האם יש להן אידיאולוגיה משותפת? לא כלפי פנים, אלא כלפי חוץ. שלושתן מתנגדות לאפשרות של סוג של סדר עולמי שמבוסס על הדדיות, על הסכמים, על תחרות שכלליה מוסכמים וברורים יחסית, כולל האפשרויות לשינוי הכללים.
במלה אחת: דמוקרטיה. כלומר המשותף לשלושת אלו הוא התנגדות עקרונית לדמוקרטיה על הבסיס החשוב והמוחשי ביותר שלה - קדושת חיי אדם ושגשוגם.
מסיבות כאלו ואחרות, מוטעות בחלקן ובכל אופן מזיקות, במקום לכנות את השיטה כנגדן הן יוצאות בשמה המפורש (דמוקרטיה של קדושת חיי אדם יעד המחייב יציבות ושגשוג), הן בוחרות להשתמש בשם קוד 'מערב'. והרי זו גישה המקובלת בחלקים נרחבים של העולם כולו, כולל כמובן במדינות הללו עצמן, אחרת הן לא היו מנהיגות טרור פנימי כנגד אזרחיהן.
אבל בשאר חלקי העולם, בעיקר בארצות הברית, עושים את אותה טעות, בכך שלצורך הקיצור מכנים את המדינות הללו בשם קוד 'ציר הרשע', במקום לעשות מאמץ ולומר שני דברים מעט מורכבים, אבל לא עד כדי כך:
א. רשע או לא רשע, מדובר בתפיסות עולם ימי-ביניימיות, במרכזה הרעיון שרוב האנשים אמורים להיות נתינים שיש לחלוב את זיעתם ודמם לטובת אליטות מושחתות (איפיון מדוייק של המשטרים בסין, איראן ורוסיה אם זה לא ברור).
ב. בכל אחת מהמדינות הללו רוב האזרחים מעוניינים בסדר העולמי 'המערבי', וההוכחה לכך כאמור היא שכל המשטרים הללו מפעילים עריצות אלימה, לפעמים מאד, כנגד אזרחיהן, דבר המוכיח יותר מכל דבר אחר את היותו של המשטר הזה מאוס ("מרושע" בלשון הקודים) קודם כל בעיני רוב אזרחיהן.
אז כן, יש מן המשותף בין המשטרים הללו, אבל מדובר בשותפות על דרך השלילה, ואחרי שהבנו את כל זה אפשר לחזור לשימוש בלשון הקודים: המערב נגד ציר הרשע.
ולאלו שממהרים להצביע על נכלוליותם של גורמים ב'מערב', ועל קיומן של מניפולציות אנטי-אזרחיות 'אפילו' במדינות כמו דנמרק, קל וחומר ארצות הברית, שלא לדבר על ארגנטינה, אז הנה ההבדל הגואל: בכל המדינות הללו אכן ישנם מניפולטורים השואפים לשמר את הסדר הימי-ביניימי (דם כחול>דם אדום), אבל:
א. במדינות הללו הם תמיד מיעוט (חזק, יעיל, אבל מיעוט).
ב. במדינות הללו יש את הכלים היעילים והיציבים (יחסית) להתמודדות עם הכוחות הללו.
עובדה, זה מה שמתרחש בעניין זה כבר כ-200 שנה, וזו תמצית ההיסטוריה של העת החדשה: המאבקים הפנימיים הללו בין תומכי דמוקרטיה משגשגת לכל לבין מתנגדיה.
וההיסטוריה הזו מלאה בדוגמאות של בריתות משונות בין אולטרא-דמוקרטיסטים - שהם הגרועים שבאויביה - לבין כוחות אולטרא-שמרנים (כמו למשל אצלנו הברית בין עיתון 'הארץ' והאחים המוסלמים, או בקאקאדמיה בארצות הברית בין הארווארד לאשפה האיסלאמיסטית).
כי כידוע [??] האויב הגדול ביותר של הטוב הוא המצויין.
