י

י

יום חמישי, 3 בדצמבר 2015

כמה דברים הקשורים לויכוח על הציונות

על כל אדם העוסק בנושא, (גם אם הוא לא יודע מאומה, או מצד שני ניגש לנושא באמצעות מסמכים בהנחה שמסמכים מדברים בעד עצמם  - הם לא, כמו תמונה שגם היא בניגוד לאגדות ידועות לא שווה אלף מלים, גם מסמך דורש פרשנות וקונטקסט), לשאול עצמו שלוש שאלות פשוטות בתכלית, שאינן תלויות כאמור לא בידע זעום ולא בידע עצום:

א. האם יש דבר כזה 'עם יהודי', כלומר האם ליהודים מותר להגדיר עצמם כ'עם' (בדומה, למשל, לזכותם של פלסטינים לעשות זאת)
ב. האם לעם היהודי הנזכר יש קשר כלשהוא לארץ הזו המוכרת בשם 'ארץ ישראל'?
ג. האם מותר לעם היהודי לרצות לממש את זכות ההגדרה העצמית שלו בארץ ישראל?

תשובה שלילית על השאלה הראשונה, מייתרת את המשך הדיון. תשובה חיובית על הראשונה ושלילית על השנייה, מחייבת הסבר ונימוק. 

הטענה "שבארץ הזו ישבו ערבים" היא לא מספיקה בלשון המעטה. שהרי ערבים לא ישבו בכל הארץ הזו. מי שטוען שמספיק שערבי אחד יושב בארץ הזו כדי לשלול זכותם של לא-ערבים להתיישב בה, גם הוא צריך לספק נימוק משכנע, בכלל ובפרט אם הוא נשען על ערכי הנאורות והסובלנות (שהם הערכים המשמשים באופן שיטתי כבסיס למתקפה האנטי-ציונית). 

מי שטוען שהארץ הזו היא חלק  מ'מהמרחב הערבי', צריך לתת תשובה רצינית לשאלה מה מקומם של לא-ערבים במרחב הזה? עוד שאלה שכדאי לו לשאול, היא מה ההבדל בין ההכרזה הזו להכרזה של מנהיג אחד עם שפם שפעל בשם 'המרחב' של הגזע שלו לפני כמה עשרות שנים. 

מי שמקבל את עצם קיומו של עם יהודי ואת זכותו להגדיר עצמו כפי שהוא רוצה (היהודים המכונים ציונים עשו זאת במונחים של תחייה לאומית והם כמובן התווכחו וממשיכים להתווכח על תכניה המדוייקים), אבל שולל את זכות ההגדרה הזו בארץ הזו, חייב לתת תשובה רצינית על השאלה מדוע ליהודים אסור וללא-יהודים מותר. 

אם התשובה היא שהארץ הזו היא כאמור חלק מהמרחב הערבי, מדוע הוא מתעקש בשם הפלסטינים על גבולות כאלו ואחרים? מדוע הוא מקבל את קיומן הנפרד של מדינות שונות במרחב הערבי? על סמך מה הוא מתנגד לקיומם של כוחות ערביים אותנטיים כמו דעאש וחמאס? 

שוב, אם התשובה היא שדעאש או חמאס שוללים את הערכים המתקדמים של שוויון וסובלנות, טענה נכונה כמובן, הוא חייב להסביר איך זה שעל יסוד אותם ערכים אסור ליהודים-ציונים לדרוש מידה של שוויון וסובלנות לבית הלאומי שהם רוצים להקים בארצם.

סליחה על הארכנות והטרחנות, אבל אלו שאלות יסוד הקודמות לכל דיון במסמך, ארוע, תהליך, תאריך וכל עניין אחר המרכיב את ההיסטוריה הנלמדת.

מי שתוהה היכן מתחילה האובייקטיביות בחקר העבר, הנה התשובה: יש שאלות שהן סובייקטיביות באופיין גם אם ניתן לגשת אליהן באופן אובייקטיבי. לצורך נוחות הדיון אני שב וכותב כאן מה הן השאלות הסובייקטיביות האלו:


א. האם יש דבר כזה 'עם יהודי', כלומר האם ליהודים מותר להגדיר עצמם כ'עם' (בדומה, למשל, לזכותם של פלסטינים לעשות זאת)
ב. האם לעם היהודי הנזכר יש קשר כלשהוא לארץ הזו המוכרת בשם 'ארץ ישראל'?
ג. האם מותר לעם היהודי לרצות לממש את זכות ההגדרה העצמית שלו בארץ ישראל?

על כל אחת משאלות אלו ניתן להשיב תשובה אובייקטיבית כמובן, אבל לצורך העניין נניח שעדיפה תשובה סובייקטיבית. אובייקטיבית או סובייקטיבית, מה שקובע בסופו של דבר את נקודת הכניסה לדיון האם התשובות לשלוש השאלות הללו חיובית או שלילית. 

עבורי מדובר בשלוש שאלות שהתשובות עליהן חיוביות בעליל. אין לי בעיה להכריז עליהן כעל תשובות סובייקטיביות. בכל מקרה הדיון האובייקטיבי נפתח אחריהן, ולא לפניהן. 

הערה אחרונה: יש אנשים המוכנים להצהיר במפורש על עמדתם כלפי השאלות הללו. יש אנשים המסתתרים אחרי שיטות רטוריות שונות על מנת לחמוק מלקיחת אחריות.

יש לכך סיבה הגיונית מאד: שלילת זכות ההגדרה העצמית של קבוצה אנושית אחת; שלילת יסוד מהותי בתרבות של אותם אנשים (ארץ ישראל אם זה לא ברור); ושלילת זכותם השוויונית של קבוצת אנשים להגדרה עצמית על פי דרכם (הכוללת כוונה ושיטה שלא לממש את זכותם באופן המוחק זכותם של אחרים); ובכן - שלוש שלילות אלו הן מבוא לשלילת זכות הגדרה עצמית של קבוצות אנשים אחרות.


קוראים לזה סתירה לוגית שלא לומר סתירה מוסרית. מי שניגש לדברים באופן גלוי ופתוח מסוגל להתמודד מראש עם כל בעיה העולה מהרצון לממש זכויותיו. מי שמסתתר מאחורי תרגילים רטוריים ממילא מסוגל לחמוק בקלות רבה יותר מהתמודדות עם סתירות לוגיות ומוסריות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה