הנקודות המרכזיות בנאום מנחם בגין, על הקמת תנועת 'חירות', 15 במאי 1948 (על פי ניתוחו ועריכתו של יחיעם וייץ, ממחתרת לוחמת למפלגה פוליטית, 2002) - והנאום כולו

 א. המאבק העברי של השנים תש"ד-תש"ח הוכתר בהצלחה. המרד העברי הראשון אחר התקוממות החשמונאים שנסתיים בנצחון. שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולדתנו הוכה, עורער, פורק וסולק.

ב. המאבק יסתיים רק כאשר עם ישראל כולו ישוב לארץ מכורתו וארץ ישראל כולה תוחזר לעמה-בעליה, כי ארץ ישראל כולה שלנו כולה שלנו. המולדת היא שלמות, הנסיון לבתרה לגזרים הוא לא רק נסיון נפשע; הוא גם נסיון נפל. המולדת היא שלמות היסטורית וגיאוגרפית. מי שלא מכיר בזכותנו למולדת כולה אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה, ואנחנו על זכותנו הטבעית והנצחית לא נוותר. נישא את חזון השחרור המלא, נישא את חזון הגאולה השלמה, ונגשימו. בבא היום נגשימו.

ג.המשעבד הבריטי הנוכל הוא מורו של היטלר וגם תלמידו. ממשלת בריטניה היא ממשלה נאצית.

ד. ברית המועצות הכירה בזכותנו לרבונות ועצמאות במולדתנו. ואנחנו לעולם לא נשכח, כי הצבא הרוסי המנצח הציל מאות אלפי יהודים מצפרניהן של חיות הטרף הנאציות. אנחנו לעולם לא נשכח, כי בעמוד עמנו מול פרשת הדרכים ההיסטורית הושיטה לו ברית-המועצות יד עוזרת וסייעה לו לעלות על דרך העצמאות.

ה. מטרת המדינה היא שיבת ציון, עלייה מידית של מאות אלפי יהודים, מבלי להתחשב בתנאים. יש לקחת מופת מהעם הרוסי שעמד במלחמת החיים והעצמאות.

ו. במדינה החדשה יהיה הצדק השליט העליון. הרוב היהודי חייב לזכור כי "גר היית בארץ מצרים", ואת שירו של ז'בוטינסקי: "שם ירוה לו משפע ועושר, בן ערב בן נצרת ובני, כי דגלי דגל טהר ויושר, יטהר שתי גדות ירדני".

ז. תנועת החירות תעלה מעמקי המחתרת העברית, שתוקם על ידי המשפחה הלוחמת הגדולה, במסגרת החוק העברי, במסגרת הדמוקרטיה העברית. הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית.

ח. בחלק שבו ישלוט החוק העברי - והוא החוק היחידי החוקי בארץ זו - אין צורך במחתרת עברית. נהיה חיילים ובונים, לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם ואת ממשלתה נכבד כי ממשלתנו היא. הממשלה העברית, הממשלה הזמנית, וכל ממשלה אחרת שתקום במקומה, שהיא, שהיא עצמה לא תיצור על ידי ויתורים כלפי חוץ או על ידי רודנות כלפי פנים, מחתרת חדשה.

ט. יש להיכון למבחנים שעוד מצפים לנו ולעמוד בהם בגבורה, כי לא נקנה את השלום מידי אויבינו במחיר של ויתור. שלום כזה הוא 'שלום' של בית קברות, 'שלום' של טרבלינקה חדשה.

חודש לאחר מכן, ב-15 ביוני, פורסם מצע התנועה החדשה. בין השאר הופיעו הפיסקאות הללו:

"תנועת החירות תלחם למען טיפוח יחסי הבנה וידידות בין המדינה העברית [וייץ מפנה שוב ושוב את תשומת לב הקורא לעובדה שמנחם בגין לא עושה שום שימוש בתיבה 'יהודי'!!] לבין ברית המועצות, שסייעה לה בעקביות בהשגת השלב הראשון של עצמאותנו במולדת"

"יש להלאים ולהעמיד לרשות העם את כל המפעלים הקשורים בשירותים הציבוריים ואת תעשיות היסוד".

"הצבא העברי וכן כוחות הבטחון הפנימיים חייבים להיות חדורים רוח דמוקרטית שתתבטא הן בהליכותיהם ובמנהגיהם והן ביחס אל אזרחי המדינה".

"המיעוטים הלאומיים והדתיים ייהנו משווי זכויות מוחלט בכל שטחי החיים של המדינה. חוק אחד לגר ולאזרח יהיה אחד מכללי היסוד שיחייבו את מוסדות המדינה ואת חיינו הציבוריים. לימוד השפה העברית בבתי הספר לילדים ערביים ולימוד השפה הערבית  בבתי הספר לילדים עבריים - יהיה לימוד חובה".

"תנועת החירות העברית, מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי [...] תלחם נגד כל נסיון להטיל על מדינתנו וארצנו משטר של רודנות. תנועת החירות תלחם כנגד כל מגמה של השתלטות חד-מפלגתית".

באותם רגעים ממש, עשתה את דרכה על גלי הים התיכון, אנייה ידועה אחת.

נאום בגין, מוצאי שבת, ז' אייר תש"ח, 15 במאי 1948 (מופיע במלואו ב'המשקיף', 16 במאי, 1948):

אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל,  נוער עברי, אחיותי ואחי בציון! מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות וענויים, ענויי גוף ונפש,  מתיצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע כשברכת הודייה בפיהם ותפלה למרום בלבם. הברכה היא זו שאבותינו ברכו ביום חג ומועד,  הברכה היא זו ששפתותיהם דובבו על  פרי חדש. והן חג במשכנותינו; ופרי חדש ורך עולה לנגד עינינו. המרד העברי של השנים תש"ד-תש"ח הוכתר בהצלחה, המרד העברי הראשון אחרי התקוממות החשמונאים שנסתיים בנצחון. שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולדתנו הוכה, עורער, פורר וסולק. קמה, תוך מלחמת דמים, תוך מלחמת כבוש, מדינת ישראל. 

נסללה הדרר לשיבת ציון המונית. הונח היסוד - רק היסוד הונח – לעצמאות עברית ממשית. נסתיים שלב אחד – רק שלב אחד - של מלחמת השחרור העברית, שמטרתה הנצחית להחזיר את עם ישראל - את עם ישראל כולו - לארץ מכורתו ולהחזיר את ארץ־ישראל - את ארץ ישראל כולה – לעמה־בעליה. 

ואם נזכור כי מאורע כביר זה קם והיה אחרי שבעים דורות - שבעים דורות - של פיזור, של פרוק־נשק, של שעבוד, של נדודים בלי סוף ורדיפות בלי קץ; אם נזכור כי הדבר קם והיה בעצם תקופת ההשמדה הטוטאלית של היהודי באשר הוא יהודי; אם נזכור כי המעטים שוב נצחו את הרבים שקמו על ישראל לכלותו והוא יכול להם - אזי אף על פי שעדיין לא תמה כוס היסורים של אמהותינו וילדינו, הזכות בידינו והחובה עלינו להודות, מתור הכנעת לב, לצור ישראל וגואלו על הנסים והנפלאןת שעשה עמנו בזמן הזה, כמו בימים ההם. ועל כן בכל לבנו ובכל נפשנו נאמר היום - היום הראשון להשתחררותנו מעול השעבוד הבריטי - ברוד שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

קמה מדינת ישראל. והיא קמה "רק כך": בדם, באש,  ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביסורים ובקרבנות. אחרת לא יכלה לקום. והנה בטרם הספיקה המדינה להקים את מוסדותיה התקינים היא נאלצת להלחם - או להוסיף להלחם - בתוקפנות האויב השטני ושכיריו צמאי הדם מן היבשה, מן הים והאויר. 

בתנאים אלה של הקמת העצמאות הלאומית ניתן משנה תוקף לאזהרה, אשר הנשיא־הפילוסוף, תומאם גריק מאסאריק השמיע באזני עמו, העם הצ'כוסלובקי בעלות שחר חרותו אחרי שלוש מאות שנה של שעבוד. ברדתו, בשנת 1918 בתחנת הרכבת על שם ווילםון בפראג אמר מאסאריק לבני עמו הצוהלים: "קשה להקים מדינה; אך זכרו, כי עוד יותר קשה לקיים מדינה". 

ואכן, אחים בציון, לנו קשה, הוי מה קשה, היה לקיים את מדינתנו. היו דרושים עשרות דורות של נדודים מארץ שחיטות אחת למדינת פוגרומים שניה;  היו דרושים גירושים ומוקדים ומרתפי ענויים; היו דרושות מהלומות איומות המרסקות אשליות מסנוורות; היו דרושות אזהרות - שלא נשמעו - של נביאים וחוזים ; היה דרוש עמל של דורות חלוצים ובונים והיתה דרושה התקוממות מורדים, מוחצי אויב, עולי גרדום ונודדי ימים ומדבריות כדי שנגיע עד חלום, עד קבוץ ששים רבוא עברים במולדת, עד סלוק שלטון הדכוי הישיר, עד הכרזת העצמאות, בחלקה של המולדת, שהיא כולה שלנו, כולה שלנו .

קשה היה להקים את מדינתנו. אבל בודאי יהיה עוד יותר קשה לקיים את מדינתנו. סביבנו גויים גם סבבונו והם רוצים להכחידנו מגוי. ואותו משעבד, שהוא גם מורו של היטלר וגם תלמידו, אותו משעבד־נוכל, שהוכה על ידינו במישרין, מנסה עדיין להכותנו בעקיפין ; להכותנו ולהכניענו בעזרת שכיריו, מדרום, מצפון וממזרח. על כן עומדת מדינתנו בת־היום בלהבות מלחמה. 

על כן יסוד ראשון לקיום חדותנו : הוא הנצחון המלא, במלחמה המשתוללת עתה בכל רחבי הארץ. למען הנצחון הזה, אשר בלעדיו לא יהיו לנו לא חרות ולא חיים, דרוש לנו נשק,. נשק תרתי משמע, נשקי צבאי, נשק חדיש, נשק כבד, כדי להכות את האויב, כדי להבריח את הפולש, כדי לשחרר את הארץ על ארכה ורחבה ממהשמיה ומחריביה. 

וגם דרוש לנו, לכל אחד ואחת מאתנו, נשק אחר, נשק נפשי, נשק העמידה ללא רתיעה בפני הפצצות אימתניות מן האויר, נשק העמידה ללא היסוס מול פני אבדות קשות, נשק העמידה ללא זעזוע מול פני מפלות מקומיות וכשלונות ארעיים, נשק העמידה ללא נסיגה מול פני איומים ומול פני פתויים. הא בהא תליא. אם נעמוד בימים הקרובים; אם נעמוד בשבועות הקרובים מצויידים בפלדת הנפש של אומה נצחית בקומה לתחיה - קבל נקבל בינתיים את הנשק המבורך, שבו נמחץ אויב ונביא דרור ושלום לעמנו ולארצנו.

אולם גם לאחר שננצח במערכה הזאת - ואנו ננצח בה - יהיו דרושים מאמצים עליונים כדי לקיים את עצמאותנו. כדי לשחרר את מולדתנו קודם כל. יהיה צורר לגדל, להאדיר ולטפח את הזרוע המזדיינת של ישראל אשר בלעדיה לא יהיו לנו לא מולדת, לא חרות ואף לא קיום. הצבא העברי יכול להיות ומוכרח להיות מן המאומנים והמשובחים בין צבאות העולם. במלחמה החדישה לא המספרים קובעים, קובעת הרוח, קובע המוח. והרוח של לוחמינו מהי? את זאת הוכיח הנוער העברי כולו, הנוער של ה"הגנה", הנוער של לח"י, הנוער של אצ"ל, הנוער העברי המופלא והמפליא, אשר שום אומה לא זכתה לשכמותו, אשר שום דור מדורות ישראל מבר כוכבא ועד הבילו"ים לא ראה כמוהו.

ובאשר למוח, הרי מוחו של ישראל הוא תמצית המחשבה של 120 דורות, 120 דורות של הוגי דעות, של מחפשי אלהים ומוצאיו. כוח ההמצאה של המוח הזה, גדול האוצרות "הטבעיים" שלנו, הוא בלתי מוגבל. המדע הצבאי, שיהיה מבוסס על המוח העברי, יהיה מן המפותחים בעולם. כוח יהיה לנו, כוח רב, באשר מוח לנו, מוח חושב, מוח ממציא, לקיום מדינתנו ולשחרור מולדתנו תהיה דרושה לנו גם מדיניות חוץ נבונה. עלינו להפוך את עצמאותנו המוכרזת לעצמאות ממש. 

וזאת לדעת: כל עוד חייל בריטי אחד - או חייל נכרי אחר -   רומס במגפו את אדמת ארצנו, אין רבונותנו הממלכתית אלא שאיפה, שאיפה, אשר למען הגשמתה המלאה יהיה עלינו להלחם לא רק בשדה־הקרב אלא גם בזירה הבינלאומית!  ושנית, שומה; עלינו לקבוע ולקיים את עקרון ההדדיות ביחסינו עם אומות העולם. איך התבטלות, אין הכנעה. אין משוא־פנים. הדדיות. איבה תחת איבה. עזרה תחת עזרה. ידידות תמורת ידידות. סוד מדיניות החוץ – הדדיות.

עלינו לטפח יחסי הבנה וידידות עם העם האמריקני הגדול. אמנם הממשלה האמריקנית הנוכחית - ממשלת פורסטל - שכחה את אשר הורו ג'פרסון, וושינגטון, ליי וטום פין, אבל יש ויש בקרב העם האמריקני, כוחות אחרים. הם זוכרים והם ייזכרו את קורנוליס הבריטי וגם את לפייט הצרפתי.

עלינו לקיים ולטפח יחסי הבנה וידידות עם עמי ברית המועצות. בל נסתיר את האמת. היה היו בעבר - בעבר - יחסי איבה בין מדינת המהפכה לבין תנועת השחרור העברית. היחסים הללו עלו לעמנו בדם ובדמע. אך הנה, חל, בעקבות מלחמת הגבורה של המחתרת העברית, השנוי המהפכני ביחסים אלה. ברית המועצות הכירה בזכותנו לרבונות ועצמאות במולדתנו. ואנחנו לעולם לא נשכח כי הצבא הרוסי המנצח הציל מאות אלפי יהודים מצפרניהן של חיות הטרף הנאציות. אנחנו לעולם לא נשכח, כי בעמוד עמנו מול פרשת הדרכים ההיסטורית הושיטה לו ברית-המועצות יד עוזרת וסייעה לו לעלות על דרך העצמאות.

עלינו לטפח יחסי הבנה וידידות עם עמי אירופה, אשר מאחוריהן מסורת ממושכת של מלחמות שחרור ואשר מהן יבואו, בחדשים הקרובים ובשנים הקרובות, המוני שבי ציון. עלינו לטפח יחסי ידידות עם העם הצרפתי הגדול, מאור העמים ונושא דגל החופש מימי הבסטיליה. עלינו לטפח יחסי הבנה וידידות עם כל אומה, גדולה וקטנה, חזקה וחלשה, קרובה ורחוקה, שתכיר בעצמאותנו, שתסייע לעמנו, שתהא מעונינת, כפי שאנו מעונינים, בשלטון הצדק הבינלאומי ובשמירת השלום בין העמים.

לא פחות השובה ממדיניות חוץ, היא מדיניות הפנים שלנו. ראשית חכמה של מדיניות זו היא שיבת ציון, שיבת ציון. אניות. למען השם, הבו אניות עולים! אל שיגרה! אל דבורי סרק על כושר קליטה, על הגבלות למען הסדר, כביכול. מהר, מהר. לעמנו אין זמן. הכניסו רבבות. הכניסו מאות אלפים ומיד, מיד. אם לא יהיה בשביל כולנו בתים, ימצאו אהלים. ואם אהלים לא יהיו, אין דבר, יש שמים במרום, שמי התכלת של ארצנו. אין מתים מתנאי קיום קשים. מי שראה כיצד חי העם הרוסי בזמן שעמד במלחמת החיים והעצמאות יודע, כי אין גבול, ממש אין גבול לקרבנות אשר אומה לוחמת מוכנה לקבל על עצמה למען מולדתה, למען עתידה. והן אנחנו במלחמת הקיום הננו עומדים וברכוז המהיר ביותר של המוני גולי עמנו תלוי יום המחרת -שלהם ושלנו כאחד.

ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודניה. בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול, בל יהיה בביתנו איש - אזרח או גר - רעב ללחם, חסר קורת־גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית.

"זכור כי גר היית בארץ מצרים" – צו עילאי זה יקבע את יחסנו אל שכנינו. וצדק צדק תרדוף - צוו עליון זה יקבע את יחסינו בין איש לחברו. "בו ירוה לו משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני, כי דגלי דגל טוהר ויושר, יטהר שתי גדות ירדני".

ועוד נזכור: מדינת ישראל היא זו שהקימונו. נשמור על המדינה - נשמור על ישראל. ומבחינה זו אולי יקופל כל הרעיון חחברתי והממלכתי בפסוק אחד, מכתבי אחד־העם; "יותר מששמר ישראל על השבת, השבת שמרה על ישראל". למען העקרונות הללו נלחם, במסגרת החוק העברי, במסגרת הדימוקרטיה העברית, תנועת החרות - תנועת החרות - שתעלה מעמקי המחתרת העברית שתוקם ע"י המשפחה הלוחמת הגדולה, שהתקבצה מכל החוגים, מכל הגלויות, מכל הזרמים סביב דגלו של הארגון הצבאי הלאומי.

הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית. אנחנו ירדנו למחתרת, אנחנו עלינו למחתרת, תחת שלטון דיכוי נכרי כדי להכותו ולסלקו. ואכן הכינו, היטב הכינו וסילקנוהו. לעולמים סילקנוהו. עתה קם, לפי שעה בחלק של המולדת, שלטון עברי. ובחלק זה של המולדת, בחלקו המשוחרר, בחלק שבו ישלוט החוק העברי -  והוא החוק היחידי החוקי בארץ זו - אין צורר במחתרת עברית.

במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא. רק תיזהר נא הממשלה העברית, הממשלה הזמנית וכל ממשלה אחרת שתקום במקומה, שהיא, היא עצמה לא תיצור ע"י וויתורים כלפי חוץ או ע"י רודנות כלפי פנים, מחתרת חדשה.

תשמור נא הממשלה העברית על העצמאות שנקנתה בדם גבורים וקדושים ובל תפקירה מתוך כניעה לעריצים ואימתנים. ותשמור נא הממשלה על זכויות האדם והאזרח, ללא הפלייה, ללא משוא פנים. תשמור נא על עקרונות־הצדק והחופש ויהיה ביתנו מואר באור אהבת אחים ואחוות ישראל.

מדינת ישראל קמה, אך זכור נזכור, כי המולדת עדיין לא שוחררה. נמשכת המלחמה ועיניכם הרואות כי לא לשווא דיברו לוחמיכם: הנשק העברי הוא שיקבע את גבולות השיפוט של השלטון העברי. כן הוא במערכה זו; כן יהיה בעתיד.

המולדת היא שלמות. הנסיון לבתרה לגזרים הוא לא רק נסיון נפשע, הוא גם נסיון נפל. המולדת היא שלמות היסטורית וגיאוגרפית. מי שלא מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה. ואנחנו על זכותנו הטבעית והנצחית לא נוותר. נישא את חזון השחרור המלא. נשא את חזון הגאולה השלמה ונגשימו. בבוא היום נגשימו. כי חוק עולם הוא: אם עובר, או אם מישהו מעביר קוו מפריד בין מדינת הלאום לבין מולדתו, אחת דרכו של הקו המלאכותי: להיעלם. המדינה תכסה את המולדת. המולדת תהיה מדינתנו.

ואל נשתמש במלים לועזיות, אל נדבר על אירידנטה. לא בעיר שנגזלה המדובר הוא. המדובר הוא בחמש ששיות של אדמת המולדת, שאנו יכולים ומוכרחים להפרותם למעננו ולמען הבאים אחרינו, למען בטחוננו ובטחון אחינו ובנינו ולמען חשלום. על כן נשא נישא כגאון את חזון הגאולה השלמה, את חזון המולדת המשוחררת תחת הדגל העברי; דגל החופש, דגל השלום, דגל הקידמה. עוד הנף יניפו חיילי ישראל את דגלנו על מגדל דוד; עוד חרוש תחרוש מחדשתנו את שדות־הגלעד.

אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל: אנו עומדים בעיצומו של הקרב. עוד נכונו לנו ימים קשים ואולי קשים ביותר. דם - דם יקר מכל יקר - נשפך , וישפך. חשלו את רצונכם, אחים. שריינו את לבכם. כי זוהי הדרך - דרך חיסורים והקרבנות, ואחרת אין.

לא נקנה את השלום מידי אוייבינו במחיר הוויתור על עצמאותנו, על ארצנו. רק "שלום" מסוג אחד נקנה במחיר הוויתור הזה: "שלום" של בית־הקברות, "שלום" של טרבלינקה חדשה. על כן דרכו עוז והכונו למבחנים מכריעים. 

עמוד נעמוד, אלהי צבאות יהיה בעזרנו, וגבורת הנוער העברי וגבורת האם העבריה, האם הגבורה, הנותנת את בנה – כחנה - על מזבח ה' - הגבורה העילאית הזאת היא שתצילנו מכף אוייבינו ותוציאנו מעבדות לחרות, מסכנת השמדה לחוף מבטחים.

ואתם, אחי, בני המשפחה הלוחמת, הזוכרים אתם כיצד התחלנו, במה התחלנו, והנה עיניכם הרואות כי הזורעים בדם, בחרות יקצורו. בודדים ונרדפים, גלמודים ומעונים הייתם. אבל מתוך אמונה כבירה נלחמתם ולא נרתעתם, עוניתם ולא נכנעתם, הושלכתם לבתי־כלא ולא נסוגותם, גורשתם מן המולדת ולא נשברתם, הועליתם לגרדום - ושרתם. כך כתבתם במו ידיכם כתבתם, דף מפואר בתולדות עמנו, ועוד תוסיפו לכתוב, לא בדיו, בדם ויזע, לא בעט, בחרב ובאת. 

לא תזכרו עוול ולא תדרשו פרס. הפרס היחיד שלנו הוא כזה שהנה זכינו לראות את אומתנו משתחררת באמת ולוחמת כולה  על חרותה. הפרס האמיתי שלנו  יהיה כשנזכה - אם נשוב חיים מן החזית - לפשוט בערי ארצנו, הריה ועמקיה ולראות ילדים עברים משהקים ואין מחריד ומעל ראשיהם  הפעוטים החביבים מכל חביב, חג אוירון והוא אוירון עברי ומולם בא חייל והוא חייל עברי, ומרחוק משקשקת רכבת והיא רכבת עברית. אה, היש אושר גדול מאושר זה; אך לפי שעה נחשוב על הקרב, רק על הקרב, כי הוא שיכריע את גורלנו, הוא שיקבע את עתידנו.

ולקרב הזה תלוונו יד גבורינו הקדמונים, מכובשי כנען ועד מורדי יהודה. לקרב הזה תלוונו רוחם של מחדשי האומה, בנימין זאב הרצל, מכס נורדאו, יוסף הגלילי תרומפלדור ואבי הגבורה העברית המחודשת ואסיר עכו, זאב ז'בוטינסקי. לקרב זה תלוונו רוחם של דוד רזיאל, גדול המפקדים בדורנו ודב י' גרונר, גדול החיילים והמקריבים בדורנו. לקרב זה תלוונו רוחם של גבורי הגרדום, מנצחי המוות. לקרב זה תלותו רוחם של מיליוני קדושינו, של אבותינו ההרוגים, של אמהותינו השחוטות, של אחינו הטבוחים, של תינוקותינו החנוקים. בקרב הזה נמחץ אויב ונביא חירות לעם שבע רדיפות וכמה חרות.

אל אלהי ישראל, שמור על חייליך  - העומדים בירושלים עיר הקודש - בהרי יהודה ובהרי הגליל, בהרי אפרים, בעמק ובגיא ותן ברכה לחרבם המחשלת מחדש את הברית שכרתת עם עם סגולתך ועם ארץ בחירתך. גור אריה יהודה, למען עמנו, למען ארצנו, קדימה לקרב, קדימה לנצחון.