י

י

יום שלישי, 21 בינואר 2014

שעתו היפה של שר החינוך – או ליתר דיוק זו יכולה היתה להיות



תזמון. לא פעם זה כל העניין. תזמון. שר החינוך לא יכול היה לבקש יותר מזה. בדיוק שבוע לאחר שיצא בהכרזות על מהפכה בחינוך, על כוונתו להעלות את ישראל כיתה, על רצונו להנהיג בישראל למידה משמעותית ורלוונטית, בדיוק כשכל המערכת החלה לבעבע ולהגיב בספקנות, בדיוק ברגע הנכון פרצה לשיח הציבורי פרשת אדם ורטה.
שר החינוך לא החמיץ את הרגע. 'קרפה-דיאם' לחש בו הקול, והוא אחז בהזדמנות כמוצא שלל רב. למידה משמעותית ורלוונטית? אדם ורטה. מורים בעלי רוחב יריעה והשכלה גבוהה? אדם ורטה. גבר במערכת 'נשית' מעט יותר מדי? אדם ורטה. גבר המלמד מדעי הרוח? אדם ורטה. חילוני המתמחה ואפילו קצת מאוהב במחשבת ישראל? אדם ורטה. ולא, אדם ורטה הוא לא חינוך מיוחד; ולא חינוך אנתרופוסופי; ולא חינוך דמוקרטי; ולא חינוך בלתי פורמלי; ולא מוצנח מ'פיקוד צפון' או מ'טייסת 141'. אדם ורטה הוא מהאנשים שאיתם אכן אפשר להעלות את ישראל כיתה, כי אדם ורטה הוא הנושא בעול של מימוש סיסמת 'הלמידה המשמעותית' הלכה למעשה.


לשר החינוך היה ברור שפרשיות מסוג זה אמורות להסתיים עוד לפני שהן מתחילות. תלמידה הבינה לא נכון דברים שאמר המורה בשיעור אזרחות? קורה. 'את פתח לו' נאמר במקורותינו, ובמקרה הזה: 'פתח לה' את הראש, הצג לה את המציאות מעוד זווית. אולי בהתחלה זה יכאב, אבל אחר כך היא תגיד תודה. תלמידים בסופו של דבר תמיד אומרים תודה. תלמידה מקבלת בבית חינוך גזעני? קורה. אפשר לדבר על הדברים, לנסות להסביר, אפילו אמא מודאגת עשוייה ללמוד משהו חדש על ישראל. ואם לא, לא נורא. ואם הבעיה לא נפתרה במשולש מורה-תלמיד-הורה, לא אלמן בית-הספר 'אורט-טבעון': יש רכז מקצוע, יש מחנכת לכיתה, יש עמיתים, יש הנהלה מסורה.

נו טוב, למרות כל זה הפרשה התפוצצה במישור הלאומי. כותרת מעוותת וצפוייה ב'ידיעות אחרונות'; רשומה דרמטית ומעוותת לא פחות בבלוג הכי חשוב של העיתונאי הכי חם בעיתון לאנשים חושבים; אין חדש תחת שמש השיח הציבורי בישראל. וזו הרי הסיבה ששר החינוך רוצה לחולל שינוי. שר החינוך – נתמך על ידי מאות אנשי מקצוע, אנשי רוח, יוצרי דעת קהל ומאות אלפי מצביעי 'יש עתיד' כמובן – מייחל הרי לרגע בו החברה הישראלית תתאפיין בשיח ציבורי הגון, מדוייק, מכבד, מתון, אחראי, אמין, רציני. ולכן הוא לא המתין לרגע, ותוך כדי שהוא מעביר את ההוראות המתאימות לעוזריו ששיגרו את המיסרונים המתאימים לכתבי החינוך של התקשורת הישראלית לסוגיה, התקשר אישית לאדם ורטה והזמין אותו לשיחה במשרדו.

היתה זו שעתו היפה של שר החינוך. בשיחה בה נכחו מנכ"ל משרדו, יו"ר המזכירות הפדגוגית, מפמ"ר המקצוע ועוד שני פרופסורים למדע המדינה, אחד מירושלים והשני ממכללה לחינוך בצפון הארץ, דנו שר החינוך והמורה לאזרחות בפרשה עצמה, ובמכלול הקשריה המורכבים והמרתקים. בסופה של הפגישה הלבבית ועמוקת התוכן, יצאו השניים מחוייכים וניגשו למסיבת העיתונאים.

היתה זו שעתו היפה של שר החינוך. בעוד הציבור הישראלי בכללותו ובעיקר אנשי החינוך למיניהם – בבתי הספר, במכללות לחינוך, באוניברסיטאות וכן הלאה – תוהים האם תכניתו החדשה בפרסומה הושקעו מליונים, היא עוד 'ספין' מבית היוצר של 'יש עתיד', נתן שר החינוך הנמרץ תשובה נחרצת: אדם ורטה. 'העתיד' ענה השר פירון לשאלת אחד הכתבים, 'הוא מורים כמו אדם ורטה, שהראה לנו כיצד לוקחים מקצוע משמים כמו אזרחות והופכים אותו להיות כה משמעותי ורלוונטי, עד כדי איבוד עשתונות רגעי של תלמידה אחת שגם לה שמור כל הכבוד ובלבד שהיא מקפידה על כבודם של אחרים'.

מסיבת העיתונאים נמשכה שעה ארוכה. פה ושם כוונו כמה מהשאלות לאדם ורטה שעמד מעט נבוך מול סוללת העיתונאים והצלמים, כשעל פניו מבע שאומר 'בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום'. חדי עין יכלו להבחין שתנוחת הגוף שלו אומרת בעצם, 'אני העיניים של המדינה'. ושר החינוך? היתה זו שעתו היפה.

3 תגובות: