כיצד תראה ההיסטוריה מכאן והלאה אין לי מושג. לגופה של המלחמה המשודרת לנו ישירות אפשר לנחש על סמך תקדימי העבר שהיא:
א. יכולה להסתיים תוך כמה ימים בכניעה פוליטית אוקראינית ובסוג של הסכם מהסוג שפוטין השיג כבר במחוזות המזרחיים ב2014
ב. יכולה להמשך כמה שבועות בכניעה פוליטית אוקראינית ובסוג של הסכם מהסוג שפוטין השיג כבר במחוזות המזרחיים ב2014
ג. יכולה להמשך כמה שנים במקרה 'הטוב' בסגנון רוסיה באפגניסטן (מלחמת גרילה שתגלוש כמובן לבתי האופרה והמוזיאונים במוסקבה) ובמקרה המאד לא טוב בגלישת המלחמה לחזיתות נוספות, לא 'רק' באירופה המזרחית.
אבל את המלחמה הזו כדאי גם להבין כשלב נוסף בתהליך היסטורי פתלתל שיש בו לא מעט חדשות טובות, וגם לא מעט חדשות רעות.
החדשות הטובות ראשיתן ב-1648 ובעצם ב-1555, שני תאריכים שמסמנים את תחילת המאמץ האירופי - מאמץ מפותל מאד יש לומר - לבסס סדר מדיני בינלאומי על יסוד פשוט מאד שניתן לכנותו בקיצור: סובלנות מדינית דה-פקטו.
תקציר קצר מאד של הפרק ההוא: ב-1555 ואחר כך ב-1648, אחרי מרחץ דמים ברחבי אירופה בין תומכי הפרוטסטנטיזם לבין תומכי הקתוליות, הגיעו מי שהגיעו למסקנה שעדיף לסבול אחד את השני על פני האפשרות להתעורר בוקר אחד ולראות שהאויב התהומי שלך נעלם מן העולם.
סובלנות כזו היא דה-פקטו, כלומר למעשה, כי היא מכירה בעובדה שקתולים ימשיכו לשנוא פרוטסטנטים על בסיס תיאולוגי ותרבותי, ולהפך, ואם נוצרים שונאים נוצרים קל וחומר שהם שונאים יהודים מוסלמים ולהפך וכן הלאה, אבל הרעיון הזה אומר שאת השנאה אין צורך לתרגם למעשים אלא יש להגבילה למחוזות ידועים: אמנות, תרבות ובעיקר הנפש הפרטית של כל אחד מהאנשים.
במלים אחרות: מותר לשנוא, אבל את הזירה הציבורית יש לנהל כך שכולם יסבלו זה את זה. גם במישור הפנים-מדיני וגם במישור הבינ-מדינתי.
לעקרון הזה קוראים מאז 'העיקרון הוסטפאלי', והוא הבסיס של הבסיס לסדר העולמי כפי שאנו מכירים אותו מאז: מדינות לאום ריבוניות שכל אחת מהן אמורה לנהל מערכת חוקית במרכזה סובלנות של כל אזרח כלפי כל אזרח אחר, כל רוב אתני כלפי כל מיעוט אתני, וכל מדינה כלפי כל מדינה שכנה.
כאמור, מדובר בסובלנות דה-פקטו כאמור, כי מותר לי להמשיך למשל לחשוב שהחרדים הם הכת הכי קרובה ליהדות, וגם זה בקושי, אבל מחשבה זו לצד ההגיון בלא להציג אותה יותר מדי כי היא מעליבה, איננה בשום אופן בסיס לחקיקה השוללת מהכת החרדית את זכויות האזרח שלה הכוללות כמובן את זכותו של חרדי לחשוב שאני כופר בועל נידות אוכל טריפות ולכן כל דבר חוץ מיהודי. אותו הדבר מנקודת מבטי כשייך לרוב היהודי - מותר לי לחשוב על המיעוט הערבי מה שאני רוצה אבל למחשבה הזו אין תפקיד מבחינת החוק. אותו הדבר מנקודת מבטה של איראן - זכותה של ההנהגה שלה לחשוב שאין מקום למדינה יהודית בעולמנו, אבל אסור לה על פי ההגיון הוסטפאלי לקרוא לחיסולה.
והנה הגענו לחדשות הרעות ואותן נציג לא לפני שנצביע על החדשות הטובות מאד האחרות, שבלעדיהן ההגיון הוסטפאלי לא היה צץ בעולמנו: השפע הכלכלי המתאפשר בזכות שילוב של מהפכה מדעית, מהפכה טכנולוגית ומהפכות תודעתיות כמו חילון העומד ברקע של המאמץ לשדרג את הסובלנות דה-פקטו לסובלנות דה-יורה, כלומר סובלנות לדעות שונות לא כי החלופה מדממת, אלא כי באמת ראוי לכבד את אמונותיהם של האחרים.
השפע הכלכלי מסביר יותר מכל גורם אחר את העובדה - וזו עובדה חד משמעית - שרמת האלימות בעולמנו נמצאת בירידה חדה ודרמטית וגורפת ברחבי הגלובוס כולו. הוכחה קטנה לכך היא עצם העובדה שברחבי העולם כולו אנשים מזועזעים מעצם פריצתה של מלחמה באירופה, מלחמה שהיוזמת שלה היא אומה שהפיקה מתוכה אישים כמו דוסטוייבסקי, קספרוב, גורבצו'ב וכן הלאה וכן הלאה.
חשוב להדגיש את הטענה הזו, שהיא עובדה כאמור, כי היא מנוגדת לרוח הנושבת מיצרני התודעה בימינו (עיתונות, תרבות ובעיקר אקדמיה), לפיה אנו חיים בתקופה אלימה מאין כמותה. העובדה ההיסטורית, וזו עובדה חד משמעית כאמור, ומדודה ומוכחת, שאנו חיים בתקופה השלווה ביותר בתולדות האנושות, כלומר מאז שהופיע ההומו סאפיינס אי אז לפני בערך 250 אלף שנה.
ומכאן לחדשות הרעות שהן אכן רעות מאד. מהגדול לקטן:
1. בדיוק אותו גורם המסביר את השפע הכלכלי חסר התקדים הזה בתולדות האנושות, הוא הגורם המאפשר לכנופייה קטנה מאד של בריונים לשבש את פעולתו של העולם באופן רציני ביותר. מה הוא הגורם? החיברות הכלל-אנושי (מוכר מבחינות מסויימות בשם 'גלובליזציה' אבל מדובר במושג מאד לא מדוייק בלשון המעטה). כלומר עצם העובדה שרק בזכות שיתוף פעולה כלל אנושי ניתן לייצר את השפע האדיר שכולם נהנים ממנו מי פחות ומי יותר, מאפשרת למי שרוצה לשבש את שיתוף הפעולה הזה, לעשות זאת בקלות (דוגמא פוטיניסטית ידועה ומוכרת שקדמה לפלישה לאוקראינה: מלחמות הסייבר המאורגנות על ידי משטר פוטין כבר כמה וכמה שנים).
2. העקרון הוסטפאלי שהפך אצל רוב האנושות לערך נשגב (הגם שאף אחד כמעט לא מכנה אותו כך אלא מסתפק במלה 'סובלנות') נתפס על ידי מספיק גורמים בעולמנו - המשטר באיראן, בצפון קוריאה, בסין וברוסיה - כערך 'מערבי' ולכן כסיבה טובה להתנגד לו. האירוניה המדכאת היא שכל אחד ממשטרים אלו עושה שימוש במנגנונים הנובעים מהעקרון הוסטפאלי, על מנת לפגוע בו באופן שיטתי. דוגמא? בבקשה: הסכם הגרעין עם איראן. עצם תביעתו של המשטר האיראני להסכמיות מבטאת שימוש במנגנון בינלאומי כשלכל ברור שאין למשטר הזה שום כוונה לממשו, אלא לנצלו על מנת להתחזק כך שהמשטר הזה יוכל להמשיך ולנהל מדיניות גם נגד אזרחים הספציפיים (חלקם למשל להטב"ים), גם נגד מיעוטים גדולים המרכיבים את הציבור האיראני (שהרי איראנים שיעים הם רק קצת יותר מ50% מתושבי המדינה הזו, השאר למשל אזארים וכורדים ומה לא), וגם נגד מדינות שכנות באזור (ישראל למשל אבל לא רק היא).
3. השחיתות המוסרית הישנה והטובה, כלומר הרעה, זו המשמשת כבסיס פעולה לאנשים בכל מקום ובכל פינה, ככל הנראה גם בארץ שלנו, אבל ללא ספק במקומות חשובים בהרבה כמו בורסת ניירות הערך בניו יורק, הנהלות תאגידים גלובליים בכל מקום וכיו"ב, לנצל מצבי משבר כאלו - ואולי גם ללבות אותם - כדי לרכב על גל אי היציבות כל הדרך אל הבנק.
המבט ההיסטורי הזה מוביל לשתי מסקנות ברורות:
האחת - יש מקום לאופטימיות, למרות סך כל החדשות הרעות שהן אכן רעות מאד. אין שום סימן שלמנהיגים הרוכבים על הרוע הזה וגם מייצרים אותו יש עכבות כלשהן, להוציא את אלו הנובעות מהשקפת עולמם (כל מקרה וייחודיותו כמובן. מהבחינה הזו פוטין הוא המקרה הכי פחות גרוע, יחסית כמובן)
השנייה - אין מקום לאשליות: בעתיד הנראה לעין, קיומה של המערכת הוסטפאלית הזו תמשיך להיות תלויה, כמו בעבר הבינוני והקרוב (שתי מלחמות עולם) בנכונות של המאמינים בה לעשות שימוש בכוח. חדשות טובות חלקיות: צבא ארה"ב הוא עדיין החזק ביותר בעולם גם כמותית וגם איכותית. אבל המחשבה שאפשר יהיה להמשיך ולהנות מהעקרון הוסטפאלי (סובלנות+שפע) על יסוד נכונות של אזרחים אמריקנים מהמעמד הנמוך להלחם עבור מפונקי מינכן אוסלו מדריד בואנוס איירס ותל אביב, מסתברת לנגד עינינו כחסרת יסוד.
כבר אמרו חכמים אלמונים בשלל שפות את הרעיון הפשוט הבא שאין לו תחליף בעתיד הנראה לעין: הרוצה שלום (סובלנות+שפע) עליו להיות מוכן למלחמה. כי אויבי השלום (הנבנים על מחסור ועל עויינות) מבינים רק מלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה