מצבי קיצון - ומלחמה לא צפוייה עונה על ההגדרה הזו - מזמינים ממש מחשבות דרמטיות.
מה הן 'מחשבות דרמטיות'? לאו דווקא במובן האירוני או הפרודי של המלה, הגם שגם אלו אפשרויות המתממשות לנגד עינינו. בכל אופן הכוונה שלי היא למחשבות שמונעות על ידי רצון להביט על הדברים במבט שונה, לא שגרתי, חדש, לא צפוי.
כי אכן מצב קיצון - מגפת הקורונה למשל - היא עניין לא צפוי, הגם שקדמו למגפה הזו מגפות קשות בהרבה מכל בחינה (אופי פגיעתה בגוף האדם, מידת קטלניותה היחסית, השפעותיה הכלכליות והחברתיות).
מלחמות מתקיימות ברחבי העולם כל הזמן. אפריקה סופרת אלפי הרוגים ביום והדברים ידועים. בימי הביניים למושג 'מלחמה' היתה משמעות גם כשמדובר היה במה שמכונה בעת החדשה 'מלחמת אזרחים'. כלומר מצב בו אדם לא יכול להיות בטוח בצאתו ובבואו לא מסיבות של נחשים ודובים אלא בגלל שחבורות אלימות מסתובבות בדרכים. פשיטות של בדואים למשל עד לא מזמן, או גורלם של יהודי צפת בשנות ה30' של המאה ה19 כשהשכנים הדרוזים התעייפו מהרעב שלהם.
מבחינה זו 'מלחמת אזרחים' קבועה מתנהלת בצפון קוריאה כבר כמה עשרות שנים. העובדה שאין גופות ברחובות נובעת בדיוק מאותה הסיבה שסוריה הוצגה על ידי ליצנים מקומיים כסיפור אדיר של הצלחה עד 2011: דיכוי ביד ברזל של ציבור עצום עד כדי כך שמבחוץ הכל נראה שקט.
ההפתעה אם כך במקרה של פוטין ושלוחיו באוקראינה ובסביבה היא שהמלחמה הזו מתרחשת לא באפריקה, לא במזרח התיכון ולא במזרח הרחוק אלא ממש שתי דקות מפרימארק, עשר דקות מאלכסנדר פלאץ, רבע שעה מוינה ועשרים דקות מפראג ובקושי 50 דקות מפריז ולונדון.
ובכן, דרמה. סיכום זמני של סוגי התגובות הדרמטיות: 'סדר עולמי חדש', 'מה שהיה הוא לא מה שיהיה', 'זה הזמן לבחור צד', 'היטלר', 'כל הכבוד לפוטין שניצב בפני המערב הניאו-ליברלי הדורסני', 'התקשורת שוב מוכרת לנו לוקשים אבל הפעם זה בקנה מידה... דרמטי', 'סוף הגלובליזציה - כל מדינה לעצמה', רשימה חלקית.
גם אני לקחתי חלק באמירות דרמטיות, כי גם אני, מה לעשות, הופתעתי. היסטוריון אמנם לא אמור להיות מופתע כי ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מצבי קיצון שאף אחד כמעט לא רצה בהם אבל הנה הם התהוו. מלחמת האזרחים בארה"ב למשל החלה באפריל 1861, זמן רב יחסית (כחמישה חודשים) אחרי הבחירות בהן ניצח מועמד שהבטיח לשמור על האיחוד גם אם זה אומר מלחמה נגד מדינות העבדות.
אבל עובדה, הופתעתי. תגובתי הדרמטית היתה חד משמעית במהותה: קביעה קטגורית שפוטין הוא 'הצד הרע' בסיפור הזה לא כי האוקראינים 'מסכנים' ולא כי 'המערב' צדיק וצודק אוטומטית, אלא כי כל התופעה הזו של פוטין הנמשכת כבר הרבה מאד שנים, אין בה שום בשורה לכל מי שרוצה לראות עולם מעט טוב יותר. אבל היותו של פוטין 'הצד הרע' לא יכולה לבוא על חשבון התמודדות עם השאלה המתבקשת, 'מה הלאה'.
אמנם גם בעניין זה כתבתי שניים וחצי דברים, אחד מהם כבר לא רלבנטי: האפשרות שהמלחמה הזו תסתיים מהר כבר לא קיימת. אם לשפוט על פי מעט המידע האמין שמגיע הנה, היא גם לא תסתיים בתבוסה ברורה (לצד האוקראיני). ההערכה שלי היא שלתקווה שהפיכה פנימית תביא לחיסולו (הפוליטי) של פוטין אין שום בסיס.
פחות חד משמעיים כדאי להיות לגבי השאלה האם המלחמה תזלוג למחוזות אחרים ואם יהיה לה מימד גרעיני, אבל אני מעיז לכתוב כאן את הערכתי השלילית גם לגבי שני אלו: לא תהיה זליגה ולא יהיה שימוש ואפילו לא איתות בכוונה לעשות שימוש בנשק גרעיני.
מה שמוביל אותי לשאלה החשובה באמת: אז מה הלאה. קצת כמו במקרה של הקורונה, מצד אחד מעולם לא עלה בדעתי להכחיש את עצם קיומה של המגפה לא מבחינה רפואית גרידא (הגם שיחסית למגפות אחרות - מוזמנים להציץ [אחרי הארוחה!!] בתמונות של דבר שחור או אבעבועות - היא באמת כלום ושום דבר) ועוד פחות מכך מבחינה חברתית, כלכלית, גלובלית וכן הלאה. מצד שני לרגע אחד לא העליתי על דל דעתי שהקורונה תביא 'לסוף העולם כפי שאנו מכירים אותו'.
כך גם לגבי המלחמה הזו. שמעתי הבוקר פודקאסט בנושא, וכצפוי הוא התחיל בדרמה גדולה במרכזה ביקורת חריפה על הפסיחה על שתי הסעיפים (שתי, לא שני, שתי) של ממשלת ישראל שכן 'יש לבחור צד', אבל כשהדובר, איש משרד החוץ לשעבר וסגן מנהל המועצה לבטחון לאומי, המשיך בניתוח, הסתבר ש'בחירה חד משמעית' בצד הנכון (גם הוא חושב כמוני וכמו רוב תושבי העולם שפוטין הוא הצד הרע) איננה גוזרת כמעט שום דבר במישור המעשי-הקונקרטי.
הוא אמנם ניסה להציל את התיזה על ידי מתיחת פנים למה שנגזר מטענת ה'יש לבחור צד' (כלומר שיש רק שני צדדים: העולם החופשי וקואליציית המשטרים הסמכותניים - פוטיסיניראן) בהצביעו על 'ארבע מעצמות' (כשלפי ההגדרה שלו ל'מעצמה' יש לפחות שבע!). אבל כל מי שאזניו בראשו הבין שזמנה של הדרמה - 'יש לבחור צד!!!' - תם אחרי ארבע דקות הפתיחה של הדיון, וכי כל שאר הדיון, כמו בחיים עצמם ('יש לבחור בת זוג!!!', 'יש לבחור מקצוע!!', 'יש לקחת משכנתא!!!', 'מי שלא קופץ אדום!!'), מחזיר אותנו, באסה, למורכבות האנושית.
חדשות טובות. היא, המורכבות האנושית, נמשכת כבר 250 אלף שנה. ולא רק החתם סופר. חדשות אולי פחות טובות: שום דבר לא הולך להסתדר על פי עקרון בינארי. 'אפילו' בימי המלחמה הקרה הבינארית כל כך, מילא היו 'כוחות שלישיים' (הודו, מצרים) ומילא היו 'פריפריות' (אמריקה הלטינית), אפילו טלפון אדום היה בין וושינגטון למוסקבה.
לטעמי הלא קובע כמובן, החדשות האולי פחות טובות האלה הן דווקא חדשות טובות מאד. כי הפרמטרים המוכרים ימשיכו להיות פרמטרים, גם אם היחסים ביניהם ישתנו. אבל... הם תמיד ישתנו. כי מה לעשות והחכם הסיני שאמר כבר מזמן שהדבר היחיד הקבוע הוא השינוי, צדק גם במקרה הזה.
ולא, אין בקלישאה הזו משום הזמנה למשיכת כתפיים. ממש, אבל ממש לא. יש הבדל עצום אם 'השינוי' מביא ליותר עוצמה לבעלי השליטה באשראי הפרטי בעולם, שבדרך כלל דוגלים במדיניות מיסוי ריאקציונית, או להפך. כלומר גם אחרי שתסתיים המלחמה הזו סוציאל-דמוקרטיה תמשיך להיות, בדיוק כמו הדמוקרטיה, השיטה הפוליטית הגרועה ביותר חוץ מכל שאר השיטות.
והגלובליזציה? הגיעה לקיצה? ממש לא. היא כאן כבר 300 שנה בערך, ואין שום סימן שהיא הולכת להעלם. לפני שעתיים ספרתי כאן מול נמל חיפה בערך 40 אניות סוחר. הן לא הגיעו לחיפה מאשדוד או מיפו או מהכנרת אם זה לא ברור.
מערכת איזונים ובלמים עולמית? תמשיך להתקיים כך או אחרת, ושוב, אני מעדיף 'כך' (נאט"ו חזקה הנשענת גם על צבא גרמני למשל שיש לו 500 שלא לומר 1500 אבל לא 50 טנקים כפי שיש לו היום!) ולא 'אחרת' (ארה"ב שבבית הלבן שלה יושבת איזו מטורללת פסיבדו-פרוגרסיבית-פסיבדו-דמוקרטית שההבנה ההיסטורית שלה מסתכמת בטפשת לפיה 'היסטורי' זה 'היז-סטורי' ולכן המשימה 'הפרוגרסיבית' כלומר הפסיבדו-פרוגרסיבית זה לצאת למאבק נגד 'הפריבילגים' או כל עילגות דומה אחרת).
אנרגיה גלובלית? בוודאי. כלומר כפי שזה עכשיו - רשתות חשמל משולבות על פני יבשות שלמות (יום אחד גם במזרחנו התיכון) - אבל גם כאן אפשר 'כך' (הידעתם שיש כבר טכנולוגיה גרעינית בטוחה המאפשרת ביזור מוחלט של הספקת האנרגיה אבל לא ברמה של קומבייה וחיבוקי עצים כלומר תא פוטו אלקטרי עלוב המכריח את תושב אפריקה לבחור בין אור לבין קור, אלא ברמה של חשמל יציב המאפשר אור ונאורות? אז הנה, עכשיו גם אתם יודעים), ולא 'אחרת' (להעמיד יבשת שלמה של פסיבדו-פרוגרסיבים מחבקי עצים על הספקת גז של מגלומן אחד!).
מה נשאר? התקשורת. נו, מה לעשות, כבר מזמן הסבירו לי שעם תנאי העבודה והשכר של עיתונאים בימינו, שלא לדבר על הנגיסה הכבדה מצד הרשתות החברתיות, כשעל כל אלו יש להוסיף את ריבויין של מוטציות כמו רוגל אלפר ושות', אין מה לצפות לתמורה משמעותית בתחום זה. אז אני מזכיר לעצמי שכל מה שאומרים על תקשורת סביב המלחמה הזו (נטולת קונטקסט כפי שהאשים אישתון, ובצדק, את דלות הקונטקסט, מה שלא הפריע לו להציע קונטקסט מוגבל מאד באמצעותו הוא עשה בדיוק, אבל ב ד י ו ק, מה שהוא פסל אצל אחרים...), אמרו כבר קודם לפני, וזה לא באמת משנה, כי מי שניזון רק מתקשורת שלא יבוא בטענות לאף אחד.
אז לא, עולם לא כמנהגו ינהג, אבל אחרי הדרמה הגדולה, הראשונה, זו שנבעה מההפתעה, הגיע הרגע (הדרמטי...) לוותר על הדרמה ולחזור ולדון בדברים בשפת ליבם. כי האדם הוא אדם הוא אדם, וכמו הטבע כולו הוא פועל יותר על יסוד אבולוציוני, מאשר רבולוציוני, ויסלחו לי כל אלו שממשיכים לחשוב ולדבר במונחים של 'שתי רגליים - רע! ארבע רגליים - טוב!', כל אחד עם השתיים והארבע שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה