בשולי האולימפיאדה ששוב פעם מסתיימת לנו ומותירה אותנו מעט גלמודים, אבל בליבה של התופעה המרתקת הזו הנקראת 'אנושות'.
כפי שאמר יפה מולי פלג, הפרשן המצויין של ענייני האתלטיקה, לא הענפים יוצרים את ההבדלים בין האתלטים, אלא ההבדלים בין האתלטים מוליכים אותם לענפים.
שחיינים הם בדרך כלל עם גזע גוף רחב מאד. אצניות 100 מטר מסיביות יותר לא רק מרצות של 1500 אלא גם של 400. זורקי הדיסקוס דומים למיידי הפטיש, והכי 'לא מיוחדים' הם כמובן מתחרי ומתחרות הקרב-רב.
ועוד לא אמרנו כלום על הדולגופיאטים שעם כל הכבוד להפרשי גובה פה ושם די דומים בפיזיונומיה, השונה כל כך מהמתעמלות האמנותיות, ואפשר להמשיך לבד, ובלבד שנותנים לעניים לראות ולהבין מבלי שאיזו תיאוריה מהתחת של הפקולטה לענייני עיוות המציאות בשם איזה שהם ערכים נשגבים מפריעה לתהליך ההתבוננות.
במה דברים אמורים? במו אזני הגדולות שמעתי פעם ועוד פעם ושוב שכל התיאוריות אודות יתרונם של הגברים ממערב אפריקה בריצות ובקפיצות זו 'הבנייה אידיאולוגית קפיטליסטית' וכן הלאה. את פיטפוטי המגדר כולנו מכירים.רות.רום.רים.בים.בום.כלום, וכל פמינאצית טיפוסית יודעת לספר בגאווה את תולדות אותו משחק בין השובניסט ההוא ששכחתי את שמו שאמר אי אז בשנות ה70' נדמה לי, כשהוא היה כבר בן 50+, שכל גבר מנצח כל אשה בכל משחק טניס, ואז באה הטניסאית הדגולה של אז, שגם את שמה שכחתי, והראתה לו מאיפה משתין.ה הדג.ה.גיג.גוג.גלופ.
מה לעשות ובעולם האמיתי, טניסאית מספר 1 בעולם תובס מ-100% מהמקרים על ידי כל טניסאי המדורג בין המקומות 100 ומטה, ומה לעשות ולא במקרה משחקי טניס נשים נמשכים שלוש מערכות בעוד הגברים, שוויון מכאני והכל 'הבנייה' כבר אמרנו? משחקים חמש מערכות.
כן, מה לעשות, ובניגוד לתעשיית הטירלול הנשענת על כל דבר חוץ מאשר על מציאות, יש דבר כזה טבע. והאדם, זכר ונקבה ברא אותם הטבע, הם חלק מהטבע. ואת כל זה אנו רואים לנגד עינינו כשאנשים ניגשים להניף 200 ק"ג, או לחבוט בנוצת בדמינטון, או לעופף 6 (נקודה 18) מטר מעל לרף באמצעות מוט או רק 5 (נקודה משהו) אם את.ה אשה.
וכל זה כמובן הוא מבוא לשוביניזם101, אבל כל זה - תשאלו את דארווין - הוא מבוא להבנה מדוייקת יותר של התופעה הנפלאה והמרתקת ביותר בעולם הטבע: האנושות. ויסלחו לי הרי הגעש, החורים השחורים, הכרישים ואפילו המדוזות.זים.
ואם בחרנו לצעוד בנתיב אותו סלל עבורנו דארווין כבר לפני יותר מ-160 שנה, ההישענות על הטבע כנקודת מוצא לא רק בדרך למדליית זהב (לינוי אשרם תגיע להישגים דלים ביותר בריצת 100 מטר ובהנפת משקולות אם זה לא ברור, ושגיא מוקי כנראה יתקשה להפליג למרחקים על גלשן לייזר בדרכו לשיוטי המדליות), חיונית כדי להבין את הדברים המתרחשים בין אולימפיאדה לאולימפיאדה, מה שנקרא בקיצור, במלה אחת: החיים.
ההישענות על הטבע מלמדת אותנו למשל מדוע האנושות ידעה מאז קיומה, עניין של בערך 300-200 אלף שנים פלוס מינוס, שלוש אסטרטגיות של יחסי גומלין: שיתוף פעולה, תחרות ואלימות.
ההישענות על הטבע היא הבסיס להבין מדוע בתקופתנו יש הרבה, אבל הרבה הרבה פחות אלימות מאשר לפני 200 שנה אפילו, קל וחומר לפני 100 או 200 אלף שנה. הרבה, הרבה פחות, אלא אם התובנות שלנו נשענות על ""מחקרים"" של מה שמכונה כאן ולא רק כאן '''''מדעי החברה'''' וכדומה. אני מזכיר שאנחנו, כלומר אני ומי שרוצה להצטרף, בענייני מציאות ולא בענייני 'הבניות' 'קונסטרוקציות' 'הגמוניות' 'פריביליגיות' ושאר ירקות באושים פרי מטבח המושגים המורעל של הקאקאדמיה במאה ה21.
ההישענות על הטבע היא הבסיס להבנת ההבדלים בין גברים לנשים בעוד סדרה ארוכה של התנהגויות.
ההישענות על הטבע היא גם הבסיס להבין את תופעת הלאומיות. לא, לא מה שסיפרו לרבים מאיתנו, גם לי, מה לעשות, גם אני נולדתי ברגע מסויים והסוציאליזציה הקאקאדמית שלי היתה בהתאם, לא, לא במאה ה19 וזו לא 'המצאה' במובן של 'נראטיב' במובן של 'שקר' או 'הגמוניה' או 'מניפולציה' או 'הבניה' של 'אליטות' בלהבלהבלהבלהבלה וכן הלאה.
וכן, ברור, למאה ה19 היה תפקיד חשוב בשורה ארוכה של תופעות אנושיות, כן, גם של הלאומיות כמובן ושל עוד כמה דברים חשובים, סוציאלדמוקרטיה למשל, או מדעי החברה והרוח, אבל החיים האנושיים החלו טיפ-טיפונת מעט קודם.
כן, ברור, כל אלו בבחינת פירורים ראשוניים הדורשים פיתוח והעמקה. אבל גם ככה יצא כרגיל פוסט ארוך מדי. הפואנטה בכל אופן ברורה: האולימפיאדה מזכירה לנו, כלומר למי שרוצה באמת להבין מה מתרחש סביבו, בין השאר, את קיומו של הטבע, קיומו העוצמתי של הטבע, קיומו של הטבע כנקודת מוצא לדיון בכל מה שמתרחש במציאות, חורים שחורים אינקלודד.
אבל חשוב בהרבה משחורים חורים, האנושות על סתירותיה שאי אפשר לפתור אותן בשלל מושגים מונפצים הנאמרים בנון-שלאנט סביב שולחן הכיבודים בעוד כנס קאקאדמי שתרומתו להבנת המציאות לא קיימת הואיל והדבר האחרון שמעניין את רוב קאקאדמינו בימינו הוא בדיוק זה: המציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה