שלום תמורת שלום - או: מדוע רק מנקודת מבט שמאלית דווקא יש צידוק מוחלט לישיבת והתיישבות יהודים בכל ארץ ישראל

 שלום תמורת שלום, כי ככה זה אמור להיות וכך אכן זה מתקיים בכל מקום בעולם בו בני אדם נהנים מחיי שלום.

אין מדינה נפרדת נטולת שחורים בארה''ב ואין מדינה נטולת בוליביאנים או קוריאנים בארגנטינה.

כשם שלכל שחור זכות לשבת בכל מקום בארה''ב או בריטניה, כך לכל יהודי זכות לשבת באוסטרליה או בפינלנד.

הזכות לשבת בגרמניה או בצ'ילה, של כל אדם, מותנית בקיום כללים וקבלתם על כל הנוגעים בדבר, הוותיקים מפעילי הכללים, והחדשים המעוניינים להצטרף אליהם.

במקומות בהם אין חוק, על הירח שהנגישות אליו מעט מסובכת, או בקוטב הצפוני שם קשה להשיג שירותי צילום מסמכים ודומינו פיצה, זכותו של אדם לשבת בהם ממילא איננה תלויה אלא ביכולתו למצוא לעצמו כלי קיום והתבססות. בהצלחה לאמיצים.

אבל ביהודה ושומרון למשל, שם הכללים אינם מוסכמים על כל בני האדם היושבים שם, מסיבות ידועות, אין דרך אחרת חוץ מאשר שימוש מושכל בכול על מנת להבטיח את מה שמובן מאליו בכל מקום אחר.

שלטון החוק הוא עקרון העל הנוהג בתקופתנו, והוכחה לכך היא דווקא מצידם של עברייני-על כמו הנאצים, שאת פשעיהם האיומים ניסו להצדיק בז'רגון חוקי.

אבל הם לא היו חלק מהמחנה הגדול של השמאל, שעמדת יסוד היסודות שלו, ממנה נגזרות כל מסקנותיו בכל נושא העולה על הדעת, היא שוויון ערך האדם. כל אדם, בכל נושא, תמיד, מראש ולמפרע.

שוויון ערך האדם גוזר למשל את זכותו של אדם, כל אדם, לבקר בכל מקום, הטאג' מהאל מערת המכפלה הותיקן גראונד זירו או הר הבית, ואפילו במרכז רבין, לבקר על פי הכללים הנהוגים במקום, אם זה מה שהוא רוצה לעשות.

כל גישה אחרת ממנה נגזר ההפך, היא או גזענית או טכנית. כלומר אם איני יכול להכנס לכל פינה בותיקן, ואיני יכול להכנס לכל פינה בותיקן, הרי שזה מסיבה טכנית, ולא כי אני יהודי או ישראלי.

הגורם המפעיל את הכללים, מדינת ישראל במקרה של הר הבית, יכול למנוע ממני לבקר בהר הבית אבל למניעה הזו יש רק ואך ורק סיבה טכנית.

כי הואיל ומדינת ישראל גם היא נאמנה לעקרון העל של השמאל, כי היא דמוקרטיה, וכי דמוקרטיה לא יכולה שלא להתבסס רק ואך ורק על יסוד היסודות של השמאל, שיוויון ערך האדם, כל אדם, בכל נושא, הרי שמניעה מסיבה אחרת לביקור בהר הבית שאיננה טכנית, הרי שהיא גזענית. ודמוקרטיה לא יכולה להיות גזענית.

ומה שנכון לביקור תיירותי במקדשים בתאילנד, במעגלי האבן בסטונהג' או באיי הפסחא, ובמערת המכפלה ובהר הבית, נכון בדיוק על פי אותו הגיון שמאלי, לכל הנוגע להתיישבות בתאילנד, בבריטניה, בצ'ילה ובארץ ישראל. 

המעוניין להתיישב כאזרח בצ'ילה, יתכבד ויבדוק מה הכללים. אינני מכיר את חוק ההתאזרחות הצ'ילני אבל הואיל ואני יודע בוודאות שצ'ילה גם היא מתבססת על עקרון העל השמאלי הנזכר, הרי שברור לי שחוק ההתאזרחות הצ'ילני שוויוני, שקוף וברור ויישים. האם הוא כולל כמו חוק ההתאזרחות השוויצרי מסלול מכשולים לא פשוט? יתכן. אבל בכל מקרה מדובר במסלול מכשולים טכני, ולא גזעני.

ניתן לטעון שכל עוד אין כללים שוויצרים-צ'ילנים ביהודה ושומרון, וללא ספק אין כללים מוסכמים כאלו מסיבות ידועות - הגזענות הפלסטינית שהיא המשך ישיר לגזענות הערבית - ראוי שלא להתיישב באזורים אלו עד שיוסדרו כללים מוסכמים כאלו, כלומר עד שהערבים הפלסטינים יאמצו את עקרון העל של השמאל.

אבל מסקנה כזו, כל כמה שעשויה להשמע נכונה, גם היא אינה אלא מסקנה טכנית ולא עקרונית ויש להכריז עליה ולהכיר בה ככזו.

אבל איו בה שום הגיון מוצק שכן ההימנעות מהתיישבות בכל פינה ביהודה ושומרון איננה מיושמת על ידי אלו שמראש דוחים התיישבות כזו מצידם של בני אדם בעלי הכרה יהודית.

כלומר במציאות בה אין סטטוס קוו אז אין סטטוס קוו. פעם חשבו אנשים רציניים וטובים, שבאמצעות מתיחת קו גבול ריבוני מוסכם יווצרו תנאים להדדיות בין יהודים לערבים. הויכוח היה על מקומו של גבול כזה: על קו 1906, קו חסר הגיון שהפך את מצרים למדינה דו-יבשתית, על קו 1924 שפיצל באופן מלאכותי את הגליל לשני מחוזות נפרדים שכן גבולו הטבעי של הגליל הוא נהר הליטאני, על הקו הירוק שלא היה אלא סידור מקומי שהתבסס על כמה עמדות עיראקיות שננטשו ב1949, וכן הלאה.

כל הגישה הזו לא הוכיחה עצמה כידוע. אין שלום לא בין ישראלים למצרים, לא בין ישראלים ללבנונים, לא בין ישראלים לירדנים, בוודאי לא בין ישראלים לפלסטינים בעזה או ביהודה ושומרון.

הסידור הטכני הנקרא 'שלום' המתקיים כסידרו בין מדינת ישראל לבין השלטון הזמני, תמיד זמני ועל תנאי, במצרים ובירדן, תורם ללא ספק לקיומו ולמימושו של עקרון העל השמאלי, שוויון ערך האדם, כל אדם, בישראל במצרים ובירדן 

בלבנון כל זה מתקיים תחת סידור טכני הידוע בשם 'הרתעה צבאית' הנשענת מצידה על זכרון שיעי מספיק ארוך בן 17 שנים עוד מעט, זכרון המקבל זריקות חיזוק בדמותן של הפצצות עומק בסוריה פעם בשבועיים או פעמיים בשבוע, לפי הצורך.

כך גם לגבי יהודה ושומרון. עד שיתקיים חזון השמאל, שהנגזרת המדינית שלו היא שלום תמורת שלום, כמו זה שמתקיים בין בלגיה הקטנה לגרמניה הגדולה ששחטה את בלגיה פעמיים תוך שלושים שנה לא מזמן, עד אז אין שום דרך אחרת חוץ מאשר להמשיך ולהבטיח בכוח את שלומם של כמה שיותר בני אדם החיים במה שידוע בציבור הרחב בכינוי הגיאוגרפי 'הגדה המערבית'.

כל מסקנה עקרונית אחרת איננה אלא נגזרת של גזענות.