הטיעון העולה בפירוש מהטקסט בתלמוד הבבלי מסכת מכות כ''ג-כ''ד , הוא שהחכמים המשתתפים שם בדיון, בסך הכל מנסים להמשיל טיעון מהמשנה בו מודה חנניה בן עקשיא לאלוהים על כך שהוא הרבה לנו תורה ומצוות.
מילא אלוהים לא הרבה ולא לא-הרבה, בני אדם שמים עליהם מצוות (נחמיה פרק ט' אם אני זוכר טוב), מה שחשוב הוא שהם פשוט זורמים עם הצירוף 'הרבה לנו מצוות' ופשוט זורקים מספרים שעולים אצלם מתוך פסוקים או עניינים אחרים.
הראשון מסביר שתרי''ג זה 613 שזה 365 ימות השנה (בשנה העברית זה לא 365 אבל לא משנה כרגע) ו248 אברים בגוף האדם. השני הולך איתו אבל אומר ד613 זה ת+ו+ר+ה חוץ מזה שתור''ה זה 611 (תבדוק) ואז יש להוסיף 2 כדי להגיע ל613.
ואז האחרים הולכים הפוך: מחפשים מספר קטן שאומר הרבה. אחד מסביר למה 11, האחר למה 7, ואז 5, ו-3 ובסוף כמובן 1: צדיק באמונתו יחיה.
כי הרעיון האדיר של חז''ל, שכמעט אף דתי בימינו לא רוצה לבדוק, הוא שחיים של אמונה באים לידי ביטוי במעשים, והחיים כוללים הכל, לא רק מזוזות, הזמן בין שניצל לשוקו וועדת הכספים של הכנסת.
על השאלה כיצד קיבל המספר הזה קדושה גדולה יותר משיש למשה או לאלוהים ואפילו לביבי, יש לענות בהזדמנות אחרת.
באשר למשנה חגיגה: כותבי הטקסט טוענים במפורש, שההלכות שהם קובעים בשלושה תחומים שהם מזכירים, אחד מהם שבת, קשורים למקרא, עליו הם נשענים, בדיוק כפי שהר ניתן להרים באמצעות שערה.
דימוי שלהם. לא שלי. שלהם. ואם למישהו יש ספק, הם כותבים במפורש טיעון כמותי: מקרא מועט והלכות מרובות. במלים אחרות הם מכריזים על עצמם כעל יוצרי מערכת חדשה לחלוטין של נורמות וכללים.
למה? כי הם הבינו שזו משמעותה של לקיחת אחריות ובניגוד לאלו הטוענים שהם ממשיכי דרכם (המציאות הפוכה ב180 מעלות כמובן), הם מבינים שתפקיד הנהגה במצב משברי, דורש רוחב יריעה, אומץ, יצירתיות וכל שאר התכונות שלשווא נחפש בקרב 99.99% מאלו שמכריזים על עצמם כעל 'היהודים האמיתיים'.
לגבי הקטע במסכת מנחות, חז''ל מציגים שם את משה רבנו גם כנקודת ייחוס אבל עוד יותר כמנהיג שבמציאות החדשה (מבחינתם, אחרי חורבן הבית השני, וזה המשבר אליו התייחסתי קודם), הוא לא עומד בשיעור קומתו של רבי עקיבא, כי בקטע הנזכר משה פשוט לא מבין מה אומר רבי עקיבא, הגם שעקיבא מכריז על עצמו כעל ממשיך את 'תורת משה מסיני', כשלכולם ברור שלו ברור שלכולם ברור שהוא עושה כלומר יוצר מערכת חדשה כפי שהוסבר לעיל.
הטרגדיה של ימינו היא שאין ולו 'דתי' אחד שיהיה מסוגל לומר על עצמו או על התנועה שלו כי היא ממשיכה את רבי עקיבא שממשיך לשיטתו את משה, אבל שבפועל הוא או התנועה שלו מייצרת כלים חדשים שרבי עקיבא, קל וחומר משה, לו היו מגיעים לביקור בתקופתנו, לא היה להם מושג איך להתחיל להבין אותה.
היה איש כזה, אגב, לא במקרה הוא היה חילוני גמור, ולא במקרה רוב ממשיכי דרכו היו חילוניים גמורים כמוהו, הוא והם ידעו לקרוא נכון את המשבר של העם היהודי ולהציע מערכת נורמות חדשה ויעילה. עד כדי כך שהיא מסוגלת להגן ולפרנס גם יהודים שאין להם מושג מציאות ואחריות מה הן.
לאיש הזה קראו הרצל, לתנועה שהקים קראו 'ציונות', ומי שהמשיך דרכו היו חילוניים גמורים כמו וייצמן, בן גוריון, אשכול, גולדה, אלון ועוד.
לא במקרה חרדים היו ועודם אנטי ציונים אדוקים. או כפי שהגדיר זאת המוציא והמביא שלהם, הם אלו שאם לשפוט על פי מורשת חז''ל, ''שכחו מה זה להיות יהודים".
יפה! משתף בדף הפייסבוק שלי.
השבמחקשא ברכה
השבמחקאכן החרדים שכחו מה זה להיות יהודים!
השבמחקמילא זה אירוני ומשעשע, זו האמת על פי הקריטריונים שלהם עצמם... במבחן ההגדרה העצמית של היהדות המסורתית, זו שהחרדים טוענים שהם היחידים הממשיכים אותה, הם אכן אינם יהודים. הוכחות לתיזה: א. פסיקה לחומרא ולא לקולא. ב. הוצאת עצמם מהכלל. ג. שימוש מעוות במושג 'דעת תורה'. הזכויות שמורות למביני דבר כמו משה סמט ויעקב כ"ץ.
מחק