אז מדוע פוטין הוא 'הרע' בסיפור הזה.

 

אז מדוע פוטין הוא 'הרע' בסיפור הזה.

לא, לא כי האוקראינים אומללים או צדיקים. לא היסטורית ולא אקטואלית. אוליגרכים בריונים יש בקייב בדיוק כמו במוסקבה.

בוודאי לא כי על האוקראינים חל עקרון העל של שלמה ארצי שהוא כזכור 'חיה פוליטית שמזדהה עם מיעוטים', עקרון לפיו אם אתה מיעוט, אתה בוודאי צודק.

בוודאי לא כי האוקראינים חלשים, או 'מוחלשים' בשפתמכבסת של המאה ה21. לא כי הצבא הרוסי אכן חזק מהצבא האוקראיני אלא כי 'החלשים' או 'המוחלשים' אינם בהכרח צודקים.

פיסקה קצרה על דרך השלילה על צדק: כולנו כבר יודעים את כל התורות הציניות לפיהן צדק לא קיים אלא הוא פונקציה של כוח, והואיל ואת ההיסטוריה בלה בלה כותבים המנצחים בלה בלה, והואיל והכל זה 'נראטיבים' בלה בלה וכן הלאה, הרי שצדק, שכאמור לא קיים באמת, הוא פונקציה של כוח. וכל שנותר לברר במקרה הזה הוא מי באמת כלומר 'באמת' הצד החזק, ויש כבר מספיק בלוגרים ופרשנים שהצליחו להוכיח שפוטין הוא הצד החלש, כי המנוול האמיתי יושב במקרה המינימלי במטה נאט"ו ובמקרה המקסימלי הוא בכלל הקוסם מארץ עוץ, איש המניפולציות הגדול היושב בעיר האיזמרגד, הלא היא וושינגטון. ובכן, כל התורות האלו הן לא יותר מהתחכמויות במקרה השכיח, טריגר להפעלת המחשבה ('פרובוקציה' במובן הטוב של המלה) במקרה הטוב.

או במלה אחת: הבל.

פיסקה קצרה על דרך החיוב על צדק: צדק הוא מצב יחסי הנגזר מיישום מוצלח יותר או פחות של תורת מוסר מסויימת. הצדק ההומניסטי נשען על הנחת יסוד מוסרית לפיה האדם, כל אדם, ראוי לחיים. הצדק ההומניסטי נשען על הנחת יסוד שהאדם, כל אדם, הוא כל מיני דברים, חלקם סותרים, כמו למשל יכולתו של האדם, כל אדם, להזדהות עם כל אדם, במקביל לנטייתו של אדם, כל אדם, להעדיף את הקרובים לו. או נטייתו של אדם, כל אדם, למקסם את ודאויות חייו (מה שעומד בבסיס הפעילות הכלכלית ב250 אלף השנים האחרונות), אבל לא על חשבון רצונו בכבוד ובמשמעות (מה שעומד בבסיס הפעילות החברתית-תרבותית ב250 אלף השנים האחרונות).

מכאן שצדק נמדד בפעילות הממשית התומכת בעקרונות הנזכרים, ומנקודת המבט הזו, מה לעשות שפוטין - לא 'הרוסים' ולא 'התרבות הרוסית' הגם שזו והם חלק מההסבר לעובדה שפוטין כיום הוא פוטין ויש לזכור כל הזמן שפעם פוטין לא היה פוטין בדיוק כפי שפעם הרצל לא היה הרצל כי שום דבר בחיי אדם אינו אוטומטי אינו גזרה קדומה ואינו הכרחי - הוא האיש הרע בסיפור הזה.

כל טיעון עובדתי אודות הצביעות המערבית\אמריקנית הבאה לידי ביטוי בפער כזה (קטן) או אחר (גדול ואפילו גדול מאד) בין ערכים הנשענים על כל מה שכתוב בפיסקה הקצרה אודות הצדק על דרך החיוב, נכון כמובן, ובלבד שהוא נשען על עובדות.

עובדה: אמריקנים היו ועדיין מעורבים בפוליטיקה פנימית של עשרות מדינות כבר עשרות שנים.

עובדה: ארה"ב הפעילה כוח, לא פעם לא סביר ולא מידתי ובעיקר לא חכם בשורה ארוכה מאד של מקומות ומצבים, ושווה להזכיר כאן דווקא את מלחמת ספרד ב-1898, שמקובל להצביע עליה כעל נקודת המפנה שהעלתה את ארה"ב על המסלול להפיכתה למעצמת על.

עובדה: ארה"ב הנהיגה עד 1863 מדיניות גזע של עבדות מאורגנת וחוקית, ולפחות עוד 100 שנה אחרי כן הגזענות החוקית היתה חלק מההוויה האמריקנית במדינות הדרום וכמובן שהיא, הגזענות, ממשיכה להיות חלק מהתרבות האמריקנית גם ברגעים אלו ממש.

עובדה: ארה"ב היא, היא ואף לא מדינה אחרת, זו שהטילה שתי פצצות גרעיניות על שתי ערים ביפן, הירושימה ונגסקי.

עובדה: הקפיטליזם הדורסני של שוק ההון הספקולטיבי בוול-סטריט ממשיך לשעבד עשרות מדינות באמצעות הפטנט המופלא הזה של 'החוב החיצוני', שהיה כבר מי שהגדיר אותו במלים הבאות: 'גודל החוב הוא כגודל התשלום השנתי שיכול לשלם מי שחתום עליו'. כלומר 'חוב חיצוני' של ארגנטינה למשל איננו קשור כמעט כלל למימד הכלכלי של הפעילות הכלכלית של ארגנטינה, למשל, אלא לפוליטיקה (הפנימית והחיצונית) באמצעותה מגדירים (בעלי הכוח) את התשלום השנתי של ארגנטינה לקרן המטבע או לכל נושה אחר (כל זה עד להתמוטטות הבאה, בעקבותיה שוב מנוסח גודל החוב כמתואר לעיל וחוזר חלילה).

עובדה: יש עוד עובדות כאלו.

אז איך אפשר לומר שפוטין הוא האיש הרע בסיפור הזה? מכיוון שהוא ותומכיו (חלקם כמובן במערב) מצביעים על ארה"ב כעל הצד הרע בסיפור הזה, ומשמעות ההצבעה הזו היא אחת ואחת בלבד: במקרה הגרוע חיסול העוצמה האמריקנית (וכל מי שמתייצב לצידה, נאט"ו למשל) ובמקרה הפחות גרוע (והיותר סביר) החלשת העוצמה האמריקנית.

ומה כל כך חשוב בעוצמה האמריקנית? שהרי ציינו עוד עובדה ועוד עובדה ועוד עובדה מהן למדנו שהעוצמה הזו משמשת רק למעשים רעים? אז זהו, שהעוצמה האמריקנית מאפשרת כאמור וכידוע מעשים רעים, אבל העוצמה האמריקנית נשענת על בדיוק אותם ערכים שיש בהם, ורק בהם, את הסיכוי לעשות שימוש בעוצמה האמריקנית לטובת עולם הפועל על פי צדק הומניסטי.

עובדה: רק מתוך העוצמה האמריקנית חוסלה העבדות.

עובדה: רק מתוך העוצמה האמריקנית נבנו בעולם עשרות מערכות מדיניות הנשענות על אותו הגיון פוליטי - הסדר חברתי המבוסס על כללים מוסכמים.

עובדה: רק מתוך העוצמה האמריקנית נבנו בעולם אלפי מיזמים כמו המוביל הארצי, שתפקידם לשחרר את האדם מתלות מנוולת בכוחות הטבע, תנאי הכרחי לחיזוק צדק הומניסטי.

עובדה: רק העוצמה האמריקנית הביאה לחיסולו של הפשיזם הרצחני באירופה לפחות פעם אחת.

עובדה: רק העוצמה האמריקנית הצליחה לשבש את התכנית הסובייטית להשתלט על העולם באמצעות אידיאולוגיה מהפכנית שלא היתה אלא כסות לקיומה של נומנקלטורה שמנחת זרועה סבלו מאות מליוני אנשים מקובה ועד פולין, מרומניה ועד מוזמביק, מסוריה ועד קוריאה הצפונית (שכמעט כל תושביה ממשיכים לסבול מאותו עניין אם מישהו שכח לרגע את אחת מבעלי הברית של פוטין).

ישעיהו ברלין עשה ב-1990 שימוש בדימוי מוזר ומפתיע - 'האדם בול עץ עיקש' הוא תורגם לעברית - על מנת לטעון שאין דרך אחת לקידמה ושהנאורות איננה מדברת בשפה אחת. ברלין צודק כמובן, וההיסטוריה האנושית עמוסה לעייפה בהוכחות לטיעון הזה.

אבל עובדת היותן של הקידמה והנאורות כותרות מעורפלות לא פעם לשלל דרכים שונות ואולי אפילו מנוגדות במידה מסויימת למימושן, איננה אמורה לבוא על חשבון יסוד היסודות של המוסר האנושי: קידמה ונאורות.

בולי העץ העיקשים ב-CIA ולפני זה, להבדיל, ב-KKK, או בוול-סטריט או בבית הלבן, ימשיכו לעשות שימוש מניפולטיבי בערכי הנאורות והקידמה.

אבל בולי העץ העיקשים האחרים - חלקם גם ב-CIA וחלקם אפילו בוול סטריט וכמה מהגדולים ביניהם ישבו בבית הלבן ועשו במכשיריו שימוש הומניסטי לעילא - גם הם חיים וקיימים.

בול העץ העיקש פוטין, איננו חותר למקומות האלו, הוא פועל על יסוד מערכת ערכים הפוכה לחלוטין, וכמו קודמיו בקרמלין - סטאלין למשל - גם הוא יודע לעשות שימוש מועיל באידיוטים השימושיים, אותו מושג מעצבן ומעליב כך מסתבר, שהמציא אותו סטאלין לפני כ-100 שנה, כשהיה זה תורו לדבר בלשון הצדק האוניברסלי ('הקומוניסטי', לא פחות) בדרכו לזרוע סביבו הרס וחורבן.

פוטין לא התחיל להיות פוטין באוקראינה. אוקראינה היא רק תחנה אחת נוספת במסע ארוך שכלל תחנות כמו צ'צ'ניה, גאורגיה, עיתונות, מפלגות, כללי משחק פנים-רוסיים ובריתות ידועות עם גורמים הפועלים בדיוק או בערך כמוהו: איראן, צפון קוריאה, סוריה, סין. המסע הארוך הזה לא מתקרב לסופו. פוטין דאג שלא יהיה לפוטין תחליף, כי רוסיה זה פוטין ופוטין זה רוסיה.

פוטין אם כך, הוא הצד הרע בסיפור הזה. ולהבנה הזו אין שום תפקיד מטהר-מצפון לגבי עוולות הצד השני, ואסור שתשמש כתירוץ לרחיצה כלשהיא בנקיון כפיים, כי רחוק היום - אם בכלל יגיע - שאדם כלשהוא יוכל לעמוד במבחן שהציב בזמנו ישוע בפני אלו שרצו לסקול באבנים את אותה אשה אומללה.

להבנה הזו יש תפקיד אחד בלבד: להזכיר, גם על רקע האש, הקולות והעשן, שיש דבר כזה צדק, יש דבר כזה אמת, יש דבר כזה מוסר.