על דיקטטורה, דמוקרטיה, תיאולוגיה, אמנה חברתית ועוד כמה עניינים - בעקבות שאלה בקוורה על הקשר בין קתוליות לדיקטטורה

 שאלה מעניינת מאד, והתשובה מראש תהיה מעט ספקולטיבית, אבל לא יותר מהשאלה… ומדוע? כי גם אם יתברר שכל הדיקטטורים היו קתולים ( הנחה שנופלת מיד במבחן סין ורוסיה! שלא לדבר על מדינות ערב!!), עדיין תשאר השאלה, האם יש קשר ישיר - או קשר ישיר בחלקו - בין דת מסויימת לבין דיקטטורה (או כל שיטת משטר אחרת).

במלים אחרות, אם מוותרים על החיבור הישיר בין תיאולוגיה לפוליטיקה, או במקרה הזה בין רקע קתולי לבין נטייה לדיקטטורה, יכולה להתקבל תשובה 'רכה' יותר, אבל כזו שתכיל גם את המקרים החשובים שנרמזו בסוגריים: סין (שאין לה שום קשר לנצרות), רוסיה (בה אין קתוליות!), מדינות ערב (אסלאם) ומדינות אפריקה (אנימיזם, קתוליות ועוד ועוד).

התשובה שלי תהיה בכיוון הזה: דיקטטורה - להוציא את המקרה של גרמניה הנאצית - לא מסתדרת טוב עם תעשייה מפותחת הנשענת על חברה ליברלית (במובן הכלכלי קודם כל, משני הצדדים של הליברליזם: החופש ליזום ולפתח תעשיות מהצד של 'הקפיטליסט' והחופש של האזרח לנוע ממקום עבודה למשנהו, מתוך רצון לשפר את התמורה לתרומה, חופש שתמיד הוביל לזכויות פוליטיות ובראשן הזכות להצביע ולהביע דעה בתחום הפוליטי).

מקס וובר כבר הראה על קשר בין פיתוח תעשייתי - מודרניזציה - לבין פרוטסטנטיות, והנה לנו קשר כמעט ישיר בין פרוטסטנטיות לבין דמוקרטיה (שזה ההפך מדיקטטורה).

אבל נותרות כאמור הדוגמאות שחורגות מהמסגרת הנוצרית, ואוי ואבוי לאנושות אם הדרך היחידה לפתח מדינה מודרנית היא להיות קודם כל נוצרי פרוטסטנטי… מה נגיד על מדינת ישראל?

ומכאן לתמונה הרחבה יותר, הנשענת על הטיעון הישן והמוכר: כל החתולים הם בעלי חיים, לא כל בעלי החיים הם חתולים. והנמשל: רוב, אם לא כל המדינות המתועשות והמודרניות והליברליות נוצרו ככאלו על בסיס יסוד פרוטסטנטי ברור (הולנד, אנגליה, ארה"ב), אבל פרוטסטנטיזם איננו תנאי להיותה של מדינה ליברלית ומתועשת (ישראל, צרפת, איטליה, ספרד).

אם לחזור לתיזה של וובר: היא טובה כדי להסביר את שורשי הקפיטליזם. כידוע, בניגוד לבר הפלוגתא שלו, ורנר זומברט, שזיהה קפיטליזם (כמו רובנו) עם כסף, ולכן 'האשים' את היהודים כמבשרי הקפיטליזם, וובר זיהה קפיטליזם עם עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות, תכונות שאיפיינו למשל את איכרי פתח תקווה ואת חברי עין חרוד וגם בורגנים גמורים בתל אביב או בזכרון או בנהרייה, בתקופת הישוב שקדמה ל1948.

אם וובר צודק - ואני בכל אופן מאלו שמחזיקים מהתיזה שלו החזקה מרובה מאד - אז התנאי למדינה משגשגת, שממילא מעדיפה כאמור ליברליזם כלכלי חברתי פוליטי ותרבותי על פני דיקטטורה, הוא אימוץ בפועל של התכונות עליהן הוא הצביע, והנה הן שוב: עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות.

קיומן של תכונות אלו מסביר למשל מדוע ערביי ישראל הנוצרים מבוססים, משכילים, וסובלניים יותר מערביי ישראל המוסלמים החיים למשל בפזורה הבדואית בנגב, או מדוע הבדואים של הגליל קרובים יותר במצבם החברתי-כלכלי לערבים הנוצרים בגליל, מאשר לבדואים של הנגב, בין אם ברהט ובין אם בפזורה.

בדיוק אותן תכונות מסבירות לפני כל דבר אחר - ויסלחו לי אלו שממהרים לעשות שימוש במלת הקסם 'גזענות' כדי להסביר כל דבר רע שמתרחש כאן - מדוע עולים חבר מדינות העמים נקלטים כפי שנקלטים, לעומת העולים מאתיופיה, או מדוע עולים מאתיופיה שהגיעו מאדיס-אבבה משתלבים טוב יותר בישראל מאשר אחיהם מהכפרים. בדיוק אותה הבחנה מסבירה את ההבדלים בתחום ההשתלבות בין יהודים מקזבלנקה שהתחנכו בבתי הספר של כי"ח לעומת אחיהם מהרי האטלס.

ואחרי שהבנו את כל זה - ומדובר בתיזה כמובן, שאפשר להשתלח בה באמצעות כל המלים האופייניות לתקופתנו 'המכילה' ו'המתעוררת' ו'הפרוגרסיבית' (כמה חבל שהמלה הזו גם היא נכבשה ונאנסה בידי מטורללינו!) - אפשר לחזור לדוגמא הבעייתית ביותר המפילה לכאורה את כל התיזה: גרמניה הנאצית.

כי גרמניה, לפני שהיתה נאצית, היתה גם פרוטסטנטית בחלקה הגדול, ובמאה ה19 ללא ספק היתה גם מתועשת גם מודרנית וגם ליברלית.

אין תשובה קלה ל'תקלה' הזו, ואפשר כמובן לומר את הקלישאה (הנכונה למדי, כמו רוב הקלישאות יש להודות), שגרמניה היא 'יוצא מהכלל המעיד על הכלל'. אבל היסטוריונים ראויים לשמם אמורים לשמור סוג כזה של הסבר כמוצא אחרון, אם בכלל.

ולכן, הסבר סביר בהרבה, העולה בקנה אחד עם האופי של החברה המודרנית והליברלית והמשגשגת בכל מקום ואתר, הוא שהשגשוג הליברלי והמודרני אף פעם לא מתקיים על מי מנוחות. בכל רגע נתון יש מאבקי כוח בין בעלי עניין כאלו ואחרים, כמו למשל המאבק בין מפעל יצרני (נניח להבי ישקר) לבין הבנקים, מאבק הנובע מהעובדה הפשוטה שמה שעבור מפעל יצרני הוא הוצאה (הרבית), עבור הבנקים זו הכנסה, ולכן ברור לחלוטין שהבנק ירצה להעלות את הרבית ולהקשיח את תנאי האשראי (זמן פרעון וכן הלאה) ואילו סטף ורטהיימר ירצה את ההפך.

העובדה שבדרך כלל מאבקים אלו מתנהלים בשקט, או שהם מקבלים ביטוי בעיתונים נידחים כמו כלכליסט או גלובס (כי כלכלה זה משעמם כידוע…), לא משנה את הטענה שמאבקים כאלו מתקיימים, ועוד איך.

אדרבא, לפעמים הם פורצים את גבולות המאבק הכלכלי והופכים למאבקים כלכליים גלויים. דוגמא מפורסמת היא כמובן מלחמת האזרחים האמריקנית, שלמרות שאין ספק שהיו לה הבטים חברתיים (עבדות) ופוליטיים (האיחוד) אי אפשר להתעלם מהיבטיה הכלכליים.

מאבקים פחות דרמטיים מבחינת כמות ההרוגים התקיימו בתחום זה סביב 2008 כידוע, והשפעתם ניכרת עד היום. תשאלו את אזרחי ארגנטינה והם יסבירו לכם כיצד מאבקי הכוחות הכלכליים בין אלו שרוצים למכור את העושר הטבעי של ארגנטינה בשווקים של חומר הגלם, לבין אלו שרוצים שארגנטינה תהיה גם היא מדינה יצרנית (כלומר תעשה שימוש בחומרי הגלם הטבעיים שלה כבסיס לתעשייה מפותחת, בדיוק כפי שארה"ב עשתה לפני 150 שנה!), באים לידי ביטוי במישור החברתי (40% ארגנטינאים מתחת לקו העוני) והפוליטי (עלייתו המטאורית של גדול המטורללים - מיליי).

ואחרי שהבנו את זה, אפשר לחזור לגרמניה, ולהסביר את עליית הנאציזם, עוד לפני ששמו נקשר בעניינים מכוערים ודרמטיים כמו הפלישה לצ'כיה, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ואושוויץ, כביטוי נוסף למאבקי הכוח המתקיימים בחברה משגשגת וליברלית.

אז מה ההבדל בין גרמניה לארגנטינה או לישראל או לארה"ב או לצרפת או לאנגליה? בעניין אחד ובעניין אחד בלבד: ההצלחה של כמה מהמדינות הנזכרות (ישראל למשל) לשמור על האמנה החברתית תוך כדי מאבק, ומבלי שהמאבק גורם להרס שמתוכו יכול לצמוח דיקטטור כמו היטלר.

ארה"ב מבחינה זו יצאה בשן ועין מהרס האמנה החברתית ב-1861, והיא עדין משלמת מחיר לא קל על נזקי מלחמת האזרחים. צרפת כידוע עברה מלחמת אזרחים לא פשוטה בכלל בשנים הראשונות אחרי הבסטיליה, אבל עצם העובדה שמדובר כבר בחמש רפובליקות אם אני זוכר טוב, מעידה על המשך המאבק. ומה שקורה בשנים האחרונות ברחובות פריס ומרסיי, הוא כמובן ביטוי קשה מאד למאבק הזה, בינתיים עדיין בסוג של שליטה.

אפשר להמשיך לבד לדון במקרים של אנגליה, הולנד וכן הלאה, אבל הרעיון ברור: גרמניה הנאצית היא לא יוצא מהכלל המעיד על הכלל, כי הכלל הוא שהשגשוג הנשען על עמלנות, חריצות, דייקנות וחסכנות, מתקיים תוך כדי מאבק פנימי שהוא גם חברתי גם תרבותי גם כלכלי ולכן פוליטי. ולכן, ההפרש בין מדינה טובה למדינה שנפלה לבור של דיקטטורה, נובע מרצונם ונכונות של אזרחים, בכל הרמות, להמשיך לנהל את מאבקי הכוח תוך שמירה על כללי המשחק.

ואם מהמשפט האחרון אפשר להבין שאני רומז למהומות המתנהלות בישראל בשנה האחרונה, אז כן, בוודאי, לא רק כי ממילא הזכרתי את ישראל, כרגע עדיין ברשימת המקרים המוצלחים, אלא כי תשובה על שאלה היסטורית חייבת להשתדל לפחות להיות נכונה לכל המקרים.