י

י

יום חמישי, 23 בינואר 2014

אני מתקשה להבין מה הבעיה....(בהמשך לפרשת אדם ורטה)


מה הבעיה להבין שאין סתירה בין צמדי המשפטים הללו:
א. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בתולדות כל צבאות העולם מאז בריאת האדם
ב. חיילי צה"ל אחראים מיום הקמתו למעשים לא מוסריים בעליל



א. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית לעילא ועומדת במבחן הדמוקרטיות שלה מול כל דמוקרטיה קיימת אחרת
ב. הדמוקרטיה בישראל בסכנה מתמדת מכמה כיוונים: פשיזם, גזענות, שנאה, ניהליזם, נהנתנות

א. החברה הישראלית מתאפיינת ברמת סובלנות גבוהה למדי בכל קנה מידה של כל חברה פתוחה אחרת
ב. בחברה הישראלית רשימה ארוכה של תופעות חמורות ומדאיגות של חוסר-סובלנות, גזענות, שנאת הזר ועוד

א. במדינת ישראל מתקיימת כלכלה דינמית, נמרצת ומשגשגת יחסית לנקודת המוצא ויחסית למדינות העולם כולן
ב. במדינת ישראל מתקיימים פערים כלכליים מן החמורים בעולם

א. מדינת ישראל היא מדינת חוק
ב. משרדי הממשלה בישראל, בראשם משרד האוצר, עוברים באופן קבוע על חוקי מדינת ישראל

א. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי
ב. מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה היהודים והפלסטינים גם יחד

א. מדינת ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון (מהאוקיינוס ועד למפרץ) בה נהנים מוסלמים ונוצרים מחופש ביטוי
ב. המוסלמים והנוצרים בישראל, בעיקר אם הם ערבים-פלסטינים, חווים אפלייה במישור החברתי והממלכתי

א. היהדות היתה דתם של היהודים
ב. לא כל היהודים בימינו - רובם למעשה - מגדירים עצמם דתיים וגם בקרב היהודים הדתיים המחלוקות גדולות מההסכמות

מוזמנים להמשיך את הרשימה הזו אולי לא עד אין סוף, אבל אפשר להכפיל ולהשליש אותה בלי שום בעיה.
כך או כך, 'למידה משמעותית ורלוונטית' כפי שרוצה שר החינוך הנוכחי, חייבת להישען על צורת חשיבה במרכזה התבוננות בו-זמנית על שני צידיה של כל סוגיה חברתית, אם כי לא תמיד לכל סוגייה יש שני צדדים, אבל זה כבר סיפור אחר. בכל אופן, כל סוגייה מעלה שאלות ובאלו יש לפתוח חינוך משמעותי.

לא סתירות יש כאן אלא דיאלקטיקות.

למיטב הבנתי זה מה שניסה לעשות אדם ורטה. למיטב הכרתי זה מה שאני מנסה לעשות.

25 תגובות:

  1. בדיוק ככה!! פשוט לא ניתן לומר זאת בצורה יותר נכונה ומובנת!!

    השבמחק
  2. אני מקבל את רוב מה שנכתב אך :
    לגבי האמירה ש-
    א. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי
    ב. מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה היהודים והפלסטינים גם יחד
    הרווח בין דיאלקטיקה לסתירה הוא דקיק לטעמי

    ולגבי אמירה נוספת ש-
    א. היהדות היתה דתם של היהודים
    ב. לא כל היהודים בימינו - רובם למעשה - מגדירים עצמם דתיים וגם בקרב היהודים הדתיים המחלוקות גדולות מההסכמות

    אומנם יש קולות שדוחפים לדון בנושא מהי יהדות או מיהו יהודי , אך על פי המסורת דהיינו תורה שבע"פ דהיינו: סיני תלמוד, רמב"ם, שולחן ערוך... יהודי הוא מי שאמו יהודיה או שהוא התגייר כלומר על פי המסורת אין הגדרת הזהות הדתית עניין סובייקטיבי ולגבי הסעיף השני אני חושב שמה שמאחד בין הציבור הדתי וחלק רחב מן הציבור היהודי הכללי הוא הרצון לשמר את השרשרת המסורה לנו מדור לדור מאם לבתה, מאב לבן מסיני.

    לגבי פרשת המורה, אני מרגיש צורך לציין שאמירה מסוג " סיפרתי שבצעירותי צעקתי במחאה על דברי בלע ( לדעתו ) של דני איילון " ויוה פלסטין " איני רוצה להיות קטנוני אבל אני סובר שאמירה מסוג זו ממחישה את ההבדל ההבדל בין איש שמגדיר את עצמו כשמאל פוליטי לפעיל שמאל, כלומר אולי אמירות מהסוג הזה הם היוו עילה לכל העימות הזה אני לא רואה שום דיאלקטיקה ואובייקטיביות בסוג כזה של אמירות ולדעתי גם אין מקומן בכיתה, מכאן והלאה אני חושב שפיטורים אולי לא הפתרון הכי טוב לעניין, אבל את זה אני כותב בבית ליד המקלדת שאיני רואה את כל התמונה בבירור מוחלט .

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד היקר, ממה נפשך... הרי מי כמוך יודע שההלכה היהודית בימינו איננה מכנה משותף קודם כל בין אלו שמצהירים לה אמונים. לא בפרשנות ההלכה (הורים שהופכים את ילדתם בת ה-6 לילדת טאליבן עושים זאת בשם ההלכה כידוע), ולא בחלותה (יהודים שומרי מצוות חושבים שלהלכה אין שום קשר לשאלות כמו זכותנו על הארץ ומולם יהודים שומרי מצוות הסבורים את ההפך). שנית, בעובדה, מה לעשות וכבר מאתיים שנה רוב היהודים לא מגדירים את יהדותם באמצעות ההלכה. מותר לחשוב שמדובר במצב זמני, אבל בעיני זה מעט תמוה... זאת ועוד: ההגדרות המוצקות והמוחלטות לגבי הגדרת היהדות (אם יהודיה) גם הן היו בזמנו חידוש. האם יש צורך לשוב ולחזור בכל פעם על מגילת רות?? ולכן, היהדות כמו כל תופעה אנושית אחרת מתפתחת ומשתנה לאורך הזמנים, ובמאתיים השנים האחרונות על אחת כמה וכמה, ועכשיו תורנו לתת לה דמות כזו או אחרת, ובעובדה הויכוח על דמותה של היהדות בזמננו ותכניה בעיצומו. לא יעזרו כאן הכרזות משום סוג.
      לגבי המורה, נו, נגיד שהוא אמר בצעירותו 'ויוה פלסטין'... האם יש לשפוט אדם על פי כל אמירה שהוא מוציא מפיו? אם כן, הרי ברור לך שעבדך הנאמן (אני אם זה לא ברור) מזמן היה נותר ללא שום סוג של עבודה... זאת ועוד: בזמן שהתקשורת שמה את עינה העקומה על התבטאות כזו או אחרת, ישנם עשרות בתי ספר ברחבי המדינה, הממומנים על ידי המדינה, בהם המורים, ההנהלה ורוב התלמידים מטיפים מוסר ומהלכים אימים כנגד אלו שחושבים לעשות שרות לאומי, קל וחומר שרות צבאי. אלא שמדובר בבתי ספר חרדים, כלומר של 'יהודים כשרים' ולא ר"ל חילוניים שמאלניים, ולכן להם מותר בשם ההלכה והיהדות לכפור בעיקר ולהעמיד עצמם במקומו של הרשע של ההגדה של פסח - זה המוציא עצמו מן הכלל (על חשבונו של הכלל כמובן).
      תודה על ההקשבה...

      מחק
    2. עבר גם לפייסבוק שלי, יחד עם הערה לגבי האמרה שלו "ויוה פלסטין". זה לא נכון להציג את זה כאמירה שהוא אמרה פעם בצעירותו. התלמידים שלו לא גילו את זה עליו במקרה, הוא אמר בכיתה שהוא אמר את זה באירוע בחו"ל, ולא היה נראה שהוא הציג את זה כאיזושהי אמירה בעייתית שהוא אמר בצעירותו, כמו שאתה מנסה לייחס לדברים.
      כשבחור צעק לנו בחו"ל ויוה פלסטינה, בעודנו יושבים בפאב, זו לגמרי היתה הזמנה ללינץ' נגדנו. היה לנו מזל שחוץ מאנשי השולחן שלו, כל שאר האנשים בפאב השתיקו אותו. לומר "ויוה פלסטינה" זה לא "יצירת פרובוקציה" בלבד, ואח"כ לומר את זה לתלמידים בכיתה, זה איפלו עוד יותר בעייתי.
      שמעתי את השימוע שלו, ולא היה כזה נעים. מצד שני, הוא הופך את זה למלחמה של התלמידה אישית נגדו. קצת בעייתי, כי הוא מנסה "ללחום" בה חזרה.
      ממתי בית הספר הפך להיות זירה כזו? ממתי דרך הוראה של מורה (במיוחד במקצועות שלו) זה לומר "או אני או התלמידה"?

      מחק
    3. מקבל בהכנעה את דבריך על 'ויוה פלסטין'. אבל אנחנו לא אמורים לייחל למצב בו מורה ימנע מעצמו השתתפות בהפגנות והפגנות מטיבען הן פשטניות ורוויות יצרים וסיסמאות. השאלה היא האם השיעורים שלו נראים כמו הפגנה (פשטניים וסיסמתיים) ולמיטב הבנתי ועל פי הידע המצוי בידי התשובה היא שלילית לחלוטין. ולכן השאלה הרטורית שלך בסוף דבריך מקבלת תשובה ברורה וחד משמעית: הוא לכל הפחות לא הפך את הכיתה שלו לזירת מלחמה, והוא לא זה שיצר את השאלה "או אני או התלמידה" אלא המערכת שסביבו. הערה אחרונה: לא פחות חמור מלהפוך את הכיתה לזירה נוספת של מלחמת סיסמאות, זה להפוך את הכיתה לזירה של אוסף של קלישאות. ואת הרי יודעת שזה המצב ברוב שיעורי האזרחות ומקצועות דומים אחרים, ברוב בתי הספר בארץ. מורים מדקלמים קלישאות על כל נושא ועניין הנמצאים בליבת ההווייה הישראלית שלנו: הרצל רצה ללכת לאוגנדה, הרצל נהיה ציוני בגלל דרייפוס, בזכות השואה יש לנו מדינה, דמוקרטיה זה הפרדת רשויות, האמת עוברת באמצע, לכל אחד הדיעה שלו, אין היסטוריה יש היסטוריונים, ועוד ועוד ועוד ועוד עד אין קץ. אדם ורטה לכל הפחות מנסה ליצור אצל תלמידיו חשיבה ראויה לשמה.

      מחק
    4. השאלה שלי בסוף לא היתה רטורית. זה מה שאדם ורטה אמר בסוף השימוע שלו. זה או אני או היא, וזה גם מה שעלה מהשימוע שלו לכל אורכו- הוא מול התלמידה. זה רק היא, יש תלמידים שתומכים בי, היא רוצה להרוג אותי, היא אלימה וכו וכו'...
      מעבר לזה, אני יכולה לדבר על שיעורי אזרחות שאני למדתי בבית ספר דתי ימני למדי- המורה לאזרחות שלנו דאגה להציג את שני הצדדים. כשאת גרה בשילה אז יום אחד יורים עלייך בדרך הביתה, וביום אחר עוזרים לך לתקן תקלה ברכב.
      והיא דאגה להציג לנו בדיונים את העמדה השניה, שאף אחת לא טרחה להעלות.
      היום, אני קצת יותר בוגרת, קצת יותר למדתי שאין שחור ולבן.
      לכן שמעתי את כל השימוע לפני שהגבתי, לכן פרסמתי את הפוסט שלך בפייסבוק- כי אני מסכימה לגמרי עם כמעט כולו. מה שאני לא מסכימה, הוא לא מסע ההכפשה, ולא האיתרוג- שניהם לא מגיעים לאדם ורטה.
      כי שניהם מובילים למילים של העיתונאי אורי משגב:
      http://www.haokets.org/2014/01/22/%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9/

      אין כאן אנחנו ואתם. מדינת ישראל לא צריכה להכיל שמורה שלה אומר בכיתה ויוה פלסטין, ומדינת ישראל צריכה להבהיר לתלמידה שחושבת שהמורה שלה בוגד, מהו בוגד אמיתי, ומה העונש שמדינת ישראל נותנת לבוגדים, ושאמירה כמו "צריך לתת עונש מוות לבוגדים, ואתה בוגד", היא אמירה שאי אפשר להמשיך אחריה לסדר היום.
      אני חושבת שנכשלנו בשניהם בסיפור הזה.

      מחק
    5. אין 'כשלון' בחינוך. כפי שאין בחיים נקודות. רק פסיקים. האיתרוג מיותר כמובן, אבל מן הסתם הוא נובע מהעובדה שאת מכירה מן הסתם היטב: עשרות בתי ספר הממומנים על ידי המדינה ובהם כל המערכת - מהתלמידים ועד להנהלה - מגנים את מי שאפילו מעלה על דל שפתיו (דל שפתיה בדרך כלל) את האפשרות לעשות שירות לאומי (קל וחומר שירות צבאי). מדובר בעשרות בתי ספר אם לא יותר, הממומנים על ידי המדינה. אלא מה? שם מדובר ביהודים אמיתיים (מוסדות הרב גרוסמן הצדיק באדם למשל) ולכן אין עם זה בעיה. על אורי משגב לא אומר מילה טובה כך שאין צורך לנפנף בשמו... מה נותר? פסיקים ולא נקודות , כלומר - מה הלאה. אם להכריע חד משמעית לכאן ולכאן, אין לי ספק שמערכת החינוך בישראל זקוקה לעוד מאות אדם ורטה. התלמידה תסתדר. כולם מסתדרים כך או אחרת. המבחן הוא לא של מקרה בודד כזה או אחר, אלא רחב בהרבה.

      מחק
    6. מדינת ישראל לא זקוקה לעוד מאות אדם ורטה. מדינת ישראל זקוקה לעוד מאות אנשים כמוך. אני חושבת שאתה יודע את מקומך קצת יותר טוב ממנו :)
      האמת היא שלמדינת ישראל יש מאות ואלפים טובים יותר מאדם ורטה. אתה פוגש אותם במכינות כמו בית ישראל ועין פרת (ועוד, אני מדברת רק על סביבתי הקרובה כרגע), אתה פוגש אותם בתוכניות כמו חותם, אתה פוגש אותם בקבוצות אינטרנט שמנסות להפוך את העולם. אתה פוגש אותם באתר העוקץ.
      אנשים שרוצים לעשות את המדינה הזו טובה יותר בשביל עצמם, טובה יותר בשביל כולנו.
      אתה פוגש אותם גם במפגשים של הנוער הפייגליני. אנשים שמוכנים להוציא כסף מכיסם למען עתיד טוב יותר. את פוגשת אותן בבית שלך, כשהן יוצאות לערב לזכרו של א.ד. גורדון. כשהן כותבות על זה פוסט בפייסבוק.
      אני באה מעולם חרדלניקי- בית הספר התיכון שלי היה נגד שרות לנשים, וגם נגד שירות לאומי לנשים- יחד עם זאת, הוא היה שותף למחאות פוליטיות, לעזרה וסיוע באופן קבוע לאוכלוסיות מוחלשות, לחיילים וכו', והיום בוגרת שרוצה לעשות שירות לאומי, כבר לא נתקלת בהתנגדות, אלא בסיוע- קיים שינוי מסגרתי בתהליכי החשיבה.
      אני חושבת שלומר- הם החרדים... זה בריחה מהמציאות "שלנו", הלא חרדים, כאילו אנחנו בסדר. לא, אנחנו לא בסדר כי כמעט אף אחד לא עונה תשובה נכונה כשאני שואלת אותו כמה יהודים היו בירושלים בשנת 1900 וכמה ערבים היו כאן.
      אף אחד לא זוכר את הישוב הספרדי הישן בישראל. אף אחד לא סופר הסטוריה של לפחות חצי מאזרחי מדינת ישראל, כי הנרטיב הישראלי הוא אחד, והוא לא רואה לא את הנרטיב הערבי, לא את הנרטיב הפלסטיני, ולא את הנרטיב המזרחי, גם לא את הנרטיב של עולי ברית המועצות ושל העולים מאתיופיה. תכלס, אין לנו באמת מושג. כי אנחנו ישראלים, וישראלים הם גברים אשכנזים יוצאי אירופה מלפני קום המדינה, וצאצאיהם, כל השאר לא חשובים, ובכל מקרה, הם בטוח לא בנו את המדינה הזו...
      אני מרגישה שאדם ורטה חוטא בדיוק במקום לו הוא מטיף. ואני בכוונה אומרת מטיף, כי הוא לא היווה דוגמא טובה למה שהוא ניסה לחנך לו.

      (אגב, אני חושבת שגיוס חובה כבר מזמן היה צריך לצאת מהלקסיקון שלנו, הוא ממשיך את הקונספציה שמדינת ישראל היא "עיר מקלט" לעם היהודי. היא לא. יש לי קרובי משפחה באירן, שכל עוד הם אינם תומכים בישראל במופגן, הם מקבלים יחס הוגן ושווה (לכל אזרחי אירן לא הכי נעים שם עכשיו, אבל מצבם משתפר)
      כך גם קרובי משפחה אחרים בסוריה. למיטב ידיעתי גם הקהילה במרוקו סובלת מפחות אנטישמיות מאשר הקהילות היהודיות באירופה- אז בוא נשים את זה על השולחן- אנחנו במדינת ישראל מתוך בחירה לייצר כאן מדינה לעם היהודי.
      בעיני, זה שיותר מידי מתמקדים בכך שאנחנו מדינת "עיר מקלט" אנחנו מייצרים אוירה ביטחונית של הפחדה. לדעתי, אנחנו חוטאים גם בהסברה שלנו בעניין הזה. לו היינו מייצרים צבא מקצועי, ככל הנראה היינו רואים הרבה יותר חרדים מתגייסים, הרבה פחות משאבים מבוזבזים, והרבה יותר כוח צעיר ורענן משתלב בליצור מדינה יהודית, ולא מדינת ביטחון. מה שאולי היה יכול להפחית את הזעם של התלמידה, וגם את האמירה המטומטמת למדי של המורה.

      מחק
    7. טוב, נשאיר קצת להרצאה הבאה שלי בעין פרת... תגיעי? ועד אז - יש לנו הרבה משותף אבל גם הרבה מאד מחלוקות... קרובייך באירן למשל, או בסוריה. כהוכחה למה בדיוק.. אבל נעזוב את זה כרגע. שבוע טוב

      מחק
    8. אני לא חניכה בעין פרת, נכון להיום. הייתי באלול האחרון, והיום אני חברה בבית פרת ירושלים.
      מתי תהיה בעין פרת? אולי יהיה שווה להגיע בשבילך

      מחק
    9. הייתי בעין פרת בחודש שעבר וגם בבית פרת. עד לקיץ הבא - אם בכלל (לא תלוי בי) - לא צפוי כלום.

      מחק
  3. מעולה! עבר לפייסבוק שלי

    השבמחק
  4. גם לשלי...בהחלט אמירות חשובות, וחשוב עוד יותר להשמיען בציבור הרחב

    השבמחק
  5. דיאלקטיקות או דרך האמצע בחינוך.
    באופן מעט מטריד, אני מוצא עצמי מסכים יתר על המידה עם הדברים שאתה כותב. עם-זאת, רציתי לחדד מעט, או להוסיף מתוך הבנתי, את עניין הדיאלקטיקה ואת מקומן של עמדות (שמאליות או ימניות) בתוך הכיתה.
    נתחיל עם הדיאלקטיקה. מושג זה, אשר הוא טעון משמעויות פילוסופיות עמוקות ורבות, מזוהה, יותר מכל, עם המסורת ההגליאנית. אצל הגל, אנו מדברים על דיאלקטיקה משולשת: תיזה, אנטי-תיזה וסינתיזה. הצמדים שהצגת לעיל אכן נראים כסתירות, אך זאת מן הסיבה הפשוטה שהם עדיין לא התמזגו לכדי סינתזה. כלומר, בכדי שנוכל ליישב בין "א. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי" ל "ב. מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה היהודים והפלסטינים גם יחד" צריך קודם שיתרחש תהליך עמוק בחברה הישראלית, יהודית וערבית כאחד, במטרה ליצור סינתזה חיה, לא תיאורטית, אשר תעצב מחדש את מצב העניינים. אחד המקומות הטבעיים לייצר בו תהליכים חברתיים, כפי שאתה בטח יודע, הוא בית-הספר, מה שמעביר אותנו לעניין מקומן של עמדות בכיתה.
    גם במקרה זה אתלה באילנות גבוהים, אך הפעם, מישהו מבית, הרמב"ם. כידוע, תורת המידות של הרמב"ם ממליצה על דרך האמצע - האיזון הטוב בין הקצוות הרעים (זוהי הצגה מעט פשטנית, ועל כך סליחתך...). אך הרמב"ם גם מבין שאדם שהורגל יותר מידי לקצה האחד קשה ללמד אותו את האמצע באופן ישיר, אלא יש לתת לו מעט מן הקצה הנגדי כדי "לדחוף" אותו חזרה אל מידת האמצע: "כשם שהגוף, כשיצא משוויו נראה אל איזה צד נטה ויצא ונעמוד כנגדו בהפכו עד שישוב אל השיווי. וכשישתוה, נסלל ידינו מן ההיפוך ונשוב לעשות לו מה שיעמידהו על שוויו, כך נעשה במידות בשווה..." (שמונה פרקים לרמב"ם פרק רביעי)
    ולעניין הכיתה: מתוך הכרותי הדלה עם דעותיהם ועמדותיהם של בני הנוער היהודים בחברה הישראלית, נוכחתי לדעת כי, בכל הנוגע לעניין היהודי-ערבי, ישנה נטייה אל עבר עמדות ימניות פשטניות ובלתי מודעות אשר לעיתים אף זולגות אל עבר לאומנות או אף גזענות בוטה. עבור בני נוער אלו דרוש מורה "אשר יעמוד כנגדם בהופכם עד שישובו אל השיווי" כלומר, מורה שידגיש את תפיסה ב - מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה היהודים והפלסטינים גם יחד, כפי שייתכן ועשה אותו מורה לאזרחות (עד היום לא באמת הבנתי מה הוא אמר שם בכיתה). הדגשה זו עשויה להביא את אותם תלמידים למודעות לעמדתם ולבעיות הכרוכות בה ואולי, מי יודע, אף לאותה סינתיזה חברתית חיה בה דובר בראשית הדברים (קצת אופטימיות על הבוקר). אך לסינתיזה אמיתית ישנם שני צדדים, ולכן מנגד, תהליך דומה חייב להתרחש גם בקרב בני הנוער הערבים אשר, עד כמה שאני מכיר ויודע, מראים נטייה לעמדות אנטי ישראליות אשר לעיתים מובילות לשנאה עמוקה ואף למעשים קשים. עבור תלמידים אלו דרוש מורה (ערבי, למה לא?)אשר ידגיש את תפיסה א - מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. הדגשה זו תעורר בהם מודעות לעמדתם ולבעיות הכרוכות בה. כפי שניתן לשים לב, ובהתאם למסורת הרמב"מית, לא מדובר בעמדות קיצון אותן יביעו אותם מורים אלא בעמדות מתונות עם נטייה קלה לאחד הכיוונים. עמדות שמאל קיצוניות, בדיוק כמו עמדות ימין קיצוניות, אין להן מקום בחלל הכיתה, ואלו בדיוק עמדות אלו שהמורה הרמב"מי מתנגד להן כאשר הוא "עומד על הופכן" וכשלנגד עיניו עומד, כמובן, "השיווי".
    לסיכום הדברים, כדי שנעבור מחברה של סתירות דיאלקטיות לחברה של סינתיזה מאוזנת יש לקיים חינוך מותאם ומודע - יש לתת לחולה את התרופה המתאימה למחלתו. אם זה אומר שאיזו תלמידה, יהודייה או ערבייה, קצת תתעצבן מן העניין ותחווה סערת נפש (או אפילו מפח נפש) אז אדרבא, גרמנו לנערה ישראלית מצויה, אשר עד כה התרגשה רק מפרק הדחה ב'אח הגדול' או מגמר 'כוכב נולד', להתרגש או לסעור כתוצאה מן המצב החברתי במדינה בה היא חייה, ועל כך נאמר - דיינו.

    השבמחק
    תשובות
    1. החידוד שלך גם משכנע, גם מעורר מחשבה יוצרת ומעשית (כלומר אפשר לגזור ממנה גופי מעשים=תכניות לימודים) וגם באופן מפתיע (אולי) אופטימית. ואינני יכול שלא להוסיף דברים שעולים בקנה אחד עם דבריך החכמים: על מנת שהחינוך יצליח לזחול אל עבר הסינטזות הרצויות, חייבת לבוא תמורה ולו כזית בסביבה בה הוא פועל: המערכת הציבורית על שני מרכיביה הראשיים - התקשורת (שפשוט לא קיימת בארץ. אין בישראל עיתונות ראוייה לשמה. יש פה ושם עיתונאים רציניים, אבל הם היוצאים מהכלל) והפוליטיקה (צא ולמד מה אומרים בעניין יחסי יהודים-ערבים חברי הכנסת הערבים... אסון תודעתי מתמשך, ואין שום סימנים לשינוי בתחום זה, ולא, אין סימטריה עם חברי הכנסת היהודים, כי הרי על כל פשיסט מימין או גאונה כמו מירי רגב, ישנם שני חברי כנסת שאומרים ההפך - ממצנע ועד לבני, מיחימוביץ ועד גלאון, מרובי ריבלין ועד בוז'י. אצל חברי הכנסת הערבים אין ולו ספק-צדיק )

      מחק
  6. הלכה למעשה השולחן ערוך של הרב יוסף קארו זכותו יגן עלינו מקובל בקרב הציבור הדתי האשכנזי והספרדי כאחד, ההלכה היא גוף שחי לאור התורה והתורה שבעל פה כלומר על פי המסורה, לציבור דתי קיצוני איני רוצה להתייחס בדיון הזה לגבי החרדים :
    יכול להיות שהם טועים בהרבה דברים שהם עושים אך יכול להיות שחלק מההתנהגות שלהם נובעת מהיחס שהם מקבלים, מתנגחים בהם לצרכים פוליטיים אינטרסנטים ולא מציעים להם פתרונות ראויים וההידברות אתם היא על גבי העיתון אז מה הפלא שהם מגביהים את החומות. מעבר לכך צריך להישמר שלא לשנוא אחים ככתוב " לא תשנא את אחיך בלבבך " ויקרא יט\יז, לגבי המורה אני מדגיש שכתבתי שפיטורים הם לא הפתרון הכי טוב לטעמי והתייחסתי דווקא לכך שהדברים נאמרו במסגרת הכיתה ולא על כך שהם נאמרו ואיני יודע עם זוהי אמירה חד-פעמית או הרוח הכללית מאחורי הדברים, לגבי התגובה האחרונה סליחה על הפשטנות ומפאת זמן איני יכול לפרט יותר אבל נראה שהגישה מעט לא מעשית ולא ניתן לחלק את החיים לאמצע וקצוות, לדעתי הרמב"ם מדבר על עבודת המידות... באהבה ושבת שלום

    השבמחק
    תשובות
    1. דוד שלום.
      אני בהחלט מסכים שלא ניתן לחלק את החיים לאמצע וקצוות. החיים הם דבר דינאמי ומשתנה ולא פעם מה שהיה לאמצע הפך לקצה (לאליעזר שביד יש דיון מעניין בנושא בהקשרו הרמב"מי שעשוי לעניין אותך בספרו הקצר "עיונים בשמונה פרקים לרמב"ם", פרק רביעי). אך לא כך כשמדובר בשיח קונקרטי נתון. השיח הנוגע לסכסוך היהודי-ערבי ולהשפעתו על החברה הישראלית הוא כזה, ובתוכו ניתן בהחלט להתייחס אל דעות קצה ודעות אמצע, גם אם בעתיד הפרספקטיבה תשתנה.
      הרמב"ם אכן מציע דרך זו כ"תורת מידות", כפי שגם ציינתי בדברי. אך, תקן אותי אם אני טועה, האם לא מדובר במידות כאשר מדובר על עמדות קיצון? האם גזענות ושנאה אינן מידות אנושיות? לא מדובר בפוליטיקה (ימין ושמאל) מדובר, בראש ובראשונה, במידות.
      ולגבי הבלתי מעשיות של הדברים, אז אני מניח שהרבה רעיונות נשמעו פעם לא מעשיים (דמוקרטיה, שיוויון) אך לבסוף, הפכו להיות מנכסי צאן הברזל של תרבותנו המעשית. וגם אם לא, כלומר, גם אם הרעיון באמת איננו מעשי ולעולם לא יוכל להתממש בפועל, עצם קיומו כרעיון בשיח הכללי עשוי להשפיע על העשייה הכללית של תרבותנו, גם אם הוא לא בא לידי מימוש מלא. מספיק שהוא יהיה שם כדי להצביע לאיזה כיוון רצוי (מבחינתי) כדי לגרום לי להתנהל אחרת...

      מחק
    2. שלום דוד. ידועה לי מרכזיותו של השולחן הערוך. מצד שני או במקביל ידועה לי המציאות מאז המאה ה-16, ובפרט מאז המאה ה-19. אולי ההלכה חזקה ויציבה בלבותיהם ובמעשיהם של הנאמנים לה, אבל מציאות החיים שההלכה פועלת בתוכה גדלה והתרחבה והשתנתה עד כדי כך שהייתי אומר שאם בימיו של קארו ההלכה יכולה היתה להתיימר לתת מאה אחוז של תשובות למאה אחוז של השאלות, הנה היום במקרה הטוב ההלכה נותנת מאה אחוז של תשובות לאחוז אחד של השאלות. לגבי החרדים - מסכים שאין מקום לשנאת חינם, אבל הם נהנים דווקא מהספק המורכב משני חלקים בלתי תלויים: האחד - הרצון של רוב הציבור להמנע ממחלוקות (בשם הערך העליון של הדמוקרטיה: חופש הביטוי והסובלנות האמורה להגזר ממנו!). השני - בורותם של רוב היהודים בימינו לגבי עצם מהותה של התופעה (ובבורות הזו אני כולל כל סוג של יהודי, כולל יהודי שומר מצוות!! ויהיו שיאמרו שהבורות כלפי מהות התופעה החרדית [שהיא חידוש היסטורי חסר תקדים ביהדות!] גדולה [ולכן מסוכנת יותר] אצל יהודים דתיים דווקא). ועוד נדון בכך בסמסטר הבא...

      מחק
  7. בראבו אודי.
    ברוך

    השבמחק
  8. אודי היקר מאוד:את היכרותי עם א'י "ב" עשיתי אי שם ב-1971 עם גיוסי לצה'ל במחזור מאי (הידוע בפי כולם בכינוי המרנין "מחזור מאו-מאו") על זה לא סיפרו לנו בתנועה בחו'ל.מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר,ידענו מהפכים ,ומפחי נפש.שגיעות הנהגה קשות בהרבה תחומים: ממלחמות עד מדיניות כלכלית,מטעויות קשות בחברה עד פאשלות בעינייני חינוך וכו' אני עקרונית נגד סתימ פיות האיש הזה (המורה) צריך להשאר במקומו,התלמידים צריכים לשמוע את מחשבותיו לא נראה לי שזה ישפיע כהו זה על כיוון דעותיהם (שממילא ישתנו ו/או התחדדו) עם הזמן מהות של שיעור אזרחות זה בדיוק זה והגיע זמן שנלמד לא להסכים מבלי להרוג את השני.
    יש בישראל גזענות/אנטישמיות (מאז הפיכתי לשומר מצוות הרגשתי את זה על בשרי) פנטיזם, אבל לא רק זה יש ....יש גם סולידריות ,עזרה לנזקקים,אימוץ חיילים בודדים,ורצון טוב מצד הרבה אנשים לטובת אנשים אחרים (בכל המגזרים) נודה זה מדינה מסובכת ובכל זאת כל הניגודים שציינת בפתיח נכונים.תודה

    השבמחק
  9. לאודי שלום
    ראשית: כל הכבוד על חידוד הדברים. לחששי דרוש חידוד רב וגדול מזה בהרבה. סתימת הפיות ודיכוי חופש הדעה במערכת החינוך גדולה ועמוקה ובעיקר מתוחכמת מעל ומעבר למה שהדיון סביב אדם ורטה חושף. למעשה, דווקא אנשים כמוהו - כוונתי, אנשים קיצוניים המציגים את ישראל כנבל צרוף, את הפלסטיניים כקורבן צח כפיים וכולי (בלי לומר מילים אלה לעולם, כמובן) - זוכים לאהדה. הסיבה גלויה: קיצוניותו של הדובר משמשת אישור לשומע שלא לקחת אותו ברצינות. זהו כלל ותיק במסגרות סגורות המבקשות להיראות פתוחות: מעודדים את הביקורת הקיצונית כאמצעי להסתיר את השתקת הביקורת הרצינית. אילן פפה וחבריו זוכים לכל הבמות בישראל, אבל את אגסי מחרימים. בשנות השמונים, אתה אולי זוכר, מתח יזהר סמילנסקי ביקורת נוקבת ורצינית על החינוך, שבסופה הובע הרעיון האינפנטילי שאין לנו זכות לחנך. התוצאה הייתה דיון ציבורי רחב ועמוק וסוער ברעיון האמור, ואנשים ראו בכך חגיגה של חופש הדעה ועידוד הדיון והמחלוקת.
    בהערכה
    ד"ר חן יחזקאלי

    השבמחק
  10. תובנה מרתקת. לא חשבתי על זה ואני חושש שיש משהו או יותר ממשהו בדבריך. זה מסתדר גם עם השכל הישר וגם עם העובדות שאני מכיר בעניין ואני כמובן לא מכיר הכל... בכל אופן, מבחינה מעשית הדרך שאני מציע פשוטה ומייתרת במידה מסויימת את הצורך המסובך מבחינה מעשית להתחיל ולמיין "קיצוני" כזה מול "קיצוני" אחר. הדרך שלי מבוססת על בדיקת הדברים לגופם, תוך שימוש מסיבי בשכל הישר, עניין שאיננו מובן מאליו וכמובן שאיננו חף מטעות, אבל לפחות במערכת החינוך הוא הסביר ביותר, בהנתן העובדה ש99% מתלמידי ישראל ו-89% מהמורים שלהם לא יודעים לא מי זה אגסי ולא מי זה פפה...

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. הרשה נא לי לתקן
      כמובן שאתה צודק. נתתי את אגסי ופפה כדוגמא להיטפלות לרעיונות קיצוניים תוך השתקת רעיונות רציניים, נוהג שהוא בעצמו דוגמא לכלל הנקוט במערכת וסביבה, והוא של הסוואת השתקת הדיון מאחורי תילי תילים של דיון מדומה. שעל כן אני רואה את הדיון המדומה כאויב הגדול. מה נדרש מדיון כדי שלא יהיה מדומה או, לפחות שתהיה לו תקווה? קודם כל נדרש שנדבר בכנות כמובן, אך זה לא עוזר להגיד את זה וגם לא מספיק כשזה ישנו. מה עוד נדרש? יש לי רעיונות אך איני יודע, ונראה לי שצריך להעלות שאלה זו בכל הזדמנות.
      בברכה
      חן

      מחק