תשובה לחבר ברשת (החביבה מאד) קוורה, ששאל האם יש סיכוי שאי פעם יחוקק חוק שוויון שלושת הזרמים ביהדות: ספוילר - אין צורך בחוק כזה, כי הוא כבר קיים אחרת ישראל לא היתה דמוקרטיה (וישראל, ספרו לשקמה ברסלר ולמפעיל שלה אהוד ברק, היא אולטרא-דמוקרטיה)

 טוב, לאחר שבחנתי את התשובות האחרות וקיוויתי שהן יחסכו לי (ולך) זמן, אני נאלץ לבזבז כלומר להשקיע זמן גם שלי וגם שלך, כי התשובות שנתנו האחרים מעידות על חוסר הבנה יסודי של הנושא.

נתחיל מהעניין החשוב ביותר: בישראל, כמו בכל דמוקרטיה אחרת בעולם, קיימת הפרדה בין דת למדינה. הוכחה? אני כותב כרגע, שבת בצהריים, ולא מעלה על דעתי שהמשטרה תכנס ותעצור אותי על חילול שבת.

נשמע כמו התחכמות? אולי, אבל רק לאנשים שמשוכנעים שהם מבינים הכל בנושא כשבעצם הם לא מבינים כלום… חבל, אבל זה המצב. אסביר: דת במקרה היהודי פירושה הלכה והלכה בלבד. וההלכה היא עניין קריטי לכל היהודים (נגיד, בכוח, עם רוח גב בירידה, 30% מהעם היהודי) שמיחסים להלכה ערך עליון.

איך זה בא לידי ביטוי במקרה שלהם? הם יקפידו על כללי ההלכה בענייני בישול. הם יקפידו בהתאם על תפילה. הם יקפידו אולי גם בענייני אישות (לא יקיימו יחסים בזמן מחזור או חשד למחזור). ועוד ועוד.

עכשיו שאלה פשוטה וכמעט דבילית המופנית לכל מי שכבר בשלב זה מוכן היה לרצוח אותי אילו רק ידע איפה אני גר, ושלמרות הזעם הקדוש השאלה נותרת בעינה, והיא דבילית כי היא רטורית: האם מדינת ישראל, דרך מערכת האכיפה שלה, משטרה ופרקליטות ובתי המשפט, הושיבה אי פעם יהודי במעצר או בכלא על כך שהוא אכל שניצל עם גבינה צהובה, לא הלך לבית הכנסת וקיים יחסים עם אשת השכן אפילו שהיה לה באותו רגע מחזור?

הואיל והתשובה שלילית, הנה לנו סיכום פרק א: בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, מתקיימת הפרדה בין דת למדינה. נקודה.

מה כן יש בישראל שגורם לבלבול הזה? שני דברים: א. אזרחים בורים. כמו זה שכתב לך את התשובה על 'חוק מדינת כל אזרחיה'. והרי כל מדינה, וזה מה שעושה מדינה למדינה, היא מדינת אזרחיה. וההבדל היחיד או הראשי בין מדינות למדינות, נגיד ההבדל בין צפון לדרום קוריאה, הוא היחס בין מוסדות המדינה לבין האזרחים. או במלים אחרות, האם המדינה קיימת לטובת האזרחים (דרום קוריאה, הולנד וישראל, ורוב המדינות האחרות) או שהאזרחים קיימים לטובת המדינה (צפון קוריאה, איראן ואולי עוד מדינה או שתיים שחרגו לי מהראדאר).

עכשיו, הערבים ובעיקר הדרוזים יכולים לפטפט לקשקש ולייבב עד מחרתיים בבוקר נגד חוק הלאום "הגזעני", גם כי הם סובלים מהבעיה הנזכרת (סעיף א', תיכף יבוא ב'), וגם כי אידיוטים שימושיים (בוגרי סעיף א') מהרוב היהודי מעודדים אותם לייבב לפטפט ולקשקש.

ומדוע מדובר ביבבות קישקושים ופיטפוטים? כי כל הדמוקרטיות בעולם, כולל הישראלית, הן מדינות אזרחיה ועם זאת, ובמקביל - וזה העניין שיוביל אותנו לשאלתך החשובה אודות חוק שוויון זרמים ביהדות (ספוילר: הוא כבר קיים, ומזמן, לא כחוק אלא כיסוד היסודות של דמוקרטיה, כל דמוקרטיה: חופש המצפון) - הן מדינות לאום.

כן, מה לעשות ובורינו המרובים המכפילים ומרבים את עצמם כי אין כמעט מי שיסביר להם דברים אלמנטריים, לא יודעים למשל שיוון מוגדרת כמדינת הלאום של העם היווני, אירלנד של האירי, גרמניה של הגרמני, פולין של הפולני, סרביה של הסרבי ואין לי כוח ורצון להמשיך ולמנות את כל המדינות בעולם. כן, בעולם. גם וייטנאם היא מדינת הלאום של העם הוייטנאמי, קוריאה (שתיהן) של העם הקוריאני, יפן של היפני והרעיון ברור.

רק בדגנרטלנד, הידועה גם בשמה המשוקץ ישראל, יש אינספור אזרחים בורים ועמי ארצות, הממשיכים להנגיד את 'מדינה יהודית' עם 'מדינת אזרחיה', תרומתו המלבבת של המרגל המסתתר עד היום במדינה המופלאה לבנון, הלא הוא יקיר הנאורים של האקדמיה הישראלית לפני 30 שנה, עזמי בשארה.

אז אחרי שהסברנו מה לא נכון, והבנו, כך אני מקווה, שאין שום סתירה מהותית בין מדינת לאום לבין זכותו של כל אזרח של המדינה המסויימת הזו, גרמניה, יפן, אוסטרליה, אוסטריה, איטליה וישראל (אבל לא צפון קוריאה ואיראן), לממש את חופש המצפון שלו ולהיות למשל מוסלמי-חילוני, מוסלמי-פנאט, יהודי-גזען, יהודי-סתלן וכן הלאה, אפשר סוף סוף לעבור לשאלה שלך, שלשם תשובה מספקת עליה יש להוסיף את סעיף ב'.

ובכן, סעיף ב' הוא סעיף חשוב כשלעצמו אבל הוא רחוק מלהיות חזות הכל: בישראל המונופול על רישום הנישואין מופקד במקרה של המוסלמים אצל הקאדי, של הנוצרים אצל הכומר, ואצל היהודים אצל רב שהוסמך על ידי הרבנות הראשית לרשום נישואין אחרי שביצע טקס נישואין.

שים לב לניסוח: המחוקק - ואם אתה מחפש אשם הרי שאלו העות'מאנים ואחרי זה הבריטים שמסרו את העקרון הזה לידי מדינת ישראל - הוא, הוא ולא אחר, לא אלוהים ולא מלאך ולא שליח, הוא, כלומר העם, כי המחוקק זה העם, מסר לידי הרבנות את הזכות לרשום נישואין. נקודה.

למה הדבר דומה? לעובדה שהמחוקק, נציגי העם, כלומר העם, מסר את הזכות להעביר רכב מבחן רישוי שנתי לטסט בירכא או באפק או בדינמומטר בתל אביב ועוד מן הסתם 2000 מכוני רישוי דומים אחרים. המשותף לכולם הוא שהם נותנים אישור נסיעה לשנה הקרובה על בסיס 'הלכה' כזו ולא אחרת, והנמשל אני מקווה ברור.

ואם לא, הנה זה ישירות בלי משלים: הרבנות לא כופה על אף אחד שום דבר. בוודאי לא על המחוקק. ברצונו ישאיר את הזכות לרשום נישואין אצל אורתודוכסים בלבד, ברצונו ישנה את החוק. אבל את החוק משנה הכנסת בהתאם להרכבה, הרכב שנקבע על ידי הכרעת הציבור בבחירות.

האם לרבנות נחמד שיש לה מונופול? נו, והאם לטסטט בירכא נחמד שלו מותר לתת אישור ולי לא? שאלה דבילית. בוודאי שאנשים וגופים נהנים מעמדת כוח, אבל בניגוד לעמדות הכוח שנרכשו כך בדיוק, בכוח, בימי הביניים ולפני כן (תמיד בשם אלוהים, זה ברור, אבל אלוהים עבד אצל כולם כידוע, והוא ממשיך להיות מועסק שאיננו מפלה, כי הוא שמח לעבוד אצל כולם גם בלי כסף ובלי תנאים סוציאליים), הנה בדמוקרטיה מודרנית עמדות הכוח מוגדרות בחוק, והחוק, שוב יש לחזור על הדברים? אין ברירה, כי האידיוטים נושפים לי בעורף, ובכן מקורו של החוק הוא המחוקק, והמחוקק הוא סך כל ההכרעות של סך כל ציבור הבוחרים בקלפי פעם בכמה שנים, וגם זה לפי החוק.

מה שמביא אותנו סוף סוף לתשובה על השאלה שלך: אין שום צורך בחוק יסוד שוויון בין הזרמים משתי סיבות - א. כמה זרמים יש? בדיוק. בערך 35,000. אפילו לומר 'אורתודוכסים' זה לומר בעצם כלום. כי אפילו על כשרות אין ביניהם הסכמה, קל וחומר על דברים טיפה, באמת טיפה יותר חשובים מכשרות: האם יש לשרת בצבא, האם יש להפגש עם בנות לפני הנישואין, האם מותר לעשות שימוש בנטפליקס, וכן הלאה. 

ואם אצל האורתודוכסים זה המצב, אז מה נגיד על רפורמים או קונסרבטיבים? והרי הטיעון האווילי שכל תלמיד תיכון בישראל יודע לדקלם על 'היהדות', שהיא מכילה "שלושה זרמים", הוא יבוא, עוד יבוא מיותר מאמריקה. ומאמריקה ראוי לייבא שחקני כדורסל ולא רעיונות ציבוריים.

סיבה שניה מדוע אין שום צורך בחוק יסוד שוויון בין הזרמים, היא שחופש המצפון מאפשר לכל יהודי (או ערבי או דרוזי או צ'רקסי או אשורי או וכן הלאה, סליחה אם שכחתי מישהו חשוב), לעשות עם היהדות (והנצרות והאסלאם וכן הלאה) ולהגדירה כפי שהוא רוצה.

העובדה שיש הרבה יהודים שמרנים לפחות על פי הצהרותיהם או דימוים העצמי, לא משנה את הכלל הדמוקרטי הזה, והרי בכך עוסקת השאלה שלך.

ועכשיו לשאלה המסתתרת מאחורי השאלה שלך: מתי יתקיים שוויון של ממש בין הגישות השונות הללו ליהדות? נו, די פשוט. יועילו ויזיזו את עכוזם 100 אלף יהודים רפורמים מקליפורניה, ועוד 100 אלף יהודים קונסרבטיבים מאוסטרליה וארגנטינה ודרום אפריקה, ישתלבו בחברה הישראלית, יסבירו לשכנים איך אפשר לנהל יהדות שלא על פי השיטה של ש"ס, חב"ד, ברסלב ושאר ירקות ומרעין בישין (וגם לא מעט אנשים מצויינים שנוהגים על פי השיטות הללו על עומק ניגודיהן עליהם אפשר ללמוד מחריפות ההשמצות ההדדיות שבין יהודי 'אורתודוכס' או אפילו כלומר "אפילו" חרד כלומר 'חרד' למשנהו), ואז הם ישפיעו על המערכת הפוליטית כלומר על המחוקק המסתורי, ואז אולי המונופול על הטסט של ירכא כלומר של הרישום לנישואין יפורק ויעבור לגורמים אחרים.

או שלא.

כך או אחרת, וכאמור, התשובה הקצרה על השאלה שלך היא שאין צורך לחכות שיעבור בארץ חוק שוויון בין שלושת הזרמים ביהדות, לא רק אי אין שלושה אלא יש 100 אלף זרמים ביהדות, אלא קודם כל כי בדמוקרטיה אין שום צורך בחוק כזה, כי אחרת היא לא דמוקרטיה, כי קיומם של שלושה (כלומר מאה אלף) זרמים ביהדות הוא פועל יוצא, ביטוי ויישום של עקרון העל בדמוקרטיה: חופש המצפון.

ובישראל, תודה לאזרחיה, כל אזרחיה, חופש מצפון יש בלי סוף, הוא מספיק אפילו לחזירים בחיפה.