י

י

יום רביעי, 28 בספטמבר 2016

דפני ליף כמשל - במקום (עוד) הספד לשמעון פרס

כנסו רגע לכתבה הזו, עוד כתבה מעולה פרי עטו של יניב כרמל, הרואה אור בחדשות הכי טובות בחודשים האחרונים, אתר החדשות 'דבר ראשון' של ההסתדרות

עכשיו כנסו רגע למאמר הדיעה הזה שלי שפרסמתי לפני כמעט בדיוק חמש שנים.

הים אותו הים, הדפניליפיזם אותו דפניליפיזם. חמש שנים עברו והיא לא למדה כלום, לא יכולה היתה לשכוח כלום כי היא כנראה לא ידעה ועדיין לא יודעת כלום.

עכשיו תחברו את תיאוריו של יניב כרמל - הן על הקמפיין המביך לכאורה שעושים בריוני האוצר והן על בורותה המצמררת של דפני - לצוואתו של שמעון פרס, צוואה עליה שב וחזר ושב וחזר כמה וכמה פעמים ("לא צריך ללמוד היסטוריה") ותקבלו את התוצאה שאתם ממילא רואים מהחלון וקוראים בכל מדורי הכלכלה.

והנה ברכה לשנה החדשה: לכו ללמוד. לכו ללמוד היסטוריה. לכו ללמוד היסטוריה כלכלית ופוליטית של מדינת ישראל. תתחילו עם רפ"י ב-1965, תמשיכו עם 'תכנית הייצוב' של 1985.

אלא אם אתם רוצים להמשיך כמו דפני החביבה "לעוף". היא תעוף וכך גם כל חבריה וחברותיה ל"מחאה החברתית", והבריון התורן שיושב במשרד האוצר ימשיך להצחיק את כל הבנקים בדרכם אל הכיס ואל העתיד העתיד שלנו

מי זה פעם אמר ש"עם שלא יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"? היה פעם מישהו כזה, עשה כמה דברים, חתום על כמה תכניות ומהלכים, אני לא סגור על השם, עומד לי על קצה הלשון.

על שמעון פרס והמנטור שלו, משה דיין, הוא אמר שהם מתאפיינים ב"שיקול דעת מדיני אסטרטגי אינפנטילי  עד כדי פסילתם מלעמוד בראש פירמידת ההכרעות המדיניות והאסטרטגיות"

סיבות מצויינות מבחינת פרס להמליץ לנו לא ללמוד היסטוריה

את התוצאה אנחנו רואים  לאורך כל  הקשת של החברה הישראלית - בורים ועמי ארצות הלוקים בדפניליפיזם כרוני , עמוק ובלתי הפיך ובריונים הרואים עצמם נעלים על כללי הדמוקרטיה הפשוטים ביותר: הפרדת רשויות, כפיפות הדרג המקצועי לדרג הפוליטי כך שאת המדיניות שגובשה על ידי נציגי העם יבצעו הפקידים המקבלים משכורתם מהקופה הציבורית שגם היא מבוססת על כספי העם


2 comments:

  1. עוד אירוע היסטורי המזכיר אירוע עכשווי:
    האשמת אשכול ע"י פרס (נובמבר 1966) במחדל ביטחוני סודי = האשמת ביבי ע"י ברק במחדל מודיעיני.
    ההיסטוריה בהחלט חוזרת על עצמה.
    בעיקר הפלגנות הפנימית בתוך המערך/מפלגת העבודה.

    השבמחק
  2. העניין הוא לא 'פלגנות' אלא מחלוקת עמוקה בין שתי דרכים המתייחסות לשתי שאלות היסוד המלוות את הציונות מראשיתה: שאלת הפנים ושאלת החוץ. שאלת הפנים היא שאלת דמות החברה, מצב התרבות, הפערים הכלכליים, ערך העבודה וכן הלאה. לפרס ולדומיו היו תשובות ברורות למדי לגבי השאלות הללו ואין צורך לחזור על הדברים. מספיק לומר 'תכנית הייצוב'. שאלת החוץ היא שאלת מקומה של ישראל במזה"ת. וגם כאן למר פרס תשובות ברורות: נשק גרעיני גלוי כביטוי לתודעה שהערבים ישנאו את היהודים לנצח, וקידומו השיטתי של ארגון הטרור אש"ף, שהיה ונותר ולנצח יהיה ארגון טרור. החיבור בין גרעין לטרור פשוט וקל לכל מי שרוצה להביט בדברים כפשוטם: כנגד טרור לא תושלך פצצה גרעינית. ולכן הגרעין הוא לכאורה תשובה מוחצת לשאלת הבטחון היסודי אבל היא לא תשובה לבטחון השוטף, ולכן פרס שדיבר על סיומן של מאה שנות טרור, למעשה - על ידי שדאג להביא את ערפאת ויורשיו למוקטעה - הבטיח עוד מאה שנות טרור. זה פרס. לא מדובר אם כך בפלגנות אלא במאבק פוליטי. ומכאן לשאלה איפה יורשי הקו שהתנגד לקו של פרס (אשכול-גלילי-אלון-רבין) ואיפה אנחנו. שאלה רטורית. התשובה דוד גרוסמן עמוס עוז ושאר צדיקי מחנה השלום.

    השבמחק