כי על הנייר מדובר בשתי מחלקות שכנות, שההבדל ביניהן, בוודאי אצל המשובחים שבמדענים משני הסוגים, זניח.
תחשבו למשל על שלמה אבינרי עליו השלום. או על שלמה אהרונסון. מדעני מדינה? היסטוריונים? ממש היינו הך.
או על הגדול מכולם, מכס וובר. גם היסטוריון, גם מדען מדינה, גם חוקר דתות, גם כלכלן, וגם נחמד. בונוס.
אבל אם ניקח את הצירוף 'מדע המדינה' ונמקם אותו ביחס למדעים שימושיים, התמונה מעט אחרת, שלא לומר שונה מאד.
למה הכוונה במדע שימושי? נו, ברור. יש לי חום? אני לוקח אקמול. מה בדיוק עושה האקמול לטובת הורדת חום? אני לא באמת יודע וכרגע זה לא באמת מעניין אותי, אבל לקיחת אקמול לטובת הורדת חום זו פעולה של מדע שימושי.
המדע השימושי נשען כמובן על מדע תיאורטי. שגם על זה כבר היה לחז"ל משפט מתאים, 'סוף מעשה במחשבה תחילה' (שאמנם מעט סותר את 'הקדימו נעשה לנשמע' המפורסם, אבל נניח לזה כרגע).
ואחרי שהבנו את משל האקמול והחום, אפשר לעבור הלאה לענייני מדינה חשובים באמת.
המלחמה בעזה למשל, החטופים, האיום בגבול הצפון, הבעיה האיראנית, 40 המיליציות שאיראן מממנת לטובת כלומר לרעת האזור (רע או טוב בעיני המתבונן כמובן. טוב עבור ציוני היא מדינת ישראל משגשגת, מופת לאזור ומנהיגת העולם החופשי. טוב עבור איראן הוא כל מה שכתוב במשפט הקודם, אבל הפוך).
כיצד בא לידי ביטוי מדע המדינה השימושי בנושאים המוזכרים?
הנה ההגיון. הציבור מתבקש לשוות לנגד עיניו את משל החום והאקמול.
ובכן. אם נפגין בקפלן ונחסום את נתיבי איילון (ואחר כך נייבב על אלימות כמובן) - שזה האקמול - אז החטופים יחזרו, המלחמה תגמר ועל הדרך נביא לסוף שלטונו של נתניהו - שזה החום.
וזו הנקודה כמובן לעבור להיסטוריה, כלומר למעשיו של ההיסטוריון המתבונן בעינים כלות ובלב שבור על מדעני המדינה שלנו, תולש את שערותיו המרובות, ורוצה לצעוק עד לשמים, אבל יודע שצעקות לא נעימות לאוזן השכנים, ושבשמים יש רק תנועות אוויר ולחות שמוכרים בשם העממי 'עננים'.
אכן אקמול מסייע בהורדת החום. אכן נסיעה ברכבת מסייעת בקיצור מרחקים. אכן מלחמה שיטתית ואמיצה מקטינה את יכולת ארגוני הרשע כמו זה הידוע בשם 'חמאס' לבצע מעשי רצח וזוועות שמטרתן המדינית ידועה וברורה כי מנהיגי הארגונים הללו לא הסתירו ולא מסתירים אותה לרגע. אכן שמירה על יחסים סבירים עם ארה"ב חשובה כדי לאפשר לישראל להתמודד עם האתגרים שלה.
כל אלו ביטויים של מדע-מדינה שהיסטוריון יביט עליהם לאחור ויגיד שהם מבוססים על הגיון מוצק.
היפוכו של דבר לגבי הביטויים האחרים של מדע-המדינה השימושי, הנשען אמנם על עקרון העל של המדע - 'חוק המכה והתגובה' - אך שבדיוק על פי עקרונות המדע הללו, המייצרים מיניה וביה מבחן ברור שמאפשר לומר 'טעות' או 'הצלחה', 'אמת' או 'שקר' ואפילו 'טוב' או 'רע', נכשל כשלון מוחלט.
כי ההפגנות, עוד לפני שהן, בקצוות שלהן, בקצוות, ברור, מבוא לעבריינות על החוק ואלימות101, הן קודם כל תורמות תרומה ישירה וברורה וחד משמעית לשימור המצב אותן הן רוצות לשנות.
בסוף, כן, בסוף, תגמר המלחמה, יוחזרו החטופים כך או אחרת, וביום בהיר אחד גם נתניהו יפסיק להיות ראש ממשלה.
ואז מדעני המדינה שלנו יגידו 'הנה, בזכותנו, הנה, אנחנו הבאנו את כל הטוב הזה, עובדה'. בדיוק כמו המלך ששולט על כוכבית B612, זו שגילה המדען האסטרונום התורכי (פעם עם, פעם בלי תרבוש), עליו דיווח ההיסטוריון הנסיך הקטן, שבכל בוקר פוקד המלך של כוכבית B612 על השמש לזרוח, ועובדה, היא זורחת, מש"ל.
רק חבל שהבדיחה הזו, "המחאה", היא על חשבוננו. מילא על חשבוננו, על חשבון חטופינו ובטחוננו ולא פחות - ואולי הרבה יותר חשוב (כי החטופים זה טווח קצר, הבטחון הוא רק כלי) - על חשבון עתידנו כחברה ראויה לשמה.
https://podcasters.spotify.com/pod/show/udi-manor/episodes/--e2i2sk1
שאלה טובה מאד. מדעי המדינה בוחנים את תופעת הכוח החברתי כמו שכלכלה בוחנת את תופעת המחסור. הפרדיגמה המתמטית המשמשת אותם היא תורת המשחקים אשר מצד אחד מאפשרת להם לבחון טענות ומן הצד השני נבנתה בעצמה בעזרת שניהם. האוטונומיה של התופעות הכוח והמחסור יוצרת גם את האוטונומיה של ענפי הדעת הללו.
השבמחקהיסטוריה התפתחה מהפילולוגיה. הנחת היסוד שלה היא התפתחותו האיטית של האדם בתור ההקשר המיידי שבו הוא חי. ההיסטוריציזם הוא התיאוריה הפילוסופית המנסה להסביר את טענות הפילולוגים. ההיסטוריציזם כופר בתבונה הכללית המנותקת מהמציאות ההיסטורית שבה אנשים חיים. מדעי המדינה והכלכלה כענפים הבאים מהמדע חלוקים על ההיסטוריציזם. התבונה היא אוטונומית להיסטוריה. התופעות קיימות בכל מופע אנושי וניתנות להיחקר בכל מופע אנושי. נכתבה היסטוריה על ידי אנשים הדוגלים בתבונה אבל ההיסטוריה מבחינתם לא שיקפה את השונות המהותית של בני אדם. אצל ההיסטוריציסטים תלמידי הפילולוגים המחלוקת היא מהותית. האדם הוא תבנית זמנו ולא כפוף לתופעות חיצוניות.
אני נוטה לתבונה. ההיסטוריה מבחינתי היא מעניינת אבל לא מוחלטת. מחלוקת.
י.ד. היקר, כרגיל נותן בראש... אבל אתה בוודאי עלית על האירוניה המרירה שמלווה את דברי בפוסט המעט-מיואש הזה... אבל כדי להסיר ספק: לא ניסיתי כלל לסכם את תולדות ההתמחויות במדעי החברה והרוח, תוך עמידה על החולשות והחוזקות של כל תת-דיסציפלינה.... המוקד שלי היה משחק מלים (מריר כאמור) על נסיונם של אנשים המשוכנעים מעל לכל ספק שהם עומדים מעל לכל הכרעה ציבורית בקלפי, ושלכן המדינה זה הם, ושכמדענים-שימושיים (מה שמאפיין כל אדם בימינו, מעצם הרגע שהוא ניגש להפשיר שניצל במיקרו: מה יותר מדע שימושי מזה?) הם ניגשים להבעיר את הרחוב מתוך מחשבה מבריקה במיוחד, שאם נפגין עד כמה אנו שונאים את נתניהו, החטופים ישובו לבתיהם, המלחמה תסתיים, יפרוץ שלום וכן הלאה. כלומר מדובר במדע-שימושי במובן הידוע, חיבור בין תיאוריה למעשה, והוא מדע-מדינה כי הפעילות הנשגבת הזו היא בתחום ענייני המדינה... ומה נותר להיסטוריון לעשות? את מה שעושים היסטוריונים תמיד (ובנקודה זו אני חלוק עליך... גם אם לפילולוגיה היה תפקיד חשוב, ואולי במקרים מסויימים אפילו מכריע, בלידתה של היסטוריוגרפיה מסויימת, וזה ללא ספק המקרה של 'חכמת ישראל, מרדכי יוסט ושות', הנה היסטוריה היא תחום דעת המתעניין בסך כל הפעילות האנושית, ולא רק במה שאנשים אומרים או חושבים שהם אומרים או רוצים לומר, שזה נחלת הפילולוגיה), ובכן, אני כהיסטוריון מביט בעינים כלות על התופעה המדכאת הזו, ורושם עליה רשימות. שא ברכה. כבוד גדול לראות אותך כאן.
מחקהאירוניה במקום בהחלט ולא היה מזיק אם הייתה מופנית גם כלפי הסוציולוגים שלנו וחוקרי התרבות שלנו. כולם בטוחים שלהם זרחה השמש ואם רק יפעילו את הכלים הביקורתיים שלהם שוויון ושלום יזרחו פה על המזרח התיכון. ההיסטוריה עוזרת לאירוניה אבל מה תעזור אירוניה למי שעיוור לה?
מחקבשבילך יש כאן קישור לרשימה קצרה שכתבתי בזמנו על המושג היהודים הערבים החביב כל כך על 'הביקורתיים' שלנו:
https://yuddaaled.wordpress.com/2018/07/10/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%9d-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%99%d7%9d/
תודה!!
מחק