דרישת שלום מהעבר - לכבוד שנתיים למלחמת רוסיה-אוקראינה ( ו-102 לפרוץ מלחמת רוסיה-יפן, ובהוקרה לאלו שפעם הסבירו לי ולרבים אחרים, והם ממשיכים להסביר, שלעומק היסטורי אין שום משמעות כי הכל עניין של יחסי ייצור, או מחנות, הפרטה וכיו"ב)

הדברים לקוחים מספרו של יוסף קרוק, 'תחת דגלן של שלוש מהפכות' (עמ' 148), שנפלה בידי הזכות לבצע הגהה לטקסט המוקלד שלו שיצטרף בקרוב למאות אלפי העמודים שכבר תופסים מקום באתר 'פרוייקט בן-יהודה'. והקטע האחרון מאפשר עוד בסיס להבנת ערכה של התנועה הציונית כארגון שנועד לתת מענה ראוי לשמו למצוקת היהודים (שהיא זו העומדת ברקע תופעת ההגירה היהודית בסוף המאה ה-19 וברבע הראשון של המאה ה-20 - כל עוד התאפשרה הגירה 'חופשית', שלחלוטין כפי שאפשר יהיה להתרשם מדברי קרוק ואחרים, לא היתה חופשית!)

רוסיה ספגה מפלות בזו אחר זו, כפי שלא קרה עוד מעולם לשום מעצמה. פורט ארתור נפלה והצבא הרוסי ברח בבהלה לאחר שהובס בקרב מוּקדן. היפאנים הטביעו את כל הצי הרוסי על מלחיו ומפקדיו. רוסיה הזדעזעה כפי שלא נזדעזעה מעולם בתולדותיה.

ראינו כיצד גדל בלי הרף מספר האלמנות, היתומים והנכים. ואף-על-פי-כן — וזה הדבר המיוחד במינו במדינה ההיא — התפללה האוכלוסיה לתבוסתה של רוסיה. דבר זה יכול היה לקרות אך ורק שם. (הקו הפסיכולוגי הזה איפיין לא רק את המצב של הימים ההם, אלא נשאר סימלי גם לימים שלאחר מכן), שכן רק על-ידי מפלה, קיוו, אפשר יהיה להחניק את החיה הצארית. האנשים נזכרו שבדיוק חמישים שנה קודם לכן, בעת "מלחמת קרים" נגד תורכיה, "האדם החולה", — כאשר צפה השאלה, תחת שלטונו של מי יישארו הדרדאנלים, קונסטנטינופול, ארץ ישראל — החלק הגדול ביותר של האינטליגנציה היה בעד מפלה רוסית, כדי לשנות את המצב הפנימי באימפריה. 

עתה, במלחמה היפאנית נעשה הלך-הרוח הזה חריף עוד יותר. מיטב האינטליגנציה הרוסית, אשר גדלה מאוד מאז מלחמת קרים, התביישה ממש, הרגישה רגש של חרפה עמוקה שבארצם שורר משטר-דמים אפל כל כך. על כן, יהי אפילו במחיר דמי עצמם ובלבד שישתחררו אחת ולתמיד מהסיוט הצארי! 

ברצוני להזכיר כאן עוד מומנט חשוב שקשור היה במלחמה. ההגירה היהודית מרוסיה גדלה בממדים עצומים. שכן, אם החברה הרוסית שאלה בכעס: "לשם מה נחוץ לנו הדבר?", הרי אצל היהודים היה המצב והלך-הרוח מר פי כמה וכמה. שהרי עוד הרגשנו היטב את הפוגרום הקישינובי ואת מעשי הרצח שנעשו ביהודים. "מדוע איפוא יש למסור את החיים בשביל מפלצת כזאת ולהגדיל עוד יותר את מספר האלמנות והיתומים היהודים?"

אנחנו בצ'נסטוחוב הרגשנו במיוחד את הלכי-הרוח הללו, שכן היתה צ'נסטוחוב עיר גבול. לכאן היו באים בלי הרף יותר ויותר מהגרים אומללים ללא דרכונים, עם קצת בגדים, כר וכסת וכמה פרוטות בכיסם. הם היו פונים אל סוכני הגבול, והמבריחים היו שודדים מהם את פרוטותיהם האחרונות. בייאושם המר היו המהגרים תלויים תלות גמורה בטפילים הללו. וגם בצד השני של הגבול סבלו קשות מן הז'נדארמים הפרוסיים. גדול במיוחד היה סבלם של אלה, אשר היו להם כרטיסי אוניה של חברות אניות בלגיות והולנדיות. הממשלה הגרמנית והקיסרות הגדולה שאפו להתעשר מן הקורבנות הטראגיים הללו. הם נהגו בטירור ממש נגד המהגרים וסייעו רק לחברות האניות הגרמניות, ל"לויד הגרמני הצפוני" בברמן ול-"קו המבורג-אמריקה". היו מקרים ששלחו בחזרה מנקודות-הגבול הגרמניות את אלה, שלא היו מצויידים בכרטיסים לאניות גרמניות. היו גם מקרים שנשלחו בחזרה מהגרים אפילו כשהיו בידיהם כרטיסי-אניה בלגיים או הולנדיים והללו היו אחוזים ייאוש מר וקודר. 

בין המהגרים הללו היו גם אנשים אשר באו אלינו מצויידים במכתבי המלצה או בקשות לסייע בידם. החברים והאוהדים הללו הגבירו בנו את תודעת תהליכי ההגירה — אבל גם את ההיוודעות לתורת ההגירה. יותר ויותר נשתכנעו ששאלת ההגירה ומצוקת ההגירה חייבת להיכלל בכל מחיר בתחום המדיניות הסוציאליסטית והיהודית.