י

י

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

5776 שנים? איך זה מסתדר עם 13.81 מיליארד?? זה לא וזה לא צריך

המסורת היהודית גורסת שבריאת העולם הייתה לפני אלפי שנים מעטות – שנת התשע"ו היא השנה ה-5776 ליצירה, בעוד שהקונצנזוס המדעי מתארך את גיל היקום במיליארדי שנים.
מספר גישות מנסות לגשר בין שתי העמדות, וכולן מסתמכות על פרשנויות קודמות של סיפור הבריאה היהודי. כל הגישות המפורטות לעיל חביבות ומרתקות בדרכן, אבל מחמיצות את ההסבר הפשוט והקל ביותר, הנובע מהשאלה מדוע ולכן ממתי המסורת היהודית מדברת על מניין שנים לבריאת העולם.
בחינת המקרא מנקודת המבט הזו תגלה שאין שום זכר למניין כזה. כאשר שלמה ניגש לחנוך את בית המקדש הראשון, ללא כל ספק ארוע המצדיק חגיגיות הכורכת גם הכרזה על מניין שנים ארוך (להבדיל ממניין שנות מלכותו של המלך המסויים שבנה את הבית), הוא מציין 480 שנה ליציאת מצרים. זהו משך ארוך מנקודת מבט של המקרא. מן הצד השני של ציר הזמן (שנת האפס המקובלת אצל היסטוריונים), מסתבר שיהודים החלו למנות שנים לבריאת העולם אי שם אחרי או לכל המוקדם בתוך תקופת התלמוד. עדויות על כך מופיעות על מצבות.
עם זאת יש לציין שיהודים הקפידו במשך מאות שנים, למעשה עד למאה העשרים, למנות גם שנים לחורבן הבית. יהודי תימן למשל הקפידו עד לדורות האחרונים למנות למניין השטרות, מניין סתמי לחלוטין מנקודת מבט יהודית, שהרי שנת האפס היא השנה בה בית תלמי החל מושל במצרים, כחלק מהתפרקות האימפריה של אלכסנדר מוקדון.
עד כאן לגבי השאלה הראשונה: ממתי יהודים עושים שימוש במניין לבריאת העולם. התשובה בקיצור: לכל המוקדם בתחילת ימי הביניים.
עובדה זו שופכת אור בהיר על שאלת 'המדוע'. ככל הנראה הויכוח עם היהודים שהפכו במאה הראשונה לחסידי ישוע, כלומר לנוצרים, הוא ההסבר.
הואיל ומקובל היה בעת ההיא שהעולם יחרב ושהמשיח יגיע אחרי 'ששה ימים' (שכן הוא נברא בששה ימים), ומכיוון שלאנשי הזמן ההוא היה 'ברור' שיום אלוהי שווה באורכו ל-1000 שנות אדם, הרי שעל פי ההגיון הזה אמורות היו לעבור 6000 שנה עד שיגיע המשיח. מעתה כל שנותר ליהודים היה להוכיח שעדיין לא עברו 6000 שנה מאז בריאת העולם, והדרך היתה לספור כמה שנים עברו, זאת תוך כדי התבססות על המידע הכרונולוגי המוכר שרובו ככולו מופיע במקרא:
כך וכך שנים מאז חורבן בית שני; כך וכך שנים מאז ממלכת החשמונאים; כך וכך שנים מאז שיבת ציון; כך וכך שנים מאז בית ראשון; כך וכך שנים מאז יציאת מצרים; וכן הלאה וכן הלאה עד לאדם הראשון ולבריאת העולם. חשבונות כאלו מופיעים בצורה מסודרת (במונחי העולם ההוא כמובן) בחיבור 'סדר עולם' המתוארך למאה ה-9, אך המבוסס על מסורות שהחלו להתגבש לכל המאוחר בתחילת תקופת התלמוד, כלומר במאה ה-3.
בין אם היהודים האמינו בגיל היקום על פי התחשיב הזה בין אם לאו (אין שום סיבה לחשוב שהם לא האמינו, הרי תודעת האדם לא בנויה לקלוט סדרי גודל כמו 4.6 מיליארד שנה או כל מספר דומה אחר, די אם נזכיר את אותו כומר אנגלי שבעיצומם של ימי הביניים חישב ומצא שהעולם נברא בשנת מינוס 4004, ב-27 באוקטובר, בשעה 9 בבוקר, הכל על פי חישוב מדוקדק ומדוייק), התוצאה היתה תחילתה של מסורת של מניין שנים לבריאת העולם.
השאלה מדוע אנשים בימינו ממשיכים לדון בשאלה האם אולי בכל זאת היקום נברא לפני 5776 שנים דורשת תשובה מסדר גודל אחר, הקשור יותר בפסיכולוגיה של האדם המודרני המצוי בסוג של 'הלם תרבותי' מתמשך.
כך או אחרת, עצם התמדתה של השאלה לא מעידה דבר וחצי דבר על הנושא העומד על הפרק (גיל היקום איננו 5776 שנה וגם לא 6224 כגירסת הצ'רקסים) אלא על נכונותו של משפט ידוע שאמר אינשטיין כאשר פיקפק לגבי אינסופיותו של היקום אך לא לגבי אינסופיותו של הטימטום.

2 comments:

  1. אודי אכן מסקרן מהו התאריך ומהן הסיבות ההיסטוריות שהיהדות
    החלה לגלות עניין במניין השנים.
    כך גם מעניינת המבוכה על פניהם של אנשים דתיים
    כאשר הם שומעים בטיול שטוף שמש על תאריכים פרה היסטוריים של השבר סורי אפריקאי וכדו'

    אך מצד שני, גישה דומיננטית ביהדות אומרת שהתנ"ך הוא לא לספר על מה שהיה אלא על מה שראוי שיהיה,
    ובמילים אחרות התנ"ך איננו ספר היסטוריה ואין הוא מתיימר לדייק בתאריכים או בממצאים על מנת להצדיק את היותו רב מכר היסט(ו)רי.

    כך לגבי שאלת גיל העולם, נראה שהיהדות לפחות בזרם המרכזי שלה, לא מתחבטת אתו ואף לא נבוכה ממנו, גם מן הסיבה
    שבספר בראשית כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, חכמים פרשו שאין זה מן הנמנע שהימים המוזכרים שם הם סדר גודל אחר לחלוטין מהזמן שאדם החל לתארך ולתזמן את הלוח זמנים שלו.

    לסיכומו של העניין אפשר לסכם באמירה העממית "זה לא הגיל זה התרגיל" כלומר העניין
    היהודי מוצא את צידוקו ועניינו באיכות המסר שהוא נושא ולא בתארוכים (שלעתים) טרחניים..

    השבמחק
  2. נכון מאד או לפחות מה שאתה אומר על מה שהתנך רצוי שיהיה נכון מאד. המצוי הוא שהתנך משמש בימינו יותר ויותר משענת מוצקה להשלטת הבורות, הבערות, שנאת הזרים והאלימות בקרבנו. או סתם לטיפשות שאין כדוגמתה.

    השבמחק