כמו בכל שנה גם השנה מאמרים ומחשבות וגילויים חדשים ובעיקר המשך ההתעלמויות מההיבטים החשובים ביותר הנוגעים לכל מלחמה וכמובן למלחמת יום הכיפורים - ההיבטים המדיניים - ואף פעם לא מיותר להזכיר שוב את החוק העליון שניסח בנדון קלאוזביץ: 'המלחמה איננה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים'.
בשונה מרוב הפרשנים שממשיכים לבלבל את המוח עם 'מחדל' ו'יהירות' ושאר ירקות, שלא לדבר על תעשיית פורנוגרפיית ההרג והדרמה של הגבורה, עניין אנושי כמובן כמו כל עניין אנושי, אך שתרומתו להבנת ההיסטוריה ההיא לא רק שלא קיימת אלא ההפך הגמור (כי כשמתעסקים בדרמה אין פנאי לעסוק בפוליטיקה שהיא זו שהביאה לדרמה), הנה גרשון הכהן הוא אחד מהבודדים שמנסים לגעת בדברים בשפת ליבם. גם כי הוא, מה לעשות, איש חכם ואף מלומד ומשכיל מאד, וגם כי המחשבה שלו מאד לא שגרתית.
אבל גם גרשון הכהן מחמיץ את העיקר, והעיקר שעד לפני כמה שנים פשוט הודחק הושתק הוכפש וכן הלאה, הולך והופך לעניין לגיטימי, לחלק אינטגלי ממשפחת הפרשנות, ומי יודע, בעוד כמה שנים יהפוך למובן מאליו.
ומה העיקר? העיקר במקרה של 1973 או ליתר דיוק של 1957-1977, הוא המאבק הפנימי בצמרת מקבלי ההחלטות לגבי מדיניות השלום והבטחון של ישראל.
הואיל וזה פייסבוק אין זמן להכנס לכל הפרטים, אבל כתבתי על כך וכתבו חכמים ומוכשרים ממני בתחום זה (אדם רז למשל) במקומות אחרים, וכאן רק נתמקד באוקטובר 1973.
אבל מלה על המאבק חייבים לומר אחרת הדברים לא ברורים ומובילים שוב לאותה צורת הסתכלות שטחית בלשון המעטה לפיה המלחמה ההיא היתה עוד מלחמה רגילה של צד א' נגד צד ב' (ובמקרה הזה צד א' הורכב משני צבאות בשתי זירות), כשלמעשה בתוך צד ב' התנהל מאבק איתנים בין שתי גישות מנוגדות לחלוטין בשאלת הבטחון ומדיניות השלום הישראלית.
את המאבק ניהלו משני צידיו אישים כמו דיין ופרס כשלרשותו של הראשון, שר הבטחון, שליח לדבר עבירה - הלא הוא ראש אמ"ן אלי זעירא, ומולם אישים כמו אשכול ואחר כך גולדה ואלון וגלילי כשלרשותם הרמטכ"ל דוד אלעזר.
בעוד דיין וזעירא ראו כמצב רצוי ישיבה של צה"ל שלושים ק"מ מהתעלה תוך הבטחת בטחון המדינה באמצעות נשק גרעיני גלוי, חשבו יריביהם שעל ישראל ומצרים להגיע להסכם שלום, ושהדרך לכך היא שלבים, ושבכל מקרה לא הנשק הגרעיני הוא הבסיס לבטחון המדינה אלא צבא רגיל המבוסס על יכולות שריון, מודיעין ואוויר מהסוג שהוכיחו עצמן ב1956 וב1967.
בשלב הזה מן הסתם יש כבר כמה קוראים שמעקמים את האף ויורקים את המלה 'קונספירציה'. ובכן, זה מיותר. כי קונספירציה היא עניין מסובך מאד וכמעט תמיד נקודתי. למשל רצח קנדי. לעומת זאת, מהלכים מהסוג הזה, כלומר איך לעשות שימוש במלחמה לטובת שלום (ששת הימים) או בתהליך מדיני לטובת הנצחת המלחמה (אוסלו), הם פוליטיקה במובן שקלאוזביץ דיבר עליו.
במקרה שלנו, שתי הגישות התגוששות ביניהן בכל זירת-משנה ובכל הזדמנות, לפני, תוך כדי וכמובן אחרי המלחמה, פרק הזמן המאפשר תיקון ובקרת נזקים (מנקודת מבט של כל אסכולה כמובן. כי ההצלחה של דיין היא כשלון של אלון ולהפך. ספטמבר השחור הוא שחור מבחינת דיין ובעל בריתו דה-פקטו ערפאת והוא ספטמבר ורוד מאד מבחינת חוסיין ובעלי בריתו דה-פקטו גולדה אלון והבית הלבן).
מה נהוג לומר על יום כיפור? 'מחדל'. שתו לנו את המודיעין, אכלו לנו את התושיה, אכלו לנו את המטוסים שתו לנו את שמן המנוע בטנקים, וככה זה כשמשוויצים שש שנים על ששה ימים. היהירות והזחיחות עיוורו את המודיעין, כופפו את כנפי המטוסים וגרמו לטנקים לחרוק.
אמנם מדובר בלוגיקה חסרת שחר, כי ממשלות לא פועלות בצורה כזו ('יהירות' מעוורת), אבל את הדיון ההיסטורי-צבאי-מדיני הזה אפשר לעשות לפי סדר הטיעונים הצבאיים.
באשר למודיעין: העובדה החדשה שהתוספה לאחרונה למאגר העובדות היא שזעירא עיכב ידיעת זהב עשר שעות אחרי שקיבל אותה. עובדה זו מצטרפת לעובדה ידועה ומוזנחת אחרת, לפיה זעירא דאג שלא להפעיל את האמצעים המיוחדים שתפקידם היה לספק מידע של כסף במציאות בה ידיעות של זהב הן עניין לא בטוח.
משמעות הצעדים הללו שנקט זעירא - ומדובר בעובדות שעד לא מזמן ניסו להסבירן באופן פסיכולוגיסטי מגוחך ומביך - היא שרוב כוחו של צה"ל עמד הכן לקראת המתקפה כי לא גויסו מילואים בזמן.
באשר לשריון מסביר גרשון הכהן שגם אם הכוחות היו מגוייסים התוצאה היתה דומה ואולי אף גרועה יותר, זאת מכיוון שבצה"ל - כפי שהראה גלבר אותו מזכיר הכהן במאמרו - לא היו מוכנים לשינוי האסטרטגי שאימץ הצבא המצרי (חי"ר מצוייד בנשק אנטי טנקי משוכלל יחסית מה שפגע ביכולות של השריון הישראלי). זהו טיעון חזק כמובן. אבל ההגיון הבריא אומר שעדיף 1000 טנקים ישראלים בדרך לסיני ב-5 באוקטובר מאשר 1000 טנקים בדרך לסיני ב-9 באוקטובר.
באשר לחיל האוויר: ספרו של גלבר על 'ההתשה' מראה מעל לכל ספק שמטרת המצרים בהפסקת האש של אוגוסט 1970 היתה לנצל את הזמן שאחרי קבלת ההסכם לצורך קידום מערך הטילים האנטי-אוויריים שלהם. ההגיון המצרי ברור וחד, אבל הואיל ומדובר בהסכם משולש, השאלה היא לא מדוע המצרים רצו לעשות דברים לא יפים, אלא מי בצד הישראלי איפשר להם לעשות זאת.
בספרו 'פנקס שירות' יצחק רבין נותן על כך תשובה חד משמעית שעד עתה לא שמעתי ולו מלה אחת של אף היסטוריון רציני שהתייחס אליה בניתוחיו. לא גלבר ולא גרשון הכהן. מה כתב רבין? שבזמן שהוא היה שגריר ישראל בארה"ב, בימים בהם גובש הסכם הפסקת האש שסיים את ההתשה, הגיע הוראה ממשרד הבטחון הישראלי דרך הנספח הצבאי בוושינגטון לפנטגון ובה איסור על חיל האוויר האמריקני לבצע את צילומי האוויר שנועדו לשמש לפיקוח על הזזת סוללות טילים.
מי היה שר הבטחון ב1970? משה דיין. מי היה הנספח הצבאי בוושינגטון? אלי זעירא. מה משמעות אי-צילום פריסת הטילים המצריים באוגוסט 1970? שהמצרים יכולים להזיז (או להוזיז, מה שמסתדר להם) את הטילים לכל כיוון, למשל לכיוון מזרח, וכך לנטרל בבוא היום (נגיד, ב-6 באוקטובר 1973 בשעות אחה"צ ובימים הסמוכים) את חיל האוויר הישראלי.
אז רבין כתב. אז מה. בדיוק. אמנם הוא רבין אבל אולי זו המצאה. אבל זו עובדה הכתובה בספר כלומר עובדה היא שהוא כתב זאת בספר. מה עושה היסטוריון שיש לו נגישות לחומרים (גלבר למשל)? בודק את הדברים של רבין. מה עושים רוב הפרשנים? פשוט מתעלמים מהדברים. כמה קל, כמה ישראלי, כמה לא רציני.
עכשיו כשיש לנו שתיים (מודיעין וחיל אוויר - שיתוקם נעשה על ידי שר הבטחון והפודל שלו) מתוך שלוש (השריון על חשבוננו), אפשר לגשת לסיכום.
הסיכום הגיע ביום השני של המלחמה, כאשר שר הבטחון הציע לעבור לאופציה הגרעינית. גם זו עובדה שאף אחד לא מתווכח על עצם קיומה. גם זו עובדה שבמקרה הטוב מתייחסים אליה בסגנון ג'ון לה-קארה, במקרה השכיח מתעלמים ממנה.
אבל אם מדובר בעובדה ומדובר בעובדה, ואם קלאוזביץ צודק והוא צודק, ואם כל העובדות שנוספו לאחרונה בזכות חוקרים כמו גלבר רז ואחרים הן עובדות, והן עובדות, הגיע הזמן לספר את סיפורה של המלחמה הזו כפי שראוי וכפי שצריך: זו היתה חוליה נוספת בשרשרת המאבק הפנימי בצמרת הישראלית לגבי מקומה של ישראל במרחב, שאלה הגוזרת את שאלות המשנה החשובות ביותר, שאלות חיינו: מה בסיס בטחוננו הצבאי, ומה אמורה להיות דרכנו המדינית.
גרשון הכהן מקרב אותנו ליעד כשהוא מצביע על השורשים האסטרטגיים של המלחמה הזו, אבל הוא עדיין נמצא גשר אחד קרוב מדי.
https://besacenter.org/he/perspective-papers-he/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה