אז מי המציא את הציונות ובזכות מי היא הצליחה - או: מדוע בן גוריון עם כל הכבוד (והוא ראוי להמון המון כבוד) איננו עד מומחה בנושא

 

בשיחת פייסבוק מעניינת עלתה שוב השאלה הנושנה שתלווה אותנו כך אני מקווה עוד ועוד ועוד: מתי החלה הציונות ומי חולל אותה. כרגיל את הויכוח ההיסטורי הזה, גם את הויכוח ההיסטורי הזה, מלוות גישות קצה (להבדיל מקיצוניות): הציונות ראשיתה בדת או הציונות ראשיתה בעלייה השנייה או לכל המוקדם בהרצל.

במסגרת הדיון הזה שמבחינתי הוא שגרה בערך כפי ששגרה היא לרופא משפחה לטפל בחולי שפעת עונתית, עולה בן גוריון כסוג של עד בכיר, גם כי 'הוא היה שם' ממש מההתחלה (איש העלייה השנייה) וגם כי הוא חוללל כמה מהלכים חשובים הקשורים למטרת הציונות: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל במשפט העמים.

אלא שבן גוריון, גם אחרי שפרש מתפקידיו הבכירים, לא הפסיק להיות מדינאי, ואף פעם הוא לא היה היסטוריון. ולא שהיסטוריון לא יכול לעסוק בפוליטיקה ולא שפוליטיקאי זו מלה מגונה בעיני. ממש לא.

אבל עדות של 'מי שהיה שם' איננה עדות בכירה, והאנלוגיה הטובה ביותר היא הפער בין היסטוריון החוקר את תקופת ההעפלה למשל לבין החוויות של מעפיל (הן לא חייבות לסתור את הדין וחשבון המקצועי - ובלבד שהוא מקצועי ולא עוד פמפלט תעמולה מהסוג שייצר בזמנו מנוול בשם גרודז'נסקי למשל - אבל הן בוודאי לא עומדות מעליו).

ואולי עוד אנלוגיה: שחקן הכדורגל 'שהיה שם' לא רואה את תמונת המגרש כמו שופטי ה-VAR (ובלבד שהם עושים את מלאכתם נאמנה).

ובכן, בן גוריון נהג להרחיב את גבולות ההיסטוריה הציונית, וכפי שאני מנסה לטעון, הוא עשה זאת לא מתוך דאגה לדיוק ההיסטורי אלא מתוך חשבונות פוליטיים (לגיטימיים לחלוטין, חלקם ממש נכונים בעיני, אבל שוב, גם דעתי כאזרח היא לא העניין כרגע, אלא השאלה מתי החלה הציונות ומי הוביל אותה).

יהיו שיגידו שבן גוריון ראוי בכלל לתואר 'הפוסט ציוני הראשון' כי הוא טען כבר ב1949 שעם הקמת המדינה כבר אין צורך בציונות במובן של תנועה וציוני הוא מי שעולה ארצה ואם יהודי רוצה להיות ציוני בארה"ב הוא עושה מעשה לא הגון. חשוב מכך: אין לו - לאותו יהודי אמריקני שלא עלה ארצה, לצורך העניין נגיד ששמו אבא הלל סילבר - זכות להתערב בענייני מדינת ישראל.

כאמור, פוליטיקאי ולא היסטוריון, והמשימה שלו כפי שהוא תפס אותה ב1949 ואילך היתה לייצר ממלכתיות מדינית ולשם כך הוא רצה להמעיט מתפקידה של התנועה הציונית שהוקמה על ידי הרצל כי היא היתה כל כולה נגועה במה שבן גוריון ראה כבעיה (ואני הקטנטן רואה אולי לא כפתרון אבל כמצב דברים מובן מאליו ולכן כזה שאין טעם להתמקח איתו אלא רק לנסות לעצב אותו באופן הכי פחות מזיק או הכי מועיל): הפוליטיקה המפלגתית, מאבקי הכוח שדרשו קואליציות שדרשו פשרות שהיוו מבחינתו כאב ראש מעיק.

ולכן בן גוריון שם על אותה מדרגה את אלקלעי ואת הרצל, כמו גם את מקווה ישראל ואת דגניה או מטולה או אחוזת בית.

אלקלעי ללא ספק דיבר 'ציונית' אבל כפי שהסביר זאת ההיסטוריון יעקב כץ, שנטה לבחון את ההיסטוריה דרך הסוציולוגיה, הרעיונות היפים של אלקלעי (ושל הס ושל קלישר ושל עשרות אם לא מאות אחרים, למשל הרב נטונק, וחלקם גם לא יהודים, אוליפנט למשל ויש הטוענים בתוקף שגם נפוליאון) לא גובשו לכלל תנועה משמעותית לא בשדה 'המעשי' ובוודאי לא בשדה 'המדיני'.

וזה שורש ההבדל בין כל 'מבשרי הציונות' שכבודם הגדול במקומם מונח (ובלבד שהוא מונח במקום הנכון) לבין הרצל.

באשר למקווה ישראל, כל קשר בינה לבין הציונות המעשית הוא רק בזכות העובדה החשובה כשלעצמה, שהיא קמה בארץ ישראל. אבל היא קמה בארץ ישראל כפי שמוסדות דומיה שהוקמו על ידי מייסדיה, אנשי כי"ח, קמו ברחבי העולם היהודי, ממרוקו עד עיראק, ממצרים ועד הבלקן.

ואנשי כי"ח, מה לעשות, היו כל דבר חוץ מציונים, כי הם האמינו באמנסיפציה ולא באוטו-אמנסיפציה, ועל כך התקוטטו ביניהם יהודים באופן חריף ברבע האחרון של המאה ה-19 כשיהודי האמנסיפציה, שכללו בין השאר יהודים רפורמים, יהודי פלוטוקרטיה (בית רוטשילד שכידוע [??] הרצל שעל ציוניותו אין צורך להתווכח ראה בהם לא-ציונים במקרה הטוב), וגם יהודים אורתודוכסים (מודרניים, כי החרדים התנגדו לציונות על בסיס היותה תנועה למודרניזציה של העם היהודי) עשו לציונים את המוות (את הרצל, אחרי ששיתף אותם ברעיונותיו המהפכניים, ידידיו בוינה ביקשו לשלוח לבית הבראה מתוך חשש שהבחור ירד מהפסים כי הוא עובד יותר מדי).

רק ב-1917 החלה הכף נוטה לכיוון הציונות, ועוד יותר אחרי 1929 ובוודאי אחרי 1933 ובאופן די ברור אחרי 1945. כך או אחרת, הרוח האמנסיפציונית האנטי-אוטו-אמנסיפציונית לא הפסיקה לנשוב והיא ממשיכה עד עצם היום הזה (כל מי שקורא את הדברים האלו ועסוק בלחפש דרכון פורטוגליס מעיד על כך גם אם יכחיש זאת).

את השאלות מי המציא את ציונות (כל מיני בעלי דעות) ומי קידם אותה (לא מעט אנשים בכל מיני דרכים, ולא, בובר איננו בר סמכא גם לא בעניין זה כי מה לעשות ועובדה היא שארץ ישראל איננה חייבת - גם אם זה נחמד - להיבנות באופן סוציאליסטי, כי מה לעשות, היא לא חייבת) אותיר בלירשותכם פתוחות.

לגבי בן גוריון, איך כתוב בתלמוד הבבלי מסכת שבת נדמה לי, או ראש השנה? 'אין לוקחים ראייה מהבן-גוריון' הגם שבת הקול אומרת שהלכה כמותו בלא מעט עניינים (מעשיים בעיקר). היסטוריון הוא לא. מדינאי דגול, בהחלט כן. אך אין לוקחים באופן עיוור או אבטומטי ראיה היסטורית ממדינאים. שבת שלום. המשך בניין אומה שמח לכולנו. יש הרבה ומספיק עבודה מכל הסוגים לכולם.