקצועות שכל קשר בינם לבין הסכסוך במזרח התיכון תלוש וקלוש, ושלכן דעתו על
"פשעי המלחמה של ישראל" איננה טובה או חשובה יותר מדעתו של אחרון מפצחי
הגרעינים בחוף גורדון בתל אביב.
אבל
לזר לא יטריח עצמו בזוטות כגון אלו. איך אמר מי שאמר? המדיה היא המסר. ובמקרה הזה
הכותרת אומרת הכל: "שני מרצים בבר אילן". וחזקה על הקורא הנאמן של שלוחת
אימפריית הנאורות המצויה במשולש שוקן-שיינקין-שייח מוניס, ש'הכותרת היא המסר'.
"בר אילן?" – נו, ברור. פשיסטים כולם.
אדרבה,
הגדיל לזר לעשות כשאת האייטם החביב הזה הוא סיים בשנינותו האופיינית:
"ד"ר קידר גם לא פירט מי אמור לבצע את מעשי האונס הנדרשים. יחידה מיוחדת
של צה"ל? של השב"כ?" והרי ממה נפשו. אפילו בותיקן של האנשים
החושבים – 'הארץ' – הקפידו לצטט את ד"ר קידר שאמר בדיוק בעניין זה: "אנחנו לא יכולים לנקוט כמובן צעדים כאלה", ובתגובה להתלהמות הצפויה והשגרתית המאפיינת את 'הנאורים' הבהירה
הנהלת בר-אילן בתאום עם ד"ר קידר, כי: "אין בדברים של ד"ר קידר חס
וחלילה משום המלצה לעשות מעשים מתועבים כאלה. הכוונה היתה להגדיר את תרבות המוות
של ארגוני הטרור. ד"ר קידר תיאר בדבריו את המציאות המרה של המזרח התיכון ואת
קוצר ידה של מדינת חוק מודרנית וליברלית להילחם בטרור של מתאבדים".
כאמור,
חובת ההוכחה שטענותיו המדעיות (כן, יש דבר כזה) של קידר אינן אמת, על מומחים
בתחום. הישועה בתחום זה לא תבוא ממרצים לכלכלת מאקרו כמובן. הם ימשיכו לפרסם
'סטטוסים'. פעם היה זה תפקיד שעיתונאים
ראויים לשמם לקחו על עצמם. איך? פשוט: מחפשים מזרחן אחר שיוכיח שלארגונים כמו
'חמאס' אין 'תרבות מוות' מהסוג שתאר קידר. אלא שהיום בדרך כלל העיתונאים – בעיקר
במחנה שלקח מונופול על הנאורות - הם בסך
הכל תועמלנים שמדקלמים סיסמאות. מספיקה להם אפילו הכותרת: "שני מרצים בבר
אילן". נו, בר אילן, מה עוד יש להוסיף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה