תשובה על שאלה שנשאלתי: " מה אומר המשפט 'האדם הורס את כדור הארץ?' מה ההבדל בין שטפונות, רעידות אדמה, שריפות וסופות להם מה שהאדם עושה?"

 

תשובה מעט מורכבת ברשותך… האדם הוא היצור היחיד שידוע עליו בוודאות שיש לו מצפון, מוסר ומערכת בקרה עצמית. התכונה הזו מצד אחד מאפשרת לו להגיע להישגים ללא השוואה לכל יצור אורגני אחר, כמו למשל לייצר חומרים אנאורגניים, כמו פלסטיק למשל, שמצד אחד מאפשרים לו חיים טובים בהרבה. מצד שני פוגעים בטבע באופן לא פעם בלתי הפיך. מצד שני התכונה הזו גורמת לו להמציא דתות, שהמשותף לכולן למיטב ידיעתי (אינני מכיר את כל הדתות אבל מכיר מספיק את הדתות המרכזיות), הוא מערכת נקיפות מצפון בליבה תודעת החטא.

המצב כיום הוא שמצד אחד האדם הגיע להישגים מדהימים בתחום היכולת שלו לארגן לעצמו את הסביבה, כך שיוכל להתמודד ביתר יעילות מול פגעי הטבע שהזכרת, ומצד שני למרות שבדרך כלל רוב בני האדם כבר לא מקבלים את המערכות המסורתיות של נקיפות המצפון של הדתות הקלאסיות (שבדרך כלל נשענו על תחושות קשות כנגד יצריו של האדם: מזון, נוחות, מין), לא מעט מהם מאמצים את אותה תפיסת עולם בדיוק, אבל הפעם תחת כסות של סיסמאות כמו 'משבר האקלים' ו'התחממות כדור הארץ'.

כלומר בדיוק כפי שחווה אשמה בגירוש מגן העדן, היורשות של חווה, והיורשים של אדם, אשמים בהרס גן העדן. במלים אחרות, הדת החדשה של 'הסביבה' משכפלת את אותו הדפוס: כשם שהאדם וחווה אחראים בלעדיים על גירושם מגן העדן, כך האדם אשם בלעדית ב'משבר האקלים' וב'התחממות הגלובלית', וכשם שהדתות הקלאסיות יצרו מערכת שלמה של טקסים וטקטסים הנשענים על תודעת החטא האנושי המוחלט, כך דת 'הסביבתיזם' מייצר מערכת שלמה של טקסים וטקסטים כאלו.

מדובר במצב מגוחך ומעציב, כי בדיוק כשם שתודעת החטא המסורתית מנעה מהאדם לממש את יכולתו הגבוהה ליצור הבחנות והבחנות משנה, הנחוצות לשם זיהוי בעיות לשם התמודדות איתן, כך גם הדת הנוכחית עושה בדיוק את אותו הדבר.

מה שחרר את האדם למסע המדעי-טכנולוגי המופלא שלו, שכולם, כוווווולם, כולל נביאי הזעם 'הסביבתיסטים' נהנים ממנו? ויתור הדרגתי על תודעת החטא, והחלפתה בשימוש מושכל בתודעה, בשכל, בעיניים, בראש, בידע.

ומה שנכון לעבר נכון לדעתי גם להווה ולעתיד. תודעת החטא מיותר לחלוטין. אין ספק שיש בני אדם מנוולים שפגעו וממשיכים לפגוע בסביבה ביודעין בלי להתחשב לא בזולתם ועוד פחות מכך בדורות הבאים. אבל מדובר בתופעה יחסית זניחה, כי עצם קיומו של מערך טכנולוגי משוכלל הוא אינטרס כלל-אנושי ועולה בקנה אחד עם הציווי העליון של הטבע האורגני, מצנוניות ועד גי'רפות, מחתולים ועד חזירי בר בחיפה, מאבטיחים ועד ללוויתנים: להתמודד עם הסביבה הרגועה והפראית (רעידות אדמה וכן הלאה) גם יחד.

הצלחתו של האדם היא שוב מקור לתוכחה מצד נביאי הזעם של דת 'הסביבתיזם', בדיוק כשם שהכנסייה הקתולית גינתה את החיים הטובים שהיו לאיכרים באירופה במאה ה-12 לצורך הדוגמא.

אני מניח שהטיעון ברור, והגיע הזמן לסכם, כלומר לענות על השאלה: אז מה אתה אומר? מה אתה מציע?

ובכן, אמרתי במפורש: חלק מהמערכת הטכנולוגית הלגיטימית כשלעצמה כולל נזקי סביבה חמורים. פלסטיק זו הדוגמא הטובה ביותר כי היא יום יומית, מוכרת ומובנת מאליה משני צדיה (גם כגורם נזק וגם כצורך שאי אפשר בלעדיו, לא יעזור לאף אחד שום פיטפוט… ראיתי לא מזמן נער צעיר קנאי של דת הסביבתיזם הולך בתל אביב ובידו שלט 'פאק פלסטיק'. הנעלים, החולצה, התחתונים, הסמרטפון והרב קו שלו, רשימה חלקית, כווווולם עשויים בפלסטיק. המשמעות המעשית של השלט שהוא הניף, שלפחות הצבע בו עשה שימוש לצורך כתיבת הסיסמא הדתית הנעלה שלו גם הוא מפלסטיק, היא 'פאק מי'. האירוניה היא שאפילו מעשה הפאק החביב על כמה מאיתנו, מתבצע לא פעם על מיטה שגם היא כוללת פלסטיק בכמויות ידועות, ואפשר להמשיך עם הטיעון הזה עד מחר. הנה זה ממש בקיצור ובגדול: שליש מתעשיית הנפט נחוצה לפלסטיק. כלומר גם ביום בו נפיק אנרגיה 100% מתחדשת ו-0% מנפט, גם אז נזדקק לפלסטיק. הלאה).

ובכן, אחרי שהבנו - אם הבנו, חלק מהותי בדתות קנאיות הוא להקפיד ולא להבין כי הבנה משמעותה תבונה ותבונה לא פעם מנוגדת לאמונה - שפלסטיק גם מזיק וגם אי אפשר בלעדיו, אז אם מוותרים על תעשיית רגשי האשם וההלקאה העצמית ונבואות הזעם וכן הלאה, אפשר להבחין בין נחוץ למיותר, בין ייצור למיחזור, בין המוכר למה שאפשר להמציא בעתיד הקרוב באותה שיטה בה הומצאו דברים בעבר הרחוק והקרוב: שכל, תבונה, יצירתיות.

או במלים אחרות: זיהום סביבה ניתן למיגור. עם הזמן באמצעות מעבר לאנרגיות מתחלפות. אבל עם הזמן ולא בסיסמאות ריקות. עד שנתחבר ביו-אס-בי לשמש, וזה עניין של זמן, האנרגיה הכי בטוחה, הכי זמינה, הכי נקייה היא כמובן אנרגיה גרעינית. והפלא ופלא, הכנסייה הקתולית של 'הסביבתיסטים המטורללים' (כתס"מ) לא אוהבת את הפתרון הזה או פתרונות דומים אחרים, כי אם יש משהו שכנסיות לא סובלות זה פתרונות המשחררים את האדם מהדינמיקה של ההלקאה והשנאה העצמית.

איך כתוב בתורתנו הקדושה (אמנם בכוונה אחרת אבל לא משנה, הטקסט היפה הוא טקסט יפה)? לא בשמים היא, בפיך ובלבבך לעשותו. אכן כן, הנזקים שהאדם עושה לטבע הפיכים, לא בשמים היא, אבל כדי שהפה ילך למעשים הנכונים, יש לשחרר את הלב מנזקי הקנאות 'הסביבתיסטית המטורללת', שאין מסוכנת ממנה.