י

י

יום שישי, 23 בספטמבר 2016

ושוב דיון בשאלה מדוע מוצדק היה לכתוב על אלון "כרך בית"

ואלו הדברים שאמרתי בנושא בכנס חוקרים בגבעת חביבה (נדמה לי שהדרך הנכונה היא לחצן ימני>שמירה בשם>פתיחה)

ולציבור המאזינים הוצג הקובץ הזה:

כמה סיבות לכתיבת (וקריאת!) ביוגרפיה מלאה על יגאל אלון:
  א.   למה? – ככה! (ברוכוב: לשאלת ציון וטריטוריה)
  ב.    אם קאהאן, מילר, לוקר וכינרתי כן, למה אלון לא?
  ג.     1967 – שנה טובה ליהודים ("רק עתה, קרוב לעשרים שנה לאחר קום המדינה, כאשר צבאנו עומד על הירדן וליד תעלת סואץ ועל הרמה הסורית, רשאים אנו לומר כי נסתיימה מלחמת השחרור").[1]
  ד.    היכרות עם ההיסטוריה הפוליטית המפלגתית של ישראל
  ה.   ההיסטוריה כמפתח לאקטואליה – זירת התודעה\הזהות הציונית: "אומרים לנו שיש שמאל אחר" (ותודה ליונה וולך). שמאל ציוני זקוף קומה המודד את הסיפור היהודי לא במונחי 'הקו הקדוש' ובאמתחתו תובנות יסוד אלו:
1.   היהודים הם עם בעלי תרבות עשירה ופלורליסטית
2.   התודעה הציונית מתחילה מההיסטוריה ומהדמוגרפיה ומהפזורה היהודית
3.   הציונות חייבת לקדם כלכלת ייצור פרוגרסיבית, בליבה גם זכויות וגם חובות עובדים
4.   דמוקרטיה היא לא 'רק' פוליטית אלא גם חברתית (=כלכלית) ותרבותית (=חינוך מעריסה לקבר)
  ו.       לקראת חגיגות חמישים שנה ל-67': תרומה לשוק רעיונות רציני יותר לדיון המתמשך על 'סיום הסכסוך':

1.   "בין המדבר לים יש מקום לשתי מדינות בלבד – ערבית ויהודית"
2.   "תכנית אלון" כמנוף מדיני, התיישבותי, בטחוני והסברתי וכבסיס ל'הסכמי ביניים'
3.   התשובה על שאלת הפליטים היא בינלאומית, אזורית וגם ישראלית

  ז.     נייר לקמוס – אמור לי מי לא רוצה "כרך ב" ו(אולי) אומר לך מה הוא (לא) רוצה





[1] ישעיהו אבינועם, "מועצת הקיבוץ המאוחד החליטה להקים יישובים בשטחים ששוחררו", מעריב, 25 ביוני 1967, עמ' 3. דברים זהים כתב אלון במהדורה המחודשת של מסך של חול, עמ' 386.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה