"כל המדינה הוקמה על אדמות הערבים" - הקרדו של מה שמוכר כאן משום מה גם בשם 'השמאל' וגם בכינוי החצוף 'מחנה השלום': או - דע מה להשיב

 א. על אילו 'ערבים' מדובר? כל 'האומה הערבית'? אם כן, אז מדוע לא לטעון שכל מדינה במרחב הערבי ושהיה ערבי הוקמה 'על אדמות ערבים', כולל חצי מהונגריה וחצי מספרד?

ב. בהנחה שמדובר ב'ערבים' שחיו בשטח שהיום הוא בשליטת מדינת ישראל: בעלות על קרקע יכולה להיות קניינית-אישית, ומדינית.

ג. מבחינה קניינית: רוב האדמות הרשומות רשומות היו על שמם של מעט מאד ערבים, שמסיבות ברורות החליטו למכור אותן לכל המרבה במחיר. הדברים ידועים ואין צורך לשוב עליהם. אבל הנה בקיצור למען הספק: עד 1948 ההתיישבות היהודית התבצעה רק ואך ורק על אדמות שניקנו מבעלי אדמות פרטיים או על אדמות מדינה.

ד. מבחינה מדינית: ארץ ישראל כולה היתה בבעלות מדינית של האימפריה העות'מנית. אפשר לפטפט את החוכמה האינדיאנית או את זו הכתובה בספר ויקרא, לפיה אין דבר כזה בעלות על אדמות 'כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם'. ברור. הכל שייך לכל כלומר לאלוהים, אבל בינתיים, מכל מיני סיבות, יש לארגונים-אדם הנקראים למשל מדינות, בעלות ריבונית על ארצות. כך היה עד 1919. כשהתפרקה האימפריה האוסטרו-הונגרית, אדמותיה עברו לרשות ארגוני-אדם שנקראים 'מדינות' כמו למשל הונגריה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. כשהתפרקה האימפריה העות'מנית עברו אדמותיה לארגוני-אדם שנקראים מדינות כמו למשל מצרים וטורקיה, ומאוחר יותר - דרך פסק זמן של מנדט - למדינות כמו לבנון, סוריה, ירדן וישראל.

ה. לא פחות חשוב: לכאורה 'אדמות הערבים' כלומר 'שטח מדינת ישראל' הוא היינו הך כמו גם עניין נצחי ומוחלט. ההפך הוא הנכון. לפני שציונים החלו ליישב את הארץ הזו, רוב הארץ לא רק שהיתה ריקה (ב-1878 היו כאן לכל היותר 350 ישובים), אלא שרוב האדמות בכלל לא נלקחו בחשבון כראויות למגורי אדם או לצורך פיתוח אמצעי מחיה עבורו. במלים אחרות, הציונות, היא ורק היא - בשלבים קצרים מאד בעידוד הבריטים ובתרומתם הממשית לכמה מהלכי פיתוח - הגדילה את כמות האדמות מתוך גישה הפוכה לגישה המוסלמית הרווחת (עד היום למרבה הצער): 'כולו מכתוב'. לאמור - 'זה מה יש', ואם יש אדמה שאי אפשר לעבד אז לא מעבדים אותה כי ממילא גם אין מים וגם אם נצליח ממילא יבואו הבדואים ויגנבו הכל. הציונים הניחו את ההפך הגמור בשלושת המישורים הללו: אדמות לא ראויות אפשר לטייב; אם אין מים מחפשים ומוצאים וממציאים מים (אוספים, משפרים, מתפילים, חוסכים, מטהרים); אם יש גנבים יורים בהם.

בקיצור, צירוף המלים הנלוז הזה - "כל המדינה הוקמה על אדמות הערבים" הוא שקר מכל בחינה שכרוכה במושגים היוצרים אותו: האדמות של פעם אינם האדמות שנוצרו עם השנים; הערבים לא היו בעלי חזקה מדינית; הערבים בעלי החזקה הקניינית קיבלו על אדמתם את תמורתה (המופרזת כידוע, ולא פעם קיבלו תשלום פעמיים וגם שלוש פעמים).

עד כאן מה למדנו מהמסר. כל שנותר הוא לשאול מה ניתן ללמוד מהמוסר: במקרה הטוב מדובר בבורות עמוקה ומדאיגה כשלעצמה, במקרה הרע, והסביר בהרבה, מדובר באנשים שמשוכנעים, כמו גבלס בזמנו, שחזרה על שקר כמה וכמה פעמים הופכת אותו לאמת.

א-פרופו אמת, גם כמושג וגם כצירוף אותיות הקשור לענייני בחירות: ב-11 במרץ 1983 פירסמו האחים בלפור והרצל חקק את הנבואה המדהימה הזו -  "דרכו של המערך מגמדת אותו לדרגת מפלגה זעירה, תוך שהוא זונח את רעיונות מפא"י ההיסטורית לטובת דרכם של מפ"ם ושלום עכשיו. דווקא כך יאבד הסיכוי האחרון לחילופי שלטון, ולא תהיה שום מפלגה שתוכל להציג קו אקטיביסטי-ציוני מול הליכוד".