דיעה רווחת בימינו היא כי לפחות במישור הכלכלי האנושות הגיעה ל'קץ ההיסטוריה'. אם עד 1989 עדיין היו שתי אפשרויות ברורות לארגון הפוליטי של הכלכלה, הנה התמוטטות ברית המועצות סימנה את היעלמותה של אחת האופציות ואת נצחונה המוחלט והסופי של השניה. על פי גישה זו, מות הסוציאליזם הפך את הקפיטליזם לבן אלמוות.
ומכאן, 'קץ ההיסטוריה' במובן זה שגם אם אפשר להתווכח בענינים פוליטיים חשובים כמו חינוך ותרבות, הנה לפחות במישור הכלכלי כבר אין מקום לשום ויכוח: הקפיטליזם ניצח והעתיד שלו ושלו בלבד. זאת ועוד: הוכח על פי גישה זו, שההיסטוריה הובילה בהכרח את האנושות אל עבר הקידמה, בתהליך דטרמיניסטי שאסור היה - כדרכם של הסוציאליסטים - לעמוד בדרכו.
ובכן, הגישה הזו מוטעית מן היסוד. כי מה שמכונה 'קפיטליזם', הוא לכשעצמו הוכחה שההיסטוריה האנושית איננה קבועה מראש, כי הקפיטליזם עצמו נוצר תוך כדי שינוי, והוא משתנה כל הזמן.
במלים אחרות, כשם שהקפיטליזם הוא בבחינת שינוי שחוללו אנשים באופן הייצור, החלוקה, השימוש בעבודה, במשאבים ובכסף, כך יתכן שינוי אחר, שאיננו קפיטליזם, שיחולל תמורה באופן הייצור, החלוקה, השימוש בעבודה, במשאבים ובכסף.
יש אנשים שלא אכפת להם שום דבר, חוץ מהחיים הפרטיים שלהם, ואותם קשה ממילא לשכנע שהחיים הפרטיים שלהם קשורים למה שמתרחש מעבר לקצה האף שלהם. אבל אנשים המודאגים מהמציאות וחושבים שאפשר לתקן אותה, חייבים לקחת בחשבון לפחות שלושה עניינים הקשורים למציאות אותה הם רוצים לשנות, לתקן או לשמר:
1. הם חייבים להבין את אופיה של המציאות הנוכחית
2. הם חייבים להכיר תכניות קיימות ואפשריות לתיקון המציאות
3. הם חייבים לשאול את עצמם מאיפה יהיה להם כוח באמצעותו יתבצע התיקון השינוי או אפילו השימור
ובכן, כיצד ניתן להבין את המציאות מן הבחינה הכלכלית? תשובה על שאלה זו, ניתן לתת באמצעות תרגיל מחשבתי, המכונה 'תרגיל החפץ'. התרגיל המחשבתי הזה מאפשר נקודת מוצא אובייקטיבית לדיון באופי המסויים של המציאות בה אנו חיים. חשוב להדגיש כי לא מדובר בתרגיל השרדות, או בשאלון טריוויה, אלא בתרגיל המתחיל בחפץ מוחשי ומנסה ללכת אל המופשט, הכללי, הציבורי, החברתי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי.
על כל משתתף לבחור חפץ כלשהוא ולשאול את עצמו לגבי החפץ שלוש שאלות:
א. האם ידוע לי ממה עשוי החפץ? [על המשתתף להשיב בקצרה 'כן' או 'לא']
ב. האם ידוע לי כיצד עושים את החפץ? [על המשתתף להשיב בקצרה 'כן' או 'לא']
ג. בהנתן תשובות חיוביות על סעיפים א-ב: האם ביכולתי לייצר את החפץ כפי שהוא, בעצמי ? [על המשתתף להשיב בקצרה 'כן' או 'לא']
ובכן, לא משנה מה הן התשובות על שאלות א ו-ב, התשובה על שאלה ג היא בהכרח, ותמיד, שלילית. עולה מכך כי בציויליזציה הנוכחית, במציאות חיינו הממשית, כל אחד מאיתנו, לא משנה מעמדו, חוכמתו, מינו, דתו, גזעו, נטיותיו המיניות, הפוליטיות, האסטטיות והאחרות, גודל חשבון הבנק שלו, תלוי לקיומו בזולת באופן מוחלט.
במלים אחרות, הכלכלה המודרנית מושתתת - בניגוד גמור לאתוסים ולמיתוסים של הקפיטליזם: האינדיבידואליזם - על חיברות כלכלי מוחלט. עוד עולות מהתרגיל לפחות שתי תובנות חשובות נוספות:
האחת - שהואיל ולנגד עינינו יש בעולם הממשי המוכר אינספור חפצים מעשי ידי אדם, הרי שהעובדה שאף אחד לא מסוגל לייצר כלום בעצמו ובכל זאת יש שפע כזה גדול [גדול מדי יש האומרים] של מוצרים, מוסברת בתהליך עמוק ודינמי של חלוקת עבודה, התמחות, ושכלול חלוקת העבודה וההתמחות.
השניה - שהואיל ולנגד עינינו יש בעולם הממשי המוכר אינספור חפצים מעשי ידי אדם הנראים כחפצים בעלי יכולת למלא פונקציה מסויימת, הרי שכל אחד מהחפצים הללו, ועוד יותר האינטראקציה שיש ביניהם, מעידה על שיחבור בלתי פוסק של מרכיבי-מרכיביהם שנוצרו כאמור בסעיף הקודם על ידי חלוקת העבודה המשוכללת.
התובנה השניה בהכרח מובילה למסקנה, שיש מנגנון בו מתרחש תהליך החיבור בין מוצרים חלקיים. למנגננון הזה קוראים במלה אחת 'שוק'.
כדי שהמנגנון הזה יפעל, אין ברירה אלא לעשות שימוש במשהו שלכשעצמו אין לו שום ערך שימוש (אי אפשר לאכול אותו, לנסוע בו, לנגן עימו, ללבוש אותו וכן הלאה). למשהו הזה קוראים 'כסף'.
סיכום ביניים: המציאות בה אנו חיים מורכבת מתלות הדדית בין כל האנשים, תלות הדדית הנשענת על חלוקת עבודה שניתן להפיק ממנה תועלת בזכות שוק המבוסס על כסף. נקודה.
אלו חומרי המציאות ומכאן הויכוח על אופן אירגונם: האחד יקדש את הכסף ויכפיף את כל השאר למי ששולט בכסף. השני יבין שהמטרה היא האנשים ולכן הכסף הוא המשרת של התהליך ולא 'המלך' שלו.
מקובל בדורות האחרונים לכנות את הגישה הראשונה בשם 'קפיטליזם' ואילו את השנייה בשם 'סוציאליזם'.
בקפיטליזם, מי ששולט על ברז 'הכסף' שולט על ברז השיחבורים למיניהם. בשפה פוליטית יותר מוכרת, בקפיטליזם ההון שולט בעבודה, ובדרך כלל ההון הפיננסי-ספקולטיבי מצליח לדרוס את הון הייצור. בכל אופן מתקיים מאבק איתנים בין שלושה גורמים אלו, והדברים ידועים.
בסוציאליזם לעומת זאת, ברז 'הכסף' הוא בידי הציבור או נציגיו. או גם וגם. 'נציגי הציבור' הלא היא המדינה, ובלבד שמנהלים את המדינה סוציאליסטים. או אז מחיר האשראי כלומר מחיר 'הכסף' יהיה נמוך, ובכל מקרה הוא לא ישמש אלא בתפקידו הטבעי: מתווך בין צ'ופצ'יקים לבין קומקומים. ובמקביל, גורמים אזרחיים יפתחו משק כספים עצמאי, על ידי איסוף הרווחים פרי עבודתם בבנקים קואופרטיבים או במוסדות אחרים.
הנה כי כן, ההבנה של המציאות העכשווית, כפי שניתנת לפיענוח פשוט באמצעות 'תרגיל חפץ', מאפשרת תכנון תוכניות שונות לחלוטין וכל מה שמבדיל בין מציאות כזו או אחרת הוא הכוח העומד לרשות מביני התובנות ומתכנני תוכניות למיניהם.
סתם הערה, שהיא ממש לא סתם: מאז שהתחלתם לקרוא את המאמר הקצר הזה עברו בערך 10 דקות. ב-10 הדקות הללו ישנם כמה מליוני ישראלים שצברו לכיסם עוד בערך 5 שקלים חדשים, ובאותו הזמן יש כמה עשרות אלפי ישראלים שבאותן עשר דקות הגדילו את הונם בעוד 3000 שקלים. כן, מה שאתם שומעים. פי 600.
אין שום דבר מובן מאליו בתופעה הזו, והיא חדשה לחלוטין בתולדות האנושות, וכשם שהיא הופיעה לפני בערך 30 שנה, ככה היא יכולה להיעלם בעוד 30 יום, או אף פעם.
וכן, ישראל היא מקום מיוחד במינו יחסית לרוב האנושות. כי ממש ברגעים אלו, באותו כדור הארץ, ישנם בערך 2 מיליארד בני אדם שלא יודעים מה זה הספקת חשמל קבועה. הבעיה הנובעת מכך היא לא זה שהם לא יכולים לצפות בסדרה של נטפליקס (את זה הם דווקא יכולים לעשות, אם יש להם סלולרי ונקודת הטענה). הבעיה היא שבהעדר חשמל אין להם לא מים בברזים ולא מערכת שמפנה להם את הביוב. לצידם של שני המיליארדים הללו, ישנם כמה מליונים בודדים שמחזיקים בנמל שלוש יאכטות, בשדה התעופה המקומי שלושה מטוסים פרטיים, ושעל השמלה לבת מצווה הם הוציאו 150 אלף דולר.
אין שום דבר מובן מאליו במציאות הזו, שנוצרה בעשרת הדורות האחרונים ויכולה להשתנות, אם בני אדם יחליטו כך, תוך עשר שנים.
אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם שמאז סיום המלחמה הקרה (1989) אין יותר מקום לויכוח על העתיד הכלכלי של האנושות, של המדינה שלכם, של השכונה שלכם, של המשפחה שלכם, של עצמכם, הוא פשוט משקר (או שהוא לא מבין על מה הוא מדבר, גם זאת אפשרות).
במסגרת אבני היסוד של המציאות המודרנית, הכל אפשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה