אז כיצד 'נלחמים' ב"יוקר המחיה"?? - תשובה לשאלה בקוורה, והנה היא בקיצור: יותר, הרבה יותר מדינה, אבל כזו שלא מופקרת בידי פקידיוטי האוצר השימושיים לאלפיון

 בניגוד לתשובות הצפויות (לפטר עובדים בשירות הציבורי) וחסרות הביסוס של ההגיון אפילו, מילא של עובדות, הנה תשובה רצינית יותר.

מה זה 'יוקר מחיה' בכלל? האם הוא נובע ממחירים גבוהים מדי של מוצרים או מיכולת נמוכה מדי לרכוש אותם?

הנטייה הרווחת היא לבחור באופציה א', כלומר שיוקר המחיה הוא מושג נרדף למחירים גבוהים מדי. את השטות הזו קל למכור, והיא אכן משמשת לפקידי האוצר ולתומכיהם במשרד האוצר (שהרי מי שמנהל באמת את הכלכלה בארץ הם פקידי - ולא שרי - האוצר), בשביל להרוס באופן שיטתי את המגזר היצרני ועל הדרך לנוון את השירות הציבורי.

במלים אחרות, הבעיה היא כוח הקנייה של האזרח ולא המחירים (חומר למחשבה: מחיר גבוה של מוצר הוא לא פעם ולא פעמיים - בכל תחום - בסיס להשקעות של מרוויח הרווחים… והשקעות כאלו מפתחות את הכלכלה, ולכן מחירים גבוהים, לא מופרזים, גבוהים, הם מנוף כלכלי. הטיעון הזה ראוי לעוד פיתוח כמובן, לא כרגע).

ואחרי שהבנו - אם הבנו - את הרעיון הזה, אפשר לעבור הלאה ולדון בשאלה החשובה באמת: מדוע כוח הקנייה של האזרחים, או לפחות של חלק גדול מהם (לפחות 80% מהאזרחים), מוגבל, ויוצר תחושה של יוקר המחייה (תחושה המשמשת כתירוץ לאוצר כפי שנאמר קודם)?

התשובה פשוטה בתכלית: כי כוח הקנייה האמיתי הוא כל מה שנשאר לאזרח אחרי, א ח ר י , שהוא הוציא את ההוצאות ההכרחיות לקיום - דיור, בריאות, חינוך, בטחון, תחבורה.

מה משותף לכל אלו? אדם סמית כבר לפני 250 שנה הסביר מדוע 'כוחות השוק' (כלומר 'היד הנעלמה') לא מסוגלים לתת תשובה לכל תחומי הכלכלה. הוא הצביע על ארבעה תחומים מובהקים (ומדובר על המאה ה-18!!!): משפט, בטחון, תחבורה ימית וחינוך.

על ארבעת אלו יש להוסיף בימינו לפחות עד עשרה תחומים אחרים, שבכל מקום מפותח בעולם, כלומר מערב ומרכז אירופה, ברור למנהיגים הכלכליים שככל שהם מנוהלים ציבורית על בסיס של שירות אזרחי, ככה גם הכלכלה חזקה יותר וגם השירותים האלו יעילים יותר. הפוך, ה פ ו ך, למה שמקובל לחשוב במקומות בהם במקום לחשוב מדקלמים דיקלומים ומקשקשים קישקושים.

דוגמא מאד מפורסמת: בארה"ב שם היחס לבריאות הוא כמו לקוקה-קולה, ההוצאה מהתל"ג על בריאות (סך כל ההוצאה, לא ההוצאה של המדינה!) הוא פי 2 מההוצאה המקבילה במדינה השכנה קנדה, שיש לה הרבה פחות יתרונות של גודל ושל צפיפות כמו שיש לארה"ב, מה שהופך את הבריאות הציבורית בקנדה ליעילה יותר מפי 2 מאשר של הבריאות כסחורה בארה"ב.

ומכאן בחזרה לנושא שלנו, ואם זה לא ברור עד עכשיו הנה התשובה: אם אזרח בישראל נדרש להוציא בערך 25% מההכנסה שלו על דיור, והסיבה לכך היא אחת בלבד - מדיניות האוצר (דרך רמ"י) להשאיר את מחירי הקרקע בשמים; ואם אזרח בישראל נדרש להוציא בכל שנה יותר על בריאות (כי האוצר לא מפסיק להתעלל בסל התרופות ומכריח את קופות החולים להתחרות זו בזו כאילו מדובר בסמארטפונים, עם ההבדל הקטן שבריאות אי אפשר לייבא ברבע מחיר בעליאקספרס); ואם הוא נדרש באופן דומה להוציא יותר על חינוך אפור; ואם התחבורה היא כזו שאין לו ברירה - בוודאי בפריפריה - להחזיק רכב; אז התוצאה היא פשוטה ביותר - יש לו פחות כסף להוציא על מה שהוא לא חייב להוציא, ואז התחושה היא שיש 'יוקר מחיה'.

ואחרי שהבנו את הסיבה האמיתית למה שמכונה בטעות 'יוקר מחיה' (השם הנכון הוא 'זילות ההכנסה הפנויה'), הנה הפתרונות: חיזוק משמעותי ועמוק של השירותים הציבוריים (אפילו קרנית פלוג, שבימיה כנגידת בנק ישראל היתה חלק מהבעיה, אבל כמו רבים ורעים אחרי שעזבו את תפקידם החליטו לעשות מאמץ ולנסות להבין אותו, התבטאה כמה וכמה וכמה וכמה פעמים על כך שישראל נמצאת בפיגור עצום בנושא השקעות ציבוריות).

כשאזרח ישלם פחות על דיור, על בריאות, על חינוך ועל תחבורה, ממילא יהיה לו יותר כסף פנוי לרכוש מוצרים. מחיריהם של אלו כבר לא יראו לו גבוהים מכיוון שהכנסתו הפנויה גדולה יותר. ואז, כאמור לעיל, הרווח הגדול יותר שיעשו המוכרים, ישמש להם מצד אחד להנות בעצמם מהכנסה פנויה גדולה יותר (שהיא כמובן תצא כקניות אצל יצרנים אחרים), ומצד שני ישמש להם כמנוף להשקעה (מה שיתרום כמובן לגידול בשוק העבודה, יתרון כלכלי לפרט ולציבור ולמדינה כמובן). לא פחות חשוב: כל זה יתרום את שלו לגידול בהכנסות המדינה ממסים, פשוט כי תהיה יותר פעילות כלכלית.

הערה אחרונה חשובה מאד: גורם נוסף בקיטון ההכנסה הפנויה הוא הרבית במשק. מטרתה של הרבית במשק - המטרה המוצהרת בכל אופן - הוא להיאבק באינפלציה. אלא שאת האינפלציה מייצרים בעיקר ה-20% של האזרחים שאין להם בעיה של יוקר מחיה כי חלקם מרוויחים 10000 (עשרת אלפים) שקלים לשעה (כל שעה, 24/7/365). ההתנהלות שלהם בעולם המוצרים דוחף את המחירים כלפי מעלה, ועליית מחירים היא אחת התופעות הנלוות המרכזיות של אינפלציה, ולדעת כלכלנים רבים ממש שם נרדף לה (הם טועים כמובן, גם בזה, אבל לצורך העניין זה לא משנה).

ומה ההשלכות של עליית הרבית על 80% מהציבור? בדיוק: עוד הוצאות על מוצרים חיוניים, או בעברית קודם כל עליה במשכנתא (שזה שם מסוים של רבית מסויימת כידוע). האזרחים יוציאו עוד באשמת העלייה ברבית על מוצרים אחרים, כל המוצרים האחרים, כי יצרני או יבואני המוצרים תלויים גם הם באשראי שהתשלום עליו נקרא רבית, והם יגלגלו בדרך כלל את העלייה בתשומות על הרבית על האזרחים, דרך העלאה במחיר המוצר.

השלכה אחרונה היא בתחום החשוב ביותר: ליצני ועמרצי האוצר, כדי להלחם באינפלציה (שנגרמת על ידי החברים שלהם באלפיון, שהם עצמם רוצים להיות חלק ממנו אחרי 5–10 שנים בשירות המדינה), מקצצים בהוצאות המדינה, והדבר - כפי שכבר הוסבר, והנה שוב פעם - משפיע ישירות על הגידול בהוצאות של האזרח על השירותים שמדינה עם שכל מוציאה בעצמה כי היא יודעת שחינוך בריאות בטחון ותקשורת הן השקעה ולא הוצאה.

איך מסכמים את הטיעונים הללו? בערך באופן הבא - כדי להבין את הנושא יש להסתכל עליו הפוך. יוקר המחיה הוא לא עניין של מחיר אלא של כמה כסף פנוי יש לי בכיס. וכמות הכסף הפנויה בכיס היא לא עניין של עצלנים מול חרוצים, אלא של טיפשים וליצנים מול כאלו שמנסים לראות את הכלכלה מכל הזוויות.

וכשרואים את הכלכלה מכל הזוויות מבינים שהדבר החשוב ביותר שעל המדינה לעשות, הוא להשקיע באזרחים, השקעה שגם מקטינה את התסכול הנובע מיוקר המחיה, גם ממריצה את הכלכלה הבנויה על יזמות חופשית ועל עסקים קטנים, גם מגדילה את שוק העבודה, גם מגדילה את הכנסות המדינה ממסים, וגם תורמת לתחושת 'האמנה החברתית' שבלעדיה הדמוקרטיה עקומה במקרה הטוב, מתאבדת לאיטה במקרה הפחות-טוב , זה שאנו חווים כרגע בשידור ישיר.