סתם כי בא לי לשתף - תשובה ציונית (יהודית-דמוקרטית) הולמת לעוד אזרח יקר שמשוכנע שרק לגורמים ידועים יש מונופול על הדמוקרטיה

 כשאני קורא טיעון הנשען על אגדות, בכלל ובפרט שמי שכותב אותו מצהיר על עצמו שהוא איננו מאמין בנסים (גם אני לא, לפחות בנושא הזה יש בינינו הסכמה כמו בנושא חשיבותה ועדיפותה ועליונותה של הדמוקרטיה), אני נתקע.

למה הכוונה? לאותו טיעון המופיע די בהתחלה, הקובע כאקסיומה מה היא דמוקרטיה נכונה, כאילו שמדובר באיזה שהוא חוק פיזיקלי מהסוג המוכר בעולם תלת-מימדי, כמו למשל חוקי התנועה של ניוטון.

ואחרי שאתה תוקע (אפילו לא זורק, תוקע) את החץ במקום, אתה מסמן סביבו עיגולים ואז רץ לחלק לחבר'ה ציונים על דמוקרטיה טובה יותר או פחות…

למה הדבר דומה? ללימודי הכלכלה הנשענים על שני שקרים - א. שבעולם יש מחסור (אין). ב. שהאדם הוא רציונלי בהתנהגותו הכלכלית (הוא לא). ומשם נודדים 'הכלכלנים' ומייצרים לנו בין השאר את הגאונים שמנהלים עבורנו את בנק ישראל ומוסדות חיוניים אחרים, ולא 'רק' כאן אלא בכל מקום.

אתה עושה דבר דומה: כאמור, מחליט באופן שרירותי מה היא דמוקרטיה, ומשם הולך ומנתח ניתוחים, שכל כמה שיהיו אינטליגנטים, ואת זה אי אפשר לקחת ממך, הם חייבים להיות מוטים במקרה המינימלי, מוטעים במקרה השכיח וחסרי שחר מפעם לפעם.

ואז אתה מגיע לטיעון הזה, ואני מצטט: "למזלנו, עד עתה, במשך 75 שנים, במקריות בלתי ניתנת להסבר (אינני מאמין בניסים ולכן מבחינתי זה אינו נס), נשמרה במידה רבה עצמאות הרשות השופטת, וזו היתה הסיבה היחידה שמנעה את הכפפתה לממשלה ולהטמעת שלוש הרשויות, הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת לרשות אחת ובכך להשליט במדינת ישראל באופן מוחלט משטר דיקטטורי."

פשוט מדהים. הנה המציאות הנמשכת כבר 75 שנה, 75 שנה!! ענד קאונטינג, לא מסתדרת עם התיאוריה המופלאה, ואז, בדיוק כמו אצל כלכלנים או אצל כל סוג אחר של פנדמנטליסטים (סימנם איננו זקן או בנדנה ירוקה אלא המאמץ העליון לנזוף במציאות על שאיננה מעיזה להתיישר עם התיאוריה), אתה נוזף כאמור במציאות, ופוטר אותה בעונש קל: היא, המציאות, עניין של מזל.

על האפשרות שהדמוקרטיה בישראל נמשכת 75 שנה (מאז הקמת המדינה, ועוד לפחות 51 שנים אם מתחילים את המניין בקונגרס הציוני הראשון, ואם זה לא טוב לך אז עוד 28 שנה מאז תחילת המנדט) - וזאת במציאות חיצונית הזויה (פלסטינים, איראנים וחולירות אחרות) - כי אולי ההגדרה שלך לדמוקרטיה היא הבעיה ולא המציאות, אינך מסוגל לחשוב כנראה, כי התיאוריה כאמור מבחינתך בכל אופן, חזקה מכל מציאות.

הטייק שלי לדמוקרטיה בכלל ולזו הנהוגה (בהצלחה מדהימה ולא מקרית בכלל) בישראל בפרט, הוא זה: דמוקרטיה היא שיטה הקובעת כללים לניהול אי הסכמות, שנועדה לאפשר לאנשים הלוקחים בה חלק לקדם את מטרותיהם המוצהרות.

כלומר בעוד שאתה לוקח את הדמוקרטיה כמעין כוח עליון שממנו נמדדת המציאות, אני לוקח את המציאות כנקודת מוצא ממנה אפשר להתקדם ביחס למטרות הנגזרות מהמציאות ומכוונות לשנותה, ואז אני מברך על כך שקבוצת בני האדם המסויימת אליה אני שייך, בחרה וממשיכה לבחור לנהל את אי ההסכמות שבתוכה באופן דמוקרטי, שהיא כאמור שיטה לניהול אי הסכמות, המתבססת על הסכמת כל הלא-מסכימים, שאין ברירה אלא לקבל הדדית מציאות של אי ההסכמות (בשתי מלים: יהודית-דמוקרטית, במלה אחת - ציונות).

וחלק מאי-ההסכמות הוא ביחס לשאלה לאיזה גורם שלטוני-ממלכתי (כנסת, ממשלה, בתי משפט) יש עדיפות ולגבי אילו שאלות.

אהרון ברק חושב למשל שזכותו של שופט לנהל קרב של מחלקה בחאן-יונס, כי 'הכל שפיט'. גרשון הכהן לעומת זאת סבור שענייני מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה, אוגדה וצבא בכלל אמורים להיות מנוהלים על ידי אנשי מקצוע, חיילים במלה אחת, האמורים לממש יעדים שנקבעו להם על ידי הדרג המדיני שנבחר על ידי הציבור בבחירות חשאיות, נקיות ובמועדן.

אתה משוכנע מן הסתם ש'דמוקרטיה' נכונה יותר היא זו בה השופט העליון (תרתי משמע ופשוטו כמשמעו) מנהל את הצבא, את הכלכלה, את עיריית רחובות ואת בית הספר היסודי באילת, כי הכל שפיט.

אני משוכנע שהדמוקרטיה היא מעשה מרכבה הדורש הרבה מאד שכל ישר, שפירושו כמה שפחות משפט, כי משפט מעצם טיבו הוא שחור-לבן, והעולם, ואתה יודע את זה בדיוק כמוני כי אתה חי בעולם לפחות 20 שנה (כי אתה יודע לכתוב ברמה גבוהה ומזה אני מסיק שאתה לפחות בן 20, ואם אני טועה ואתה בן 13, אז בסדר, גם בין גיל 9 לגיל 13 יש מספיק זמן כדי ללמוד שרוב ענייני החיים אינם שחור-לבן) איננו שחור לבן.

ולכן מבחינתי כל מה שקשור להפרדת הרשויות ולקביעת היחסים ביניהן, פתוח, כמו כל נושא ציבורי אחר, למשא ומתן, חופשי, מכבד, הדדי, כזה שאיננו מניח מראש את עליונותם העילאית של יצורים נישאים כמו השופט אהרון ברק או ברק מבריק אחר שגם הוא קובע מהקומה ה30 במגדלי עזריאלי מי דמוקרט ומי פשיסט.

ולכן, העובדה שהדמוקרטיה היהודית (הציונות במלה אחת) מתקיימת לא רע ומשיגה הישגים מרשימים כבר לפחות 103 שנים (75 שנות עצמאות ועוד 28 שנות מנדט), היא מבחינתי, ואני היסטוריון, עוסק בזה לפרנסתי כבר בערך 30 שנה, לא "נס" ולא מקרה ולא "מזל" אלא תופעה העולה בקנה אחד עם המציאות ועם האופן בו רוב האנשים המזהים עצמם כיהודים בוחרים להתנהל בה, לשפרה, לתקנה, לכוונה לצרכיהם וכן הלאה.